עיריית ירושלים ברשותו של ניר ברקת ממשיכה להרוס דוכנים. הפעם הקורבן הוא אבו-רמוז. המאבק המשותף של הרוכלים, ערבים ויהודים, נמשך »

קצת לפני שרון חולדאי הולך לישון בביתו בעיר הלבנה, והרבה אחרי שבהה במבט מזוגג בדרישת 'עיר לכולנו' להחריג את ההטבות לסטודנטים מכל רחבי העיר שיסכימו בטוב ליבם לגור בשכונות הדרומיות, נשאלת השאלה מה לעזאזל לא ברור לו? »

איך משתמשים בתל-אביב בסיסמה של "דיור בר-השגה" כדי לקדם את הג'נטריפיקציה של הדרום? יעל בן-יפת מביאה פרק חדש בסידרה "תעלולי חולדאי בעיר הגדולה" »

זה הרי עניין של שפה, קצר בתקשורת שכזה. כי איך הם יבינו אותנו בכלל? הם מדברים איתנו פוליטיקה, ואנחנו רוצים צדק; הם מדברים במספרים, ואנחנו דורשים שוויון. פוליטיקאית למתחילים, פוליטיקאית ברמת שפת-אם, ובעיקר שפת אב. אין לזה משמעות מחוץ לאולפני חדשות ופגישות עם עסקנים, לכל הפוליטיקאית הזו, עם ההתנשאות המיוזעת של המשתדלים לרצות. פוליטיקאית זו שפה בלי לאום ובלי תרבות, כי עליבות וטמטום ורוע, נוטים להישמע אותו דבר בכל מקום. וזה לא שאנחנו לא מדברים: אנחנו דווקא מבינים טוב מאוד, עברית, ערבית, ורוסית ואמהרית; אנחנו גם מבינים לא רע בכלל שוויונית, שפה מוזרה שכזו, שמהדהדת בלב ובכפות הידיים, עוד לפני שהלשון בכלל יודעת לזוז בקצב הנכון. ואנחנו משתפרים, מגלים מילים חדשות וצירופים חדשים. שפה מרגשת, שוויונית; לא ברור איך לא דיברנו בה קודם. עכשיו יש מישהי שכבר כותבת מילון עברית-שוויונית שוויונית-עברית, ואז מסתבר שכבר יש מילון מקומט אחד. שוויונית-ערבית ערבית-שוויונית דווקא מתקדם הרבה יותר מהר; גם האמהרית עוד מעט מוכן. בינתיים מזרחית-שוויונית כבר הודפס כמה פעמים, ועכשיו הגיע הזמן לעדכן אותו קצת. אשכנזית-שוויונית זו בעיה קשה, אבל עובדים על זה ממש עכשיו, אוטוטו מוכן. יידיש כבר יש, תודה לאל. עצים. שריפה. עיירה קטנה, עם שדות ובלי בתים. אסור לבנות, יש לשכת תכנון שלא מוכנה לתכנן. שדה תותים ובית בודד. בלי אישור. אין אישור. אף פעם אין. חנק תכנוני קוראים לזה, כאילו שזה נתקע בגרון כמו עוגיה יבשה שצריך לטבול. מי משלם? שברת – שילמת. הרסת – שילמת. הרסנו לך ת'בית– גם שילמת. כן כן, תשלם. הרבה כסף עולים לי שוטרים ודחפור. והוצאות משפטיות ומשאית כדי להעיף מפה את המיטה. אשמתי שיש כל כך הרבה ריהוט? אין אישור. זה דמוקרטיה. רק עם חנק תכנוני אם את ערבייה. חוץ מזה – הכל סבבה. כיבושית ואביונית כבר למדת, אזרחית? יחי האינטרנציונל וגם הבנק העולמי. העיקר שהפרטנו את המים. הם עושים ספינים ושוכרים יועצים, ומדברים בשפות עם הרבה ערפל ועננים, ודורשים דרישות ריאליות לא מוגזמות, כי רק מומחים בפוליטיקאית יודעים להגזים ולשקר ולהכפיש בדיוק, לפי הכללים. הם סומכים על הפרד-ומשול, עם הרבה תירוצים, ובעיקר על פחד, כי פחד זה טוב. פחד משאיר אנשים בבתים, ואם הרסו להם את הבית או פינו אותם ממנו, אז זה משאיר אותם ברחוב, אבל לבד. או אולי בדירת עמידר של אמא, שפספסה ביומיים את המועד לקנות אותה, ממש לפני ששמו את חוק הדיור הציבורי בהקפאה של חוק ההסדרים, ואולי כבר הסדירו שיפנו אותה, כי יש קבלן שכבר מתכנן. אז פחד זה ממש טוב. זה גורם לאנשים להיות ממושמעים. כל קצין יודע. ואם אין פחד, יש סכנה. סכנה שהפחד יפסיק להגיע. יישאר בקריה, במשרד הביטחון. ליד הכפתור האדום ומתחת למטוס שעולה כמו כל תקציב דמי האבטלה השנתי, אחרי קיצוצים ומע"מ ודמי תיווך וחוזה מחייב לרכש גומלין של מסוקי אפאצ'י וארוחת ילדים במקדונלד'ס. לקחת מעשירים זה אסור. את זה כל ילד יודע. וגם סוציאליזם – זה הרי נכשל תמיד, ומי רוצה לחיות בקובה. קובה. סיגרים. פידל קסטרו. עוד דיקטטור עם זקן. אנחנו לא באמת רוצים לחזור לשם. נכון. אבל רגולציה מותר. כולם אומרים. כי אחרת יש מה שקוראים **כשל שוק**. או אולי מה שבעצם קרה, זה שזרקו אותנו, היה חייב לקרות, כי זה מה שהשוק עושה, כי ככה הוא משווק אותנו. וגם באו אלה שאמרו שלא רוצים ערבים; הם מעדיפים בלונדיניות, חצאית ארוכה וצמה, אוטובוס ממוגן מסובסד איטי וחם, עולה בעליות של מטעי הזיתים שהיו שם מתישהו לפני. כי הרי יהודי לא מגרש יהודי, לא עוקר יהודי. לא עוקר, אבל זורק מהבית. עם חתיכת נייר ומכתב רשום. אמרנו כבר: לא מגרשים: פליטים. יהודים, ערבים, ערבים יהודים. ואנחנו עדיין ברחוב, בכיכר, באוהל שאין בו ברירה. »

התאחדות הסטודנטים מפרסמת היום מודעה לטרכטנברג. המסר: "קח אותנו, טרכטנברג, תן לנו זכויות מועדפות - ונדרוך על האמהות החד-הוריות וניישב את הפריפריות". אחרי חודשים של מחאה, מגלה התאחדות הסטודנטים שהתבלבלה והיא בעצם תמיד בעד מדיניות הממשלה... בואו איתנו לגוש הפריפריות החברתיות בהפגנה! »

בעכו, מן היפות בערי המזרח התיכון, היא כעת זירת מלחמת התשה שמנהלים מוסדות המדינה, עמותות מתנחלים וג'נטריפיקטורים פרטיים נגד תושבי העיר הפלסטינים. עכו העתיקה הוכרה על-ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, אך הדבר אינו מגן על תושביה מפני עוני ומצוקה וגם לא מספק לתושביה הפלסטינים חסינות מפני נישול. להפך: יופיה של עכו מפתה את המשקיעים – וממקד בה את פעולתם של מתנחלים לאומנים »

בזמן שחברות הדיור הציבורי משליכות לרחוב את דייריהן, חברת "עמידר", למשל, מעודדת את חברי עמותת "איילים" להשתכן בדימונה. עמית בוטבול על המתיישבים החדשים וה"איכותיים" בדימונה, והמאבק הסיזיפי ביחסי הכוח בין המרכז לפריפריה. »

התאחדות הסטודנטים בהנהגתו של שמולי הכריזה על פרויקט "שילוב סטודנטים בלוד" בסיוע תרומה של 800 אלף ש"ח מנוחי דנקנר. פרויקט דומה מופעל בלוד על ידי "איילים". ליטל בר מראה מדוע פרויקטים אלו לא טובים לאוכלוסיות המוחלשות שאותן מנסים "להציל". על ג'נטריפיקציה-בלי-כוונה ועל מאבק משחרר »

חררדו לייבנר מנתח את מערכת הבחירות של "עיר לכולנו" לעיריית תל-אביב ויפו - גם את המשגים וגם את ההישגים. איך בונים שותפות לשינוי חברתי בחברה גזענית? »