ליפתא הוא אחד ממאות כפרים שתושביהם גורשו ב-1948. אך בניגוד לכפרים פלסטינים אחרים, רוב בתי הכפר לא נהרסו ולא יושבו, אלא נשארו עומדים. כך נשאר הכפר בתודעת תושבי העיר והבאים בשעריה, למרות גירוש תושביו.

ליפתא

אך תושביו הנפקדים הינם נוכחים. כאשר ניסו לחזור אחרי מלחמת 1967, מנהל מקרקעי ישראל פוצץ את גגות הבתים כדי למנוע את שיבת הפליטים לביתם. רבים מפליטי ליפתא גרים היום במזרח ירושלים תחת הכיבוש הישראלי.

מאות אלפי פלסטינים, ביניהם רבים מפליטי 48, חווים במשך 43 שנים מאז 1967 ניסיונות חוזרים ונשנים לנשל אותם מאדמותיהם ובתיהם. בשייח' ג'ראח, עיסאוויה וסילואן, מדיניות הריסת הבתים, הפקעת האדמות, חוסר התשתיות המכוון והדיכוי הפוליטי האלים וחסר המעצורים, הן שיטות שונות להעביר מסר ברור: לפלסטינים אין זכות להשתמש באדמתם או לגור בבתיהם בכבוד, לא במזרח העיר ולא במערב העיר. המסר עבורם ברור: "לכו לשטחים".

אבל למי כן יש זכות לגור בירושלים בכבוד ובטחון?

בתי המגורשים בליפתא נהרסים כעת כדי לבנות דירות יוקרה לעשירים. השכונה החדשה תצטרף לעשרות פרויקטים של יוקרה בירושלים, חלק מתוכנית כללית להפוך את ירושלים לעיר לעשירים בלבד, עיר רפאים שתושביה המכובדים גרים רוב הזמן בחו"ל.

בשכונות המוחלשות של מערב ירושלים, שאליהן הרכבת כנראה לא תגיע, מקדמת העירייה תוכניות "פינוי-בינוי" שמטרתן להרוס בתים ושיכונים ולבנות במקומם דירות, שרק "אוכלוסיות חזקות" יכולות ליהנות מהן, והכל בתחפושת של "דיור בר-השגה" ודיור לצעירים. מדיניות הזנחת מערכות החינוך והמחסור בדיור בר-השגה בשכונות העוני במערב ירושלים גם הן דרכים להעביר מסר ברור: לעניים אין מקום בירושלים החדשה. ולאן יילכו? לשטחים כמובן! להתנחלויות שנבנות על אדמות הפלסטינים.

הסיפור של ליפתא הוא הסיפור של ירושלים, סיפור של דחיקת רגליהם של הלא־רצויים, סיפור של עירייה החונקת תושביה, יהודים וערבים, המפרה את זכויותיהם לחיות בעירם בכבוד.

המאבק על ליפתא יכול להיות הזדמנות של התחברות מחדש אל העבר – כדי להגן על עירנו בהווה. במערב ובמזרח ירושלים, מדיניות הדיור הגזענית חייבת להיפסק!

יחד נקרא: ירושלים של כולם! די לגזענות ולגירוש! ירושלים לתושביה, יהודים וערבים!

סניף תנועת התחברות–תראבוט בירושלים פעיל בקואליציה המתגבשת כדי למנוע את הרס ליפתא בידי מנהל מקרקעי ישראל ויזמי נדל"ן. הרס הכפר הוא מהלך המשלים את גירוש הפלסטינים ב-1948. אפילו הפליטים שגרים בירושלים אינם יכולים לחזור לבתיהם. ואם לא די בכך - הכפר נהרס כדי לבנות דירות יוקרה לעשירים, מדיניות שהיא המשך הגירוש של תושבים עניים, יהודים וערבים, מירושלים המתחדשת.

אנחנו צריכים מתנדבים לפעולות משותפות, לדברור המאבק ותכנון המאבק הציבורי – בואו והצטרפו!



צביקה אור, אילן שטייר, איתמר חריטן, איתן גרוסמן

סניף ירושלים, התחברות-תראבוט