מה השיגו האסירים השובתים ומה אומר על זה הממסד הבטחוני?

דרך אחת להעריך מה השיגו האסירים הפלסטינים השובתים היא לקרוא מה יש לממסד הבטחוני הישראלי לומר על זה. ה"מכון למחקרי בטחון לאומי" פירסם ב-20 במאי סקירה על השביתה. יש למחברים שם בעיה עם מעצר מינהלי: אין סיכוי שהם יספרו את כל חרפת המעצרים המינהליים (ההליך הפלילי "המלא" נתפס "כלגיטימי", הם כותבים, בעוד שהליך המעצר המנהלי אינו נתפס כ"לגיטימי"). האמת, כשמכירים את בתי המשפט הצבאיים בשטחים הכבושים מגלים, שהמרכאות שהם מקפידים להוסיף לביטוי ההליך הפלילי ה"מלא" מוצדקות לגמרי.

משה דיין בדרום ויאטנם

אבל הם מודים: שביתת הרעב היא מרכיב במאבק הלא-אלים, והם קושרים אותו באימוץ פלסטיני של שיטות המאבק של האביב הערבי. הזיכרון של הבטחוניסטים קצר, מה לעשות: ראשית, זו לא הפעם הראשונה שהאסירים שובתים רעב, ושובתים ביחד, ושנית: האביב הערבי בעצמו מבוסס בין היתר על הנסיון המתמשך של ההתקוממות הפלסטינית העממית בשטחים הכבושים. בעולם הערבי מדברים כבר שנים על כך שהמאבק הפלסטיני מערער את שלטון הדיקטטורות שמתיימרות לייצג את העניין הפלסטיני...

אבל מה שהבטחוניסטים כן מודים בו הוא שהשביתה זכתה לתמיכה המונית בכל רחבי המזרח התיכון – במצרים, בחריין, כווית, תימן, ירדן, לבנון, סוריה וסעודיה. הם שוכחים כרגיל עוד מדינה במזרח התיכון, ישראל, אבל זה ידוע. והם מודים: "המעשה זכה לאהדה רבה ברחוב הפלסטיני. כנראה, שהחשש שמותם [של שובתי הרעב] יביא להתפרצויות אלימות, בתוך בתי הכלא ובשטחים, הוביל לבסוף החלטה ישראלית לשחררם." והם נאלצים להודות: התמיכה במאבק האסירים ברשתות החברתיות בכל רחבי העולם הערבי, "לא כללה, לאורך כל הדרך, קריאה לפנות לאלימות. להבנתם [של המזדהים והתומכים], האפקט והתועלת של המאבק יהיו רחבים יותר כל עוד הוא לא יישא אופי אלים."

משלחת

משלחת תראבוט באוהל המחאה של משפחתו של ת'אאר חלאחלה


ומומחי הבטחון נאלצים גם להודות שישראל הרשמית, למרות נסיונותיה לשבור את השביתה, להתעלם מהסבל, להפריח שמועות – לא הצליחה להתמודד עם השביתה. אבל בעניין זה היא בחברה טובה: "ניכר כי גם בידי הרשות לא היו כלים מתאימים להתמודד עם תופעה חדשה זו." מי שהובך יותר מכל, הם כותבים, הם מנגנוני הבטחון של הרשות, אלה העסוקים בתיאומים בטחוניים עם ישראל ומקבלים בעצמם ייעוץ מקצועי מ"יועצים בטחוניים".

ומסמך הבטחוניסטים מסכם בצער: "מיד עם חתימת הסכם ההבנות פורסמה ברשתות החברתיות שורת ההקלות להן הסכימה ישראל:

"קץ לבידוד ממושך של אסירים מטעמי "ביטחון"; 19 אסירים יוצאו מבידוד תוך 72 שעות; אישור ביקורי משפחות של קרובי משפחה מדרגה ראשונה לאסירים מרצועת עזה, אשר הופסקו ב-2007, לאחר השתלטות חמאס על הרצועה ובתגובה לחטיפת גלעד שליט; אישור ביקורי משפחות לאסירים מהגדה המערבית, אשר בקשתם נדחתה מסיבות "ביטחוניות" מעורפלות; תוקם וועדה משותפת לשב"ס ולאסירים לשיפור תנאי המאסר; לא יחודשו צווי מעצר מנהלי של 308 אסירים פלסטיניים השוהים במעצר מנהלי, אלא אם כן יעמוד נגדם מידע ביטחוני משמעותי."

אלה החיים, מסכמים מחברי המסמך:

"בצד המאבק האלים מתפתח כאמור דפוס מאבק בעל אופי לא אלים, שמטרתו להביא לשינוי מדיניותה של מדינת ישראל, כפי שהוא בא לידי ביטוי באירועי שביתת הרעב ההמונית של האסירים הפלסטינים. אין היום לממשלות כלים להתמודד עם סדר גודל של תופעת המאבק הלא אלים מסוג זה ולכן יש צורך בגיבוש אסטרטגיה חדשה להתמודדות עם תופעה זו, המאתגרת פעם אחר פעם את ממשלת ישראל."

אנחנו משתתפים בצערם.