אדוני השר, אדוני המחוקק.
אתם, המחליטים בשמנו הישראלים עם מי טוב לנו לחיות ולמען מה טוב לנו לחיות.
אתם, שחושבים שהמילים חמלה ואנושיות נכתבו בשפה זרה.
אתם, שחושבים שבני אדם וילדים הם סחורה זולה שאפשר לקחת, להשתמש ולזרוק.
אתם לא מסוגלים להבין אותנו.
מבחינתכם אנחנו, ישראלים, גם זרים בארץ הזאת.
כי כשאתם מדברים על טוהר העם אנחנו מדברים על טוהר הילדות.
כשאתם מדברים על גירוש, אנחנו מדברים על חיבוק.
כשאתם מדברים על זר, אנחנו חושבים על שכן.
כשאתם אומרים ילדים של עובדים זרים ופליטים.
אנחנו חושבים על ילדים מחייכים, משחקים, לומדים, משתוללים.
פשוט ילדים.
אתם, שסגורים מאחורי חומות של אטימות.
אינכם יכולים להבין מה משמעות של המילה אהבה.
אתם, שמשחיתים כל חלקה טובה בארץ הזאת.
אינכם יודעים כמה שמחה יש במבט של ילד.
בשבילכם הם זרים.
בשבילנו הם ילדים עם עור ועיניים בכל צבעי הקשת.
אתם פוחדים מהילדים הללו, מבחינתכם הם איום.
מבחינתנו הם אך ורק ילדים.
אתם מאיימים עלינו שגם אנחנו נשלם את המחיר אם נעיז לתת יד של מבוגרים לידיהם הקטנות.
אנחנו אומרים לכם שאין לנו ממה לפחד.
ישנם דברים שלמענם כדאי לשלם את המחיר.
אתם תמשיכו לאיים.
ואנחנו נמשיך לעבוד עם ולמען הילדים.
אתם תפיצו את השנאה והרשעות שלכם.
ואנחנו נמשיך לתת את המעט שאנו מסוגלים כדי להפיץ אהבה וחמלה.
אתם, תמחקו מהזיכרון.
אותנו הילדים לא ישכחו.
אנחנו מתחייבים, כישראלים, שלא ניתן יד למעשי הנבלה שלכם.
לא ניתן יד לגירוש ילדים.
אלו הילדים שלנו.
דברים בפסטיבל אסקואליטה, יוני 2009