לקראת הדיון בממשלה על הרחבת תוכנית ויסקונסין, מתכסה העתונות במודעות ענק לקידום התוכנית, שמקפידים לקרוא לה "אורות לתעסוקה". משרד התמ"ת עצמו מעסיק יחצ"נים לקידום המדיניות שלו עצמו (כמה הם עולים לאוצר המדינה?). מישהו מרגיש כנראה, שאי אפשר לעבוד על כל האנשים כל הזמן. וגם כתבים נחלצו לקידום. ביניהם נמצאת גם מירב ארלוזורוב ("תוכנית ויסקונסין – פתרון אלגנטי לבעיה הדמוגרפית", דה-מארקר, 23.12.2009), שזה זמן רב כותבת על נפלאות התוכנית. נראה שכלו הנימוקים, ועכשיו צריך לתבל אותם במנה של גזענות.

אז איך הצליחה ארלוזורוב לחבר בין תכנית ויסקונסין לשנאת ערבים? ארלוזורוב מגייסת לצורך העניין את הסכנה הדמוגרפית. הסכנה, כך היא מסבירה, היא שעוד כמה שנים יהיו יותר מדי ערבים, בשטחים ובישראל. ויש לה מענה מקורי: תוכנית ויסקונסין. תוכנית ויסקונסין, לא פחות, תקדם את הנשים הערביות, ואלה, כאשר יראו את האור, יפסיקו מיד לעשות הרבה ילדים.

גם לפי הנתונים הרשמיים ויסקונסין לא מחלצת מעוני: 66% מאלה שהושמו לעבודה באמצעות התוכנית משתכרים פחות מ-3,000 ש"ח לחודש

אין ויכוח שיש לקדם את הנשים, ואת כלל האוכלוסייה הפלסטינית בישראל. מערכת החינוך הערבית מופלית מזה שנים, ויש להזרים אליה כספים. הרבה כספים שהובטחו מזמן. יש צורך עצום בהשקעה ציבורית בתשתיות, ביצירת מקומות עבודה בכפרים ובפיתוח התחבורה הציבורית. כבר מזמן הגיע הזמן לאשר תכניות בניה ולאפשר הקמת ערים וכפרים חדשים, וגם אזורי תעשייה בתוך היישובים הערבים, מה שללא ספק יקל באמת על תעסוקת נשים. וכן: צריך אוניברסיטה ערבית, כזו שסטודנטים וסטודנטיות ערבים יוכלו ללמוד בה בשפת אמם. עניין בסיסי שיועיל לחברה ולכלכלה, כמובן, של הערבים ושל כלל אזרחי המדינה.

אבל תכנית ויסקונסין? אין לה כל קשר לכך, היא לא משיגה דבר מכל אלה, וזו גם לא כוונתה. תכנית ויסקונסין היא עוד דרך לפגוע באוכלוסיה הפגועה והפגיעה ביותר במדינה, ובתוך כך להעביר עוד כמה מיליוני שקלים לכיסן של קומץ חברות ענק. התכנית מתמחה בדחיפת האזרחים לשוק עבודה פוגעני. רובם מושמים במישרות חלקיות וזמניות. אם התמזל מזלם, הם הופכים מעניים סתם – לעניים עובדים, אשר משתכרים שכר מינימום ואף פחות ממנו, כמו האישה מנצרת עליה סיפרה ארלוזורוב בגאווה בכתבתה כדי להדגים את הצלחת התכנית.

ויסקונסין מעבירה מסר חד וחלק לעובדים במדינת ישראל: אל תרימו ראש, אל תדרשו תנאים הוגנים, אל תרגיזו את המעסיקים, כי אין לכם על מי להישען – המדינה כבר לא תדאג לכם. ובדרך להפיכת התכנית הזאת, המשתלמת כל כך למספר תאגידים, למציאות חברתית עגומה, הכול כשר – גם ליבוי השנאה לערבים באופן בוטה באצטלה פטרונית: "אנחנו נקדם את הנשים! לא שוויון זכויות, לא תשתיות – יש לנו פטנט!

המשתתפים בתוכנית ויסקונסין נשלחים להכשרות "רכות", שאינן מקדמות את סיכוייהם להיקלט בעבודה יציבה. היא לא מוסיפה לנשים ולגברים המשתתפים בה שנות לימוד ולא הכשרה מקצועית אלא מלמדת אותם "להתנהג יפה", לכתוב קורות חיים ולהיכנע לשרירות לב של פקידי החברות הפרטיות המפעילות אותה. הנתונים הרשמיים עצמם מראים, כי התוכנית אינה מחלצת מעוני. 66% מאלה שהושמו לעבודה באמצעות התוכנית משתכרים פחות מ-3,000 ש"ח לחודש, רק 6% משתכרים יותר מ- 5,000 ש"ח לחודש. הכנסתם הכוללת של המשתתפים בתוכנית כמעט שלא עלתה.

במסגרת תוכנית ויסקונסין נפגשות נשים חד-הוריות יהודיות וערביות; במסדרונותיה נפגשים מזרחים, רוסים ואתיופים – עניי ישראל המופקרים. מי שבאמת "שוחר שוויון אחווה והצדק", לא יקשיב לעצותיה של ארלוזורוב. הוא יכול רק לקוות שבמסגרת התכנית הזאת, המפקירה את אזרחי המדינה בידי תאגידים פרטיים, ילמדו המשתתפים לקח אחר: ההפרדה ושנאת האחר משמשות את השולטים ואת התאגידים במלאכת ההפרד ומשול שלהם, ורק התנגדות משותפת, מאוחדת, תוכל למנוע תכניות כמו זאת.


קראו עוד על תוכנית ויסקונסין:

  • המאמר התפרסם ב"דה מארקר" עם קיצורים וכותרת מטעה.