באחרונה קיבלה הממשלה הצעת השר נאמן ביחס לתיקון חוק האזרחות. לפי ההצעה ( עפ"י הארץ, 7.10.10) "כל אדם לא יהודי שירצה לקבל אזרחות ישראלית יהיה חייב להביע נאמנות ל"מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

מעבר לאנטי הדמוקרטיות הנעוצה בדרישת נאמנות מצידו של כל מי שאינו יהודי, לעומת מי שהינו יהודי, מבטאת דרישת הנאמנות את אופייה הא -נומאלי של ישראל כמדינת לאום דמוקרטי.זו נקודה מרכזית ומוחמצת בדיון, והדבר בא לידי ביטוי למשל במאמרו זאב סגל " חוקתי אך מיותר"(הארץ, 8.10.10).

במאמרו הוא כותב ש"טיעון להפליה יכול להישמע נוכח קביעה אפשרית בחוק המוצע שלפיה לא תחול חובת הצהרה על יהודי שייחשב לאזרח מכוח חוק השבות, אם בלא צורך בהצהרת נאמנות שתכיל את ערכי המדינה כיהודית ודמוקרטית.עם זאת קשה לראות פגיעה חוקתית במימוש זכותה של המדינה, כמדינה יהודית במסורתה וסמליה הלאומיים, לתת עדיפות ליהודים ולא לחייבם במתן הצהרת נאמנות".

הבעיה הבסיסית נעוצה בעובדת מתן אזרחות אוטומטית ליהודי מעצם היותו יהודי, בלא תהליך של התאזרחות והבעת אמונים למדינה. תמוה כיצד ניתן להיות אזרח במדינה מבלי לדעת על ההיסטוריה שלה, חוקי היסוד שלה, ושפתה. הפיכת יהודים אוטומטית לאזרחי ישראל לעומת תהליך ההתאזרחות ללא יהודים הנמשך שנים מספר, יוצרת שני מסלולים לאזרחות, ושני סוגי אזרחים.

נוסח הכרזת האמונים לכלל המתאזרחים אותו מציע סגל הוא :"אהיה אזרח ( או אזרחית) נאמן (נאמנה) למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית המעניקה זכויות שוות לכל אזרחיה".לכאורה זו נוסחה תקינה ודמוקרטית, באשר נסבה על כלל האזרחים, אולם נשאלת השאלה, מהי מהותה של המדינה היהודית, וכיצד זו יכולה להיות מדינה דמוקרטית כמו שצרפת, ארה"ב או הולנד דמוקרטיות?

יפה עונה לכך פבריסט קאפ מתאזרח מצרפת המסביר "כאזרח צרפת וכמי שבא ממדינה דמוקרטית קשה לי להבין את המונח "יהודית ודמוקרטית". בצרפת ובמדינות אחרות באירופה אך אחד לא חשב לדוגמה לחייב את האזרחים להצהיר אמונים לצרפת כמדינה נוצרית. כולם מתחיבים לדמוקרטיה, שוויון וזכויות אדם ולא לדת כזו או אחרת".מכאן ברור שהמקבילה לצרפת הדמוקרטית היא המדינה הדמוקרטית הישראלית ולא היהודית. זה גם מסביר מדוע עתרו 38 ביוזמת עמותת "אני ישראלי" להכרת המדינה בלאום הישראלי, הלאום של אזרחי המדינה שטרם מוכר בה.

מרדכי קרמניצר, במאמר לוליני ("להיכן נעלם השכל?", הארץ, 11.10.10), גורס שמעקרון חופש הדת והמצפון אין מקום לכפות הצהרת הנאמנות למדינה היהודית דמוקרטית על מי שאינו יהודי, אתאיסט או מי שדוגל בהפרדה מלאה של הדת מהמדינה (האם לא מדובר בליברליזם קונצנזוסאלי באירופה?) " כשם שלא היינו סובלים התניית אזרחותו של יהודי במדינה אחרת בהצהרת אמונים שלו למדינה נוצרית ודמוקרטית". אבל זה כמובן לא מפריע לו לקבוע בנשימה אחת: "עובדת היותה של מדינת לאום דמוקרטית של העם היהודי היא נתון חוקתי המעוגן היטב בהכרזת העצמאות שלנו (שלה למרבה הצער אין מעמד חוקתי כחוק יסוד), בחוקי היסוד, בחקיקה ובלבבות של רוב האזרחים". כלומר מבחינת קרמניצר, המדינה היא שלוחה של העם היהודי שברחבי העולם ואינה מדינה טריטוריאלית בה קיים לאום טריטוריאלי המורכב מאזרחי ישראל.

זהו המקום לציין את נקודת המפגש בין הדמוקרטיה המודרנית ללאומיות שגם היא יצירה מודרנית. בעוד הריבון בראשונה הם כלל אזרחי המדינה (הפרלמנט אמור לגלם את רצון הריבון), מהווים כלל אזרחי המדינה את לאום המדינה. בישראל אין מהווים כלל האזרחים את לאום המדינה. הלאום הישראלי שבמדינה אינו מוכר על ידה, ובנוסף כך לא כל האזרחים שווים עפ"י החוק, המבחין בין מי שחוק השבות חל או יכול לחול עליהם לבין מי שלא.

במקום רק לצאת נגד שבועת האמונים יש לצאת נגד הקונספציה של ישראל היהודית דמוקרטית ורק זו הישראלית דמוקרטית אכן יכולה תבונית להחליפה. תבונית, אך לא מעשית, כל עוד כל הכוחות הפוליטיים מצדדים בה, ובשמאל הרדיקלי רוצים מדינה דמוקרטית חסרת זהות או דו לאומית חסרת יכולת תפקוד למעשה.