תהליך ההתנחלות בבקעת הירדן מבוסס על ניצול משאבים יקרים כגון מים לטובת המתנחלים המתמחים בחקלאות לייצוא. משך מספר שנים האזור היה מנותק משאר הגדה המערבית, ונכון להיום קהילות פלסטיניות הנאחזות באדמתן בסכנת גירוש. קק"ל ממלאת תפקיד מרכזי בתהליך הקולוניזציה של בקעת הירדן. דו"ח מעודכן, המבוסס על עדויות חדשות שנאספו על ידי פעילים.
בקעת הירדן מכסה כ-30% משטח הגדה המערבית לאורך גבולה המזרחי. באזור חיים כ-65,000 פלסטינים (נכון ל-2009). תהליך ההתנחלות בבקעה החל כבר בסוף שנות הששים וכיום מתגוררים כ-10,000 מתנחלים ב-37 התנחלויות, המתבססות על חקלאות לייצוא. המתנחלים, המהווים פחות מ-15% מאוכלוסיית האזור, שולטים ב-860 אלף דונם – כ-50% משטח בקעת הירדן.1
מים וניצול
כדי להבין את מימדי ניצול המשאבים הטבעיים של בקעת הירדן היבשה בידי ישראל, עלינו לבחון את הגישה למים: ההתנחלויות הישראליות בבקעת הירדן משתמשות ברבע מצריכת המים השנתית של כל האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית, כ-2.5 מיליון איש.
מאז 1967, ישראל השתלטה על מרבית מקורות המים בבקעת הירדן והקצתה אותם לשימושם הבלעדי כמעט של מתנחלי האזור. שאיבת-יתר של מים על ידי המתנחלים והקצאה מפלה של מקורות המים בצפון הגדה המערבית תרמו למחסור במי שתייה ולירידה חדה בכמות האדמות המעובדות בידי פלסטינים. מחסור במים פוגע בחלקים רבים בגדה המערבית, אך בחלקים גדולים מבקעת הירדן כלכלת המים פגיעה במיוחד ותלויה במשקעים שנתיים. למשפחות פלסטיניות רבות, בעיקר בדואיות, אין גישה למים זורמים, והן נאלצות לקנות מים ממיכלים במחיר הגבוה פי שלושה ממחיר המים למתנחלים הישראלים.
מיקומה של בקעת הירדן, בין גושי האוכלוסייה העיקריים של הגדה המערבית לבין הגבול עם ירדן, הפך אותה לבעלת חשיבות עליונה בעיני האסטרטגים הצבאיים הישראלים, בעוד שאדמתה הפוריה ואוכלוסייתה הדלילה קרצו למתנחלים ולמתנחלים-יזמים. במסגרת תהליך השתלטותם על האזור הם מנצלים את האדמה ואת משאביה, וכן את כוח העבודה הפלסטיני שמצא עצמו "משוחרר" ממקורות המחייה החקלאיים שלו. דוגמאות טובות לדרך שבה המתנחלים-יזמים מנצלים את האוכלוסיה ואת הקרקע של בקעת הירדן הן מחצבות ומטעים, המנוהלים על ידי חברות ישראליות והתנחלויות ישראליות מקומיות ומתבססות על עבודה פלסטינית זולה.2
לפי נתוני רשות המים, למתנחלים בבקעת הירדן הוקצו 487 ליטרים ליום של מים לנפש; באזור צפון ים המלח – 772 ליטרים; 97.5 אחוז מהמים משמשים לחקלאות.
לשם השוואה, באזור יריחו, האזור העשיר ביותר במים בגדה המערבית, צריכת המים היומית לנפש היתה 161 ליטרים ב-2009. בכפרים בצפון הגדה המערבית – ברדלה – הצריכה היומית לנפש היתה 209 ליטרים, ובעין אל-ביידה, 117 ליטרים. אבל באזורים אחרים בבקעת הירדן הכמות היתה פחותה ב-100 ליטרים, צריכת המים המינימלית המומלצת על ידי ארגון הבריאות העולמי. במרכז בקעת הירדן, באזור ואדי פרעה, ובצפון בקעת הירדן, צריכת המים לנפש היתה 61 ו-61.8 ליטרים. נתונים אלו נמוכים בכמעט 40 אחוז מהמלצת ארגון הבריאות העולמי.3
זוהי חקלאות מתנחלים קולוניאליסטית במיטבה: גזילת הקרקע מידי התושבים הפלסטינים, גזילת מימיהם והקמת מטעים מסובסדים המחייבים השקייה מסיבית ומניבים רווחים נאים תוך ניצול תנאי האקלים והתעלמות מוחלטת מכל שיקולי קיימות.
טרנספר זוחל והריסות בתים
התוצאה, בין השאר, היא מה שפעילים פלסטינים מכנים "טיהור אתני בלתי-ישיר": "הקושי בהשגת מים, ומחירם העצום, דוחפים משפחות רבות לעזוב את אזור הג'יפתליכ, בעיקר בחודשי הקיץ, ליריחו ולכפרי הבקעה. יש משפחות שחוזרות לבתיהן בחורף, ואילו אחרות אינן שבות כלל"."4
רוב בקעת הירדן נמצאת באזור C, כלומר תחת שליטה צבאית וניהול אזרחי ישראליים. באזור C לא מקצים אישורי בניה לפלסטינים, ולפיכך כל הבנייה אינה חוקית. ב-15 השנים האחרונות הרס הממשל האזרחי בתים בכפרים ובערים פלסטיניות בבקעת הירדן, ביניהם טובאס, בית פוריק, בית דג'אן וטמון. הפלסטינים מדווחים על משפחות הנאלצות לעזוב את האזור בתגובה לפגיעה בנגישות למשאבים חיוניים, הבידוד הגובר, הצקות הצבא והריסות בתים.5
תפקיד הקק"ל
לפי אתר האינטרט של הקק"ל, הארגון "עובד על פרויקטים הקשורים לבטחון ברחבי ישראל": "הפעילות כוללת עבודות עפר, ניקוז, יציקת יסודות, סלילה וגינון." בקעת הירדן היא חלק מהגדה המערבית הפלסטינית הכבושה. אין כל קשר בין "ביטחון" לבין הנחת תשתית עבור ההתנחלויות: זהו חלק מתהליך הקולוניזציה הבלתי-חוקי.
הקק"ל מספקת את התשתית הנחוצה להתרחבותן של ההתנחלויות ליהודים-בלבד בבקעת הירדן. למעשה, הקק"ל היתה הכח החלוץ שהוביל פרויקטים ישראליים באזור בתחילת שנות ה-70 של המאה שעברה, בשעה שממשלת ישראל לא רצתה להודות בפומבי שהיא מקדמת התנחלות בשטחים. ב-1972 פרצה קק"ל את הכביש המוליך להתנחלות גתית, וב-1974, לדוגמה, הכינה את התשתית ל-5400 דונם עבור 8 התנחלויות.6 היא תרמה תרומה מכרעת ל"דרך אלון", מרכיב מרכזי בתוכניות הסיפוח (ראו להלן). כעת מעורבת הקק"ל עמוקות בהתרחבות ההתנחלויות במסגרת שורה חדשה של פרויקטים, הכוללים בין השאר הקמת תשתיות, עיצוב כלכלת המים של האזור כולו והקמת מרכזי נופש עבור המתנחלים.
הרחבת ההתנחלויות
מתנדבי "סולידריות בקעת הירדן" דיווחו בספטמבר 2012 על התרחבות ההתנחלויות בין הכפר הפלסטיני אל-ג'יפטליק לבין ההתנחלות הישראלית יפית. קק"ל תומכת בהתרחבות ההתנחלות על-ידי מימון הקבלנים המספקים מים, חשמל וסלילת כבישים לאזור ההתנחלות החדש.
מים
◄מאגר תירזה, שנבנה על ידי הקק"ל בין 1997 ל-2003, אוסף את מימי השטפונות של הנחל הגדול בגדה המערבית, ואדי אל-פארעה (وادي الفارعة), לפני שהם מגיעים לנהר הירדן. המים מהמאגר משמשים להשקיית יבולים וגידול דגים בהתנחלויות באזור.
◄כעת תיעדו מתנדבים מאגר גדול נוסף – מאגר אוג, בעל קיבולת של 1,500,000 מטר מעוקב. מסביב למאגר הם הבחינו בבולענים (חול רך הנובע מירידת פני המים התת-קרקעיים).
כבישים
הקק"ל מילאה תפקיד מרכזי בהקמת דרך אלון. דרך אלון מחברת רק בין ההתנחלויות הישראליות – לא יוצאות ממנה דרכים צדדיות אל הכפרים הפלסטיניים. הרעיון שמאחורי דרך אלון, שסלילתה החלה כמעט בחשאי ב-1972 והושלמה ב-1980, היה בין השאר לסמן את השטחים שיועדו לסיפוח לישראל ממזרח לדרך, תוך בידוד מרכזי האוכלוסיה הפלסטיניים העיקריים באזור ההררי שבלב הגדה המערבית.7 דו"ח על אודות הפרויקט שפורסם בניו יורק טיימס עורר סערה בינלאומית; לפיכך, הוטל על הקק"ל להתחיל בפרויקט.
בולדוזרים של הקק"ל מכינים את "דרך אלון", 1973
אך הקק"ל עדיין, גם כיום, סוללת דרכים בבקעת הירדן עבור המתנחלים:
◄הקק"ל תרמה דרך עפר כדי לספק גישה לאדמה שהוחרמה מהכפר ברדלה הפלסטיני
◄הקק"ל בונה רחוב מרכזי בתוך ההתנחלות מחולה
◄חווה ליד עין אל-ביידה, על אדמה ברדלה, במימון הקק"ל (חוות מחולה)
◄כביש המוביל לחוות מחולה, תרומת קק"ל
◄בניית אולם אירועים בהתנחלות שדמות מחולה
◄בניית ישיבה בשדמות מחולה
◄הקק"ל היא התורמת המרכזית למועצה האזורית של המתנחלים
מרכזי נופש
◄נקודת המפגש "בקעת הירדן" (שכבר תועדה ב-Corporate Watch Report)
◄פארק של הקק"ל בעין פארעה
הרשימה אינה מלאה. קק"ל אינה מפרסמת דו"חות לציבור הרחב על השקעותיה ופעילויותיה.
אבל קק"ל פשוט ממלאת את תפקידה המוצהר – קידום ההתנחלות, קולוניזציה. השאלה היא, האם אתם יכולים לחיות עם זה?
* * *
דו"ח זה מבוסס על מידע חדש שנאסף על ידי מתנדבי\ות קמפיין סולידריות של בקעת הירדן. אלפי תודות למתנדבות\ים – ותימכו בקמפיין!
מקורות
[1] בנוסף לאיזורים הנשלטים על ידי התנחלויות, איזורים צבאיים סגורים (הנתבעים על ידי המבא, בדרך כלל, כ"שטחי אש" או כ"שטחי אימונים") ושמורות טבע מהווים את יתרת ה-44% של בקעת הירדן, כך שלקהילות הפלסטיניות יש גישה לפחות מ-10% מהשטח. Human Rights Watch, נפרדים ולא שווים: אפלייתם לרעה של פלשתינאים בידי ישראל בשטחים הפלשתיניים הכבושים (2010), עמ' 55.
[2] בצלם, ניצול ונישול: מדיניות ישראל באזור בקעת הירדן וצפון ים המלח (מאי 2011), עמ' 41-44.
[3] בצלם, ניצול ונישול, עמ' 21-22.
[4] אורי בלאו ויותם פלדמן, "200 כפרים בגדה המערבית לא מחוברים לצינור. כך מייבשת ישראל את תושבי הרשות", הארץ, 8.8.2009.
[5] עמירה הס, "שטח C | 'סלאם פיאד לא יודע לקרוא את האות סי'" , הארץ, 26.2.2012.
[6] דבר, 22.12.1972; 4.4.1974.
[7] מעריב, 20.2.1973.
קריאה נוספת:
- דו"ח מוקדם יותר על הקק"ל של CorporateWatch [אנגלית]
- דו"ח של MA’AN Development Center, report on the settlements and their main products [אנגלית]
- דו"ח של MA’AN Development Center, report on the Jordan Valley [אנגלית]
- דו"ח של "מי מרוויח מהכיבוש", Agricultural Exports from Occupied Territories (מאי 2012). [אנגלית]
- דו"ח של UN OCHA, "ההשפעה ההומניטרית של השתלטות מתנחלים על מעיינות פלסטיניים" (ראה התייחסות למעורבות של הקק"ל).
- דו"ח של OXFAM, On the Brink: Israeli settlements and their impact on Palestinians in the Jordan Valley (יולי 2012) [אנגלית]