עתה, משהתברר סופית שהמפלגות החרדיות לא יהיו חלק מהקואליציה החדשה, ברור שהממשלה החדשה, בין יתר מאפייניה, תהיה נטולת כל זכר ליהודי הגלותי, זה שהאתוס הישראלי בז לו בכל רמ"ח אבריו מאז תחילת הפרויקט הציוני. החרדי, יחד עם הערבי והמזרחי העני, הפכו להיות חלק מהאנטי־ישראליות.

נכון, אמנם, כי הפוליטיקאים החרדים שיתפו פעולה לאורך שנים עם המשטר הציוני הניאו־ליברלי ועם הכיבוש. הם הביאו פתרונות חלקיים, בצורה של צדקה, למצוקה ולעוני של קהילותיהם. הם אפילו נכנסו בדלת הראשית בתמיכה בתפיסות גזעניות איומות בייחוד נגד ערבים, פליטים וציבורים נוספים. במובן הזה, הפוליטיקאים הם ביטוי של הצורך של אותה קהילה לבנות לעצמה שיח מקובל עם ההגמון. אבל ההגמון לא השתנה. הוא עדיין יפה הבלורית והתואר, הרוכב על סוסו בערבות הגליל עם רובה טעון. לעומת זאת האדם החרדי, נתפס כמו "נֶבֶּך", לא יוצלח, ובמיוחד פחדן וגלותי – האבטיפוס של היהודי הגלותי.

האבטיפוס של הצבר השתנה. היום הוא רוכב על אוטו ענק 4X4, חי לו בווילה, דואג לעתיד ילדיו הפרטיים ומוכן לדרוך על גוויות כדי לשמור על נכסיו. הוא גם "הכי קרבי אחי", ובמקום על סוס רוכב על טנק או על מטוס קרב. הווילה תהיה בשטחים או בתוך הקו הירוק. יכול להיות שהוא חובש כיפה סרוגה ויכול להיות שינסה לפתח תיאוריות חילוניות לפרשנות התלמוד. הוא חי במזרח התיכון וחולם על ערבות המערב האמריקאי. כמו כל קלגס הוא מאמין שיום אחד ה"ערבות" הללו יהיו ריקות מילידים מעצבנים שלוחמים על זכותם לחיות על אדמתם. בעיני עצמו הוא ההיפוך של האדם החרדי, זה שלא לוקח אחריות "על הנטל", זה שלא עובד (כאילו שאם היה עובד היה מגיע לרמת חיים יותר גבוהה מהעוני מחפיר שבכל מקרה הוא חי בו), זה שעדיין מסרב להיכנע לתכתיבי החלום האמריקאי. זה שמעדיף לחיות בצפיפות של שטעטל, זה שהנטל שלקח על עצמו הוא עול מצוות.

היהודי החרדי היה לדמות של היהודי השנוא באשכנז, בה הוא היה האחר האולטימטיבי שחי בתוך החברה הנוצרית. מאוחר יותר האנטישמים המודרניים – והקוזקים ביניהם כאבטיפוס שלהם – הפכו אותו לקריקטורה. כזה שלא מסוגל להגן על עצמו, שתמיד יקבל את הפוגרומים כגזרת שמיים, שיעדיף להתפלל מאשר להילחם, שלא ברור איך הוא בכלל מחזיק את עצמו בחיים עם משפחתו ברוכת הילדים. מכאן הצורך בתיאוריות קונספירטיביות של האנטישמי המצוי על העושר הסמוי מן העין שהיהודי מחביא. וראו זה פלא, החילוני הלבן הישראלי ביחד עם "אחיו" האקסקלוסיבי, חובש הכיפה הסרוגה המתנחל, חוזרים כמעט דבר בדבר בתעמולה שלהם על אותם הטיעונים. הם שונאים את האבטיפוס של היהודי כי הוא שולל את המנטליות של הקוזק השודד אדמות ושודד העניים.

והשנאה כל כך גדולה, שלמרות עשרות שנים של שיתוף פעולה עם ההגמון, הם מוכנים לזרוק אותו למדבר האופוזיציוני. כי הוא סרח עודף. הוא לא היה חלק מההגמוניה, וכנראה הוא גם לא יהיה. ההגמוניה מוכנה לסבול אותו מעת לעת, לצרכים קואליציוניים למיניהם. אבל הוא לעולם לא יהיה "הישראלי" בה"א הידיעה. הוא עדיין יישאר היהודי הגלותי השנוא, זה שמוכן לחיות בגטו שלו ולמלא אחרי תרי"ג מצוות. זה שיקבל את דינא דמלכותא, כל עוד הממלכה נותנת לו פירורים. זה שלא למד שכאן בראנו קוזק חדש, אנטישמי כמו קודמו.