סיפור נוסף של אסירה פלסטינית – חנאן שלבי בת ה-19 מטול-כרם, שנעצרה בהפגנה בבילעין באשמת יידוי אבן, מעשה שלא עשתה, נאלצה להודות ולחתום על עסקת טיעון, וריצתה חמישה חודשי מאסר. כל זאת בשל טעות של שוטרת מג"ב ושופט שבחר, כמו בדרך כלל, לקבל את הגירסאות הסותרות והמבולבלות של שוטרי מג"ב שהעידו נגד שלבי תוך התעלמות חמורה מעיקרון חזקת החפות. מי שמחפש צדק, שלא יחפש אותו בבתי המשפט הצבאיים.

הפגנת עשור למאבק העממי בבילעין

רבים מאתנו השתתפו בהפגנה לציון עשר שנים למאבק העממי בבילעין נגד חומת ההפרדה, בפברואר השנה (2015). גם חנאן שלבי, סטודנטית לסיעוד בת תשע-עשרה מטול-כרם, החליטה שזו ההזדמנות לעשות זאת בפעם הראשונה, לאחר ששמעה לא מעט על ההפגנות שהפכו לסמל להתנגדות הפלסטינית העממית.

עם תום ההפגנה מצאה את עצמה חנאן עצורה באשמת יידוי אבן על שוטרת מג"ב. כאן מתחיל סיפור היפוכה של חזקת החפות: זהו סיפור מפותל על מאבקה של נערה, אשר נאלצה לחתום על עסקת טיעון, להודות בביצוע מעשה שלא עשתה, להפוך לבעלת "עבר" ולרצות כחמישה חודשי מאסר בכלא – רק בשל טעות רגעית של שוטרת מג"ב.

מעצרה של חנאן שלבי, בילעין פברואר 2015

חנאן שלבי שוחררה, בניכוי שליש מתקופת מאסרה, ממש לאחרונה, ב-23 ביולי. כתב האישום נגדה הוגש שבוע לאחר מעצרה. כרגיל ביקשה התביעה מעצר עד תום ההליכים. שלא כרגיל, בקשה זו נתקלה בסירובו של השופט סא"ל שלמה כ"ץ. כרגיל (באותם מקרים יוצאי-דופן שבהם שופט צבאי נוהג כך), ערערה התביעה על ההחלטה, וכרגיל נעתר השופט סא"ל רונן עצמון לבקשת התביעה והחליט להשאיר את חנאן במעצר עד תום משפטה. שלא כרגיל, על ההחלטה הזו ערער עורך-דינה של חנאן, עו"ד לימור גולדשטיין ממשרד גבי לסקי ושות', והביא ראיות חדשות וביניהן מזכר, המלמד על קיומו של סרטון וידאו שלא הוצג בפני ההגנה ותצהיר של מפגינה אחרת שנכחה באירוע. אלה שכנעו – שוב – את השופט כ"ץ, שהורה לשחרר את חנאן שלבי במהלך משפטה, ולא שכנעו – שוב, בערכאת הערעור – את עצמון, שלא התרשם מראיותיה החדשות של ההגנה וביטל את ההחלטה המחודשת לשחרר את חנאן. הסרטון הנעדר, כך קבע עצמון על בסיס צפייה בצילום של צג שעליו הוקרן אותו סרטון – ולא בסרטון עצמו – ממילא צולם ממרחק רב והוא מטושטש וקטוע, ועל-כן "אין לי סיבה להניח מראש כי... יספק להגנה את הראיה הניצחת, שתשמוט את הקרקע מתחת לגרסת התביעה" (הבלתי-קוהרנטית, כזכור); ואילו החברה מגישת התצהיר לומדת עם חנאן בפקולטה, הגיעה אתה להפגנה, יחד אתה אחזה בדגל פלסטין, ולכן "קשה לומר כי מדובר בתצהיר של עדה חסרת פניות".

הטנגו הזה מוכר למי שפוקדים מדי פעם את בית המשפט הצבאי בעופר. לעתים מסתמנת תקווה בערכאה הראשונה, ואז גדלה האכזבה בערכאת הערעור. אולם במקרה של חנאן שלבי, השלבים הפרוצדורליים שלפני המשפט חרגו מן המהלך המוכר. במקביל לדיונים בשאלת המעצר עד תום ההליכים, מיד כאשר החל ההליך המשפטי, דרשה ההגנה כי התביעה תספק לה חומרי חקירה רלבנטיים, וביניהם הסרטון האמור שצולם מעמדת התצפית, דו"חות פעולה ויומני מבצעים, צילומי סטילס ורישום פלילי או משמעתי של שוטרי מג"ב המעורבים במעצרה של חנאן. מיותר לתעד כאן כל שלב במהלכי ההתחמקות של התביעה ממילוי הוראות השופטים השונים לספק את החומר הזה. העובדה החשובה היא, ששבועות וחודשים נקפו והחומר זלג באיטיות, כאשר חלקים מהותיים ממנו לא הגיעו כלל לידי ההגנה. לאחר שלושה וחצי חודשים של דחיות חוזרות ונשנות, היה ברור, שאין עוד טעם לחשוב על ניהול משפטה של חנאן שלבי, סטודנטית בעלת "עבר נקי". או אז נחתמה העסקה, ושלבי שוחררה שבועות ספורים לאחר החתימה.

נשוב להשתלשלות האירועים במהלך ההפגנה בבילעין. כאשר החליטו שוטרי מג"ב לחצות את חומת האפרטהייד ולהגיע אל המפגינים, הושלכו אבנים, ואחת מהן נגעה בכתפה של אחת מהשוטרות. לאחר כמה דקות נתן המפקד בשטח פקודה לעצור את מי שזרקה את האבן. שוטר שהתפנה ממעצר מפגין אחר ושוטר נוסף עצרו את חנאן. קצת לאחר-מכן הצטרפה אליהם השוטרת הנפגעת. מרווח הזמן בין יידוי האבן למעצרה של חנאן קריטי: הוא שהוביל את השוטרים לבלבול בין שתי מפגינות, שלבשו מכנסיים ומעיל כהה, עטו על פניהן רעלה והסתירו את פיהן בדגל פלסטין. מהרגע שהתבצע המעצר, הוא התקבע כמוצדק בכל מחיר, וכך נולדו עדויותיהם הסותרות של שוטרי מג"ב והחלטותיו החוזרות ונשנות של השופט עצמון, הממעיטות ממשקל הסתירות הללו. סרטון שהוצג מטעם ההגנה, בו נראה בבירור שחנאן שלבי אוחזת בדגל ולא באבן, לא התקבל כהפרכת האשמה.

לדברי השוטרת, היא עצרה את חנאן מיד לאחר שראתה אותה מרימה אבן נוספת; היא כיוונה את נשקה לעבר חנאן, שהחלה בורחת מפניה; בסופו של דבר התנגדה חנאן למעצר תוך שימוש בכוח. הסרטון המתעד את רגעי המעצר מראה בבירור, שחנאן לא הרימה כל אבן, לא ברחה מפני השוטרים אלא התקדמה לקראתם, ולא השתמשה בכוח. יתר על כן, ניתן לראות כי מי שעצר אותה היה השוטר, ולא השוטרת הנפגעת.

בעדותה סיפרה השוטרת כי שמרה על קשר עין מתמיד עם הבחורה שזרקה עליה את האבן. תמונות סטילס שהציגה ההגנה מראות בבירור רגע שבו היא מפנה את מבטה לכיוון אחר ואינה רואה את חנאן. בדו"ח הראשון על מעצרה של חנאן שלבי כתבה השוטרת, שהיא נעצרה בעת שהפרה את הסדר במהלך הפגנה לא חוקית. רק בדו"ח הפעולה שנכתב אחר כך כתבה שחנאן נעצרה בשל ידוי האבן עליה.

התביעה, אם כן, הסתמכה על עדויות שסתרו האחת את השנייה והכילו סתירות עצמיות. הן לא עלו בקנה אחד עם הסרטון ועם תמונות הסטילס שתיעדו את האירוע. ההגנה חשפה ככל יכולתה (בהיעדר חלק מחומר החקירה), את הסתירות הללו. אבל סא"ל עצמון בחר להאמין לשוטרים והתגייס להחליק את הסתירות והקשיים שעלו מעדויותיהם. עצמון כתב אומנם בהחלטתו הראשונה לקבל את דרישת התביעה לעצור את חנאן שלבי עד תום ההליכים, "טיעוניו של הסניגור המלומד היו שובי לב, ולכאורה נתמכו בסרטון הווידאו שהוצג בפני", אולם "פרשנות מעט מקלה" של דברי שוטרי מג"ב מאפשרת קבלה של תמונה, לפיה השוטרת-הסותרת-את-עצמה לא שיקרה בחקירה, ואילו אצל הנאשמת, ש"בחרה להצטרף לעשרות מפרי סדר" ניתן לאתר זלזול בחוק ובנציגיו, רצון לפגוע בהם ותעוזה, המתעלמת מהשלכות מעשיה.

נטיית לבו של עצמון, המבכרת את עדויותיהם הבעייתיות של השוטרים על-פני סיפורה של הפלסטינית המפגינה, אינה העיקר כאן. העניין החמור נעוץ בכך שעצמון בחר במודע להפוך את חזקת-החפות על פיה. במקום לדרוש מן התביעה להוכיח כראוי את אשמתה של חנאן שלבי – להציג ראיות ברורות המצביעות על כך שזרקה את האבן – הוא דרש למעשה שההגנה תוכיח את חפותה של חנאן – דהיינו שתציג ראיות ברורות המצביעות על כך שלא זרקה את האבן!

כך למשל ציין עצמון שהסרטון שהוצג על-ידי ההגנה לא סתר את אמרתה של השוטרת שחנאן ניסתה להשליך אבן נוספת, "שכן בסרטון נראות רק שניות אחדות לפני רגע המעצר ולא הדקות שקדמו לו". אבל הסרטון בעיקר לא אושש את דברי השוטרת!

לאחרונה פרסם ארגון "בצלם" את הדו"ח "עצור עד שלא הוכחה חפותו: מעצר עד תום ההליכים בבתי המשפט הצבאיים בגדה המערבית". סיפורה של חנאן שלבי מדגים היטב את שלילת חזקת החפות. פלסטינית מפגינה, גם אם מדובר בסטודנטית שזו לה הפעם הראשונה שהיא נקלעת להפגנה, קודם כל אשמה. שתוכיח אחרת.

את חנאן שלבי ייצגו עו"ד לימור וולף-גולדשטיין ונרי רמתי ממשרד גבי לסקי ושות'.

צילומים: מג'די שתיה, AP; חמדי אבו רחמה.