תוצאות הבחירות — סיכום ראשוני

  • הרשימה המשותפת הוכיחה את כוחה של אחדות המאבק של המיעוט הפלסטיני בתחומי ישראל: בקידום הסולידריות הפנים-פלסטינית, בגידול המשמעותי במספר המצביעות והמצביעים, ובביטויים הרבים של שיתוף פעולה מעשי, שהם חשובים במיוחד לקראת המאבקים הבאים. לעומת מרכיביה הנפרדים, נוספו לרשימה 97,600 קולות – גידול של למעלה מ-25%. זהו ביטוי לתמיכה עממית חזקה. עם זאת, אחוזי ההצבעה בישובים ברחבי הארץ היו שונים מאוד; מול תוצאות מרשימות בחלק גדול מיישובי הצפון וקרוב ל-70 אחוז בחלק מהמשולש, ניכרת חולשתה של הרשימה המשותפת בדרום, בקרב הפלסטינים הבדואים וגם בנצרת.
  • קמפיין השנאה והפחד של נתניהו הצליח להשיב מצביעי ליכוד רבים "הביתה". במונחי מנדטים, רוב המעבר הוא נדידה בתוך גוש הימין – מהימין הפאשיסטי לימין הקיצוני, מ"הבית היהודי" ו"ישראל ביתנו" חזרה לליכוד. לגוש הזה היו 45 מנדטים בבחירות הקודמות, וכעת – 44 מנדטים. גוש ה"מרכז", כחלון ולפיד, נשאר פחות או יותר בגודלו הקודם (סביב 20 מנדטים).
  • אסור לחלוקת המנדטים להטעות אותנו: התזוזה ימינה בציבור היהודי היא משמעותית וחזקה. הליכוד משך אליו חזרה קולות של הימין הפאשיסטי והקיצוני רק על-ידי הורדת המסכות והצהרות מפורשות נגד הקמת מדינה פלסטינית והסתה פראית נגד הפלסטינים אזרחי ישראל. המלחמה בעזה והחרפת ההסתה והדיכוי בשנים האחרונות חיזקו את הגזענות היומיומית בישראל. לגוש הימין הקיצוני נוספו 150,000 מצביעות ומצביעים נוספים, עם הגידול הכללי בשיעור ההצבעה. בימין הכהניסטי, אלי ישי שחבר לפאשיסט ברוך מרזל הכפילו את כוחם (מ-66,700 ל-118,000 קולות).
  • הקמפיין הגזעני של המחנה הציוני ("לא רוצים להיות תקועים עם הפלסטינים") והתמיכה שלו במלחמה בעזה רק חיזקו את כוחו של הימין הקיצוני. המחנה הציוני לא הציע אלטרנטיבה למדיניות הכלכלית והחברתית וגם לא קו פוליטי אחר שמוביל לסיום הכיבוש. למה להצביע לחיקוי אם אפשר להצביע למקור?

תקועים עם הפלסטינים

  • ש"ס התפלגה לקראת הבחירות וניהלה קמפיין חברתי שמתמקד בעוני, בעניים ובאפליית מזרחים. זוהי התפתחות חשובה, אבל גם התחיבות שעליה עדיין לפרוע בשנים הבאות. היא הפסידה אומנם 100,000 קולות אך בראשות אריה דרעי הצליחה לשמור על כוחה, בעוד שהפלג הגזעני קיצוני בראשות אלי ישי לא נכנס לכנסת.

 

לישראל צפויה ממשלה נוספת של הימין הקיצוני. הטרור המאורגן של צה״ל והמתנחלים בשטחים יימשך, ויש גם מי שמתכנן כבר את המלחמה הבאה ברצועת עזה, ואולי גם בלבנון, בגולן ובגדה המערבית. ממשלת ימין - כמו גם ממשלת "אחדות לאומית" - צפויות להמשיך להכות בעובדות ובעובדים, בעניות ובעניים, במובטלות ובמובטלים, בנשים חד-הוריות, במשפחות הזכאיות לדיור ציבורי.

גם המאבק המשותף של כולנו נגד משטר האפליה והנישול יימשך בכל הכוח. אין לנו סיבה להתגעגע לעבר, לימי שלטון השמאל הלבן. אנחנו גם לא מחכים שהאימפריה האמריקאית "תסדר את העניינים". המאבק וההתנגדות יכריעו. הרשימה המשותפת היא בסיס מצוין להמשך המאבק המשותף – ולהרחבה שלו, כדי שכל המדוכאות והמדוכאים, המופלות והמופלים, המנוצלות והמנוצלים יתייצבו בו יחד.