דיווחה של חברתנו רותי לביא שהשתתפה בהפגנה למען הדמוקרטיה, נגד חוקי הנאמנות ואיומי הטרנספר שהתקיימה אתמול, 16/10, בתל-אביב.
ההפגנה בשבת נגד חוק הנאמנות לשרי הממשלה ובעד הדמוקרטיה היתה אחת ההפגנות הגדולות שהתקיימו בשנים האחרונות. לפני הכל, פשוט חשוב לפעמים להיות יחד ולא להרגיש לבד, ומבחינת זו אכן היה בה משהו טוב ומזין את הלב. היה גם כיף לראות ולפגוש כל כך הרבה מחברי וחברות תראבוט, ולחלק יחד את הכרוזים לקהל הצועדים ולקהל העוברים ושבים ברחובות קינג ג'ורג' ואבן גבירול. המון תודה לכל מי שהתאמץ להגיע ולהשתתף!
על השלטים של תראבוט היו שלוש סיסמאות: "יהודים וערבים נאמנים זה לזה", "חובת המדינה – נאמנות לאזרחים" ו"לאיזה כיס נאמנים השרים". שתיים מהן כיכבו ב-Ynet ובמעריב, אך אהדת הקהל היתה נתונה בעיקר לאחרונה.
דיווח על ההפגנה נגד חוק הנאמנות, מעריב 17 באוקטובר 2010
במהלך ההפגנה חילקנו כרוז ובו קריאה לשרי הממשלה לחתום על הצהרת נאמנות לאזרחים – ופירוט ההתחייבויות עליהם הם מתבקשים לחתום. חלקו של הכרוז אף צוטט בידיעה ב-Ynet ונקווה שגם זה יתרום להפצת הרעיון.
כהרגלנו לא היינו מספיק אופטימיים ולכן חילקנו רק כאלף כרוזים ובהמשך נותרנו בידיים ריקות. התגובות לכרוז היו ממש מלבבות, ואני מודה שהיה גם כיף לראות חלק גדול מאנשים מתחילים לחייך או אפילו מגיבים ב"זה גדול", כשקלטו במה מדובר. מה לעשות – בתוך כל הפחד והשנאה והתסכול, צריך גם קצת חיוך כדי להקל על הלב.
כמו בהפגנות רבות בתל-אביב, היו אמנם מעט אנשים ברחוב, אך גם אצל רובם התגובות לאמירה העקרונית – לא אנו חייבים לממשלה אלא היא לנו – היו טובות. חלק מהאנשים שניגשתי אליהם שאלו קודם כל: "את משלהם?" כשאמרתי כן, אבל אני קוראת לממשלה לחתום על הצהרת נאמנות לנו – לקחו את הכרוז, קראו, הגיבו בחיוב ועם חלק גדול מהם נכנסתי לשיחה קצת יותר מפורטת. ברור שהשקפת עולמם לא שונתה, אך זה עדיין צעד ראשון חשוב. כשחילקתי כרוזים אחרים בהקשרים שונים, היו רבים שאמרו "אתם צודקים, אבל אין מה לעשות" בייאוש די בולט. מעניין שלגבי הכרוז הזה תגובות מיואשות ומוותרות מסוג זה לא היו. נראה לי שבארץ שבה דורסים אנשים כל כך הרבה ועוד מבקשים מהם להוכיח שהם בסדר, יש משהו חיובי בקריאה לאנשים להגיד את הדבר הפשוט הזה: "אתם – השליטים – חייבים לנו". זה נותן איזושהי תחושת כוח למי שכבר נמחקו לגמרי, וזו כשלעצמה עשייה פוליטית שבלעדיה אי אפשר להמשיך.
הכרוז מצורף. הרושם שלי הוא שיש מקום לנסות להריץ את הרעיון באופן יותר מסיבי – בהפצה והחתמת אזרחים ברחוב. גם מי שאינו מסכים עם כל דרכה הפוליטית של תראבוט – מגיע לו שזכויותיו כאזרח ימומשו. כדי שאנשים יזדהו עם זכותם של אנשי אל-עראקיב, דהמש ועוד ועוד, חשוב קודם כל שירגישו, שיש מי שתומך בזכותם שלהם לחיים בכבוד. בסיכום: עיינו בנוסח הכרוז, שלחו תגובות וחישבו אם אתם רוצים להצטרף לעשייה סביב זה, כך שנוכל לבנות צוות ולהתחיל לעבוד.
שיהיה רק טוב, אינשאללה
רותי