"עצורים: עדויות ילדים פלסטינים הכלואים בישראל" חושף אחת מהחוויות הקשות ביותר שחווים ילדים פלסטינים תחת הכיבוש הישראלי המתמשך. בראיונות עם אסירים-לשעבר ואמהות של קטינים, העצורים כעת, מתעדת היצירה את סיפוריהם ושואפת לתת קול למושתקים.
טקסט ותצלומים: סמר חזבון
עצור מס' 9: אע"ד, בן 10
על פי Defense for Children International, באחת-עשרה השנים האחרונות הוחזקו בבתי כלא ובמתקני מעצר ישראליים כ-7,500 ילדים. מוחמד דאוד דירבאס, בן שש, היה הילד הצעיר ביותר שנעצר בידי חיילים ישראלים. מעצרים מסוג זה – ממש כמו הליכים אחרים המופעלים על ילדים, כגון מעצר בבידוד – נחשבים בלתי חוקיים על פי המשפט הבינלאומי.
התחלתי לעבוד על עצורים לפני כשנה נוכח תיעוד חזותי של הנושא. התקשרתי למספר ארגוני זכויות אדם שקישרו אותי עם כמה ילדים. לאכזבתי, הילדים סירבו להתראיין; עיתונאים שונים התקשרו עמם מספר פעמים בעבר, והם חששו מהתוצאות. החלטתי אפוא לפנות למכריי בערים פלסטיניות כגון שכם וחברון, שם מעצר ילדים רווח ביותר. דרך קשרים אלה הצלחתי לאתר ילדים נוספים ולהקים איתם קשר. למרבה הצער, קל היה למצוא אותם, כי התופעה כה נפוצה.
ברוב המקרים נתקלתי בילדים הסובלים מטראומות שונות. חלקם לא הצליחו לדבר על מה שעבר עליהם בכלא; אחרים פרצו בבכי, ולעתים התקשיתי לעצור את דמעותיי תוך כדי הראיונות. ילדים רבים הסכימו לדבר אתי "לא לפרסום". כך הכרתי את סיפוריהם, אך לא יכולתי לראיין אותם רשמית או לצלמם. במספר מקרים יכולתי לשוחח עם ההורים מרגע שהילדים עזבו את החדר, וכך השגתי מידע מפורט יותר על התמודדותם של הילדים עם מה שעבר עליהם.
במקרים רבים הילדים סובלים מנדודי-שינה, השתנה לא-רצונית, סיוטים, דיכאון, ופחד לצאת מהבית ולפגוש אנשים. "החוויה שעבר בני משפילה מאוד. כל יום אני מתפללת שישכח מה שקרה לו. אנחנו נמנעים מלדבר על כך בבית כי אני רוצה שישכח, וזו הסיבה שאנחנו מעדיפים לא לארח עיתונאים בבית", אמרה לי אחת האמהות.
כל הילדים שראיינתי החליטו לא לנקוט צעדים משפטיים, אם מחשש מתוצאות מעשה כזה, ואם מחוסר אמונה שתוענק להם הגנה.
התצלומים והכיתובים להלן מציגים את סיפורי הילדים כפי שסופרו לי מפי הילדים ומשפחותיהם. אי אפשר היה לאמת באופן בלתי-תלוי את כל העובדות שסיפרו הילדים ובני משפחותיהם. אלה סיפוריהם, במילותיהם שלהם.
התאריכים, שמות הילדים והמקומות שונו כדי להגן על זהות הילדים.
עצור מס' 1: ז"ס, בן 17
(על סמך על ראיון עם ז"ס)
ביתו של ז"ס הותקף בלילה של יום חמישי סביב השעה 2 לפנות בוקר ברימוני הלם וגז מדמיע. שישה חיילים פרצו לבית משפחתו ועצרו אותו. החיילים גררו אותו להתנחלות סמוכה הנמצאת במרחק קילומטר אחד. בדרך היכו אותו החיילים וקיללו אותו. הוא הושאר בקור, עיניו קשורות, למשך שעתיים.
בזמן החקירה נשאל, אם הוא רוצה שיתייחסו אליו כאל חיה או אדם. הוא ענה "אדם". הוא נאזק, עיניו נקשרו, והחוקר פגע בו בטייזר (אקדח הלם חשמלי) מספר פעמים. אז תפס את ראשו והטיח אותו בקיר, עד שנכנס לחדר חוקר שני. החוקר אמר לו לשכב על הקרקע והחל לבעוט בו עד אובדן הכרה.
ז"ס שוחרר באותו יום. הוא לא הגיש כל תלונה מחשש לתוצאות של צעד כזה.
עצור מס' 2: א"ט, בן 10
(על סמך ראיון עם א"ט ומשפחתו)
א"ט הלך הביתה בשעת ערב לאחר ששיחק כדורגל. ג'יפ צבאי נסע בעקבותיו והוא נעצר. האשימו אותו בזריקת אבנים על הג'יפ. בזמן החקירה הראו לו וידאו שבו ילדים זורקים אבנים על חיילים ואילצו אותו להודות שהשתתף במעשה.
היה עליו לחתום על מסמך המצהיר שישלם קנס של 3,000 ש"ח אם אי פעם "ייראה" זורק אבנים.
עצור מס' 3: ל"ר, בן 8
(על סמך ראיון עם ל"ר ומשפחתו)
ל"ר הותקף על ידי קבוצת חיילים בעודו משחק עם בן דודו בשכונת מגוריו. הוא נגרר על ידי שני חיילים בידיים וברגליים והושלך על הקרקע. אביו ודודתו מיהרו אליו כשראו את המתרחש. דודתו נורתה בכדור גומי ברגלה ואביו נהדף אל הקרקע על ידי החיילים. ל"ר נגרר אז לתוך ג'יפ צבאי ונלקח מן המקום.
ילד קטן זה נחקר משך שלוש שעות בנוכחות אמו. מאז המקרה ל"ר סובל מנדודי-שינה, השתנה לא-רצונית ופחד לצאת מן הבית.
עצור מס' 4: א"ס, בן 17
(על סמך ראיון עם א"ס)
א"ס נעצר פעמיים בגין זריקת אבנים לעבר מתנחלים. בפעם הראשונה שוחרר מפאת חוסר הוכחות. בפעם השנייה א"ס נעצר והוכה בעת חקירתו. החוקר הטיח שוב ושוב את ראשו בקיר עד שאפו דימם. בית המשפט פסק לו חודשיים מעצר בית וקנס של אלף ש"ח.
בעת הדיון בבית המשפט, א"ס נאזק ולא הורשה לגשת לשירותים או לשתות כל נוזל שהוא. א"ס לא רשאי לצאת מחוץ לירושלים. הוא נחקר בכל פעם שהוא חוצה מחסום.
עצור מס' 5: מ"ק, בן 18
(על סמך ראיון עם מ"ק)
מ"ק. הואשם בהשתייכות לארגון עוין. הוא נעצר בבית משפחתו והוחזק בכלא במשך 18 חודש. הבחור שהה 45 יום מתוך 18 החודשים בבידוד כאשר רגליו וידיו באזיקים. הוא עבר עינויים בשיטות שונות, כולל מניעת שינה וסחיטה רגשית.
כאשר מ"ק הוחזר מבידוד, סבל מעונש קבוצתי. הוא לא הורשה לקבל ביקורים כל אותה תקופה, והיה מנוע מגישה לקנטינה בכלא.
בזמן מעצרו של מ"ק, ביתו הותקף בגז מדמיע ורימוני הלם. כתוצאה מכך איבדה בת השכנים את שמיעתה באוזן אחת.
מ"ק לא מורשה לצאת את העיר שכם משך שש השנים הקרובות.
עצור מס' 6: א"ב, בן 16
(על סמך ראיון עם א"ב)
בן דודו של א"ב נהרג מאש חיילים במחסום ישראלי בשכם בגיל 15. החיילים חשדו שהוא נושא על גופו חגורת נפץ כי ראו חוט מחובר לאוזנו. בדיעבד הסתבר שזה היה חוט של אוזניית טלפון נייד.
להנצחת בן דודו, א"ב החליט להדפיס כרזות ועליהן תמונתו, ולהדביק אותן על קירות בשכונה. הצבא הישראלי רואה בכך פשע.
א"ב שהה ארבעה ימים כלא ו-18 יום בצינוק בבידוד. הוא לא הצליח לסיים את לימודיו לאחר מאסרו.
עצור מס' 7: ז"ב, בן 17 בעת המעצר
(על סמך ראיון עם אמו של ז"ב, המופיעה בתצלום למעלה)
משפחתו של ז"ב נדרשה על ידי החיילים לפנות את ביתם מיד, ללא כל התראה מוקדמת. בעת פשיטה על ביתו, נשברו על רהיטי המשפחה לרסיסים.
בתום הפשיטה על הבית, חייל עיקם את זרועותיו בשעה שחייל אחר קשר את עיניו. הוא ובן דודו נעצרו. הם הואשמו בהשתייכות לקבוצת פעילי חמאס.
ז"ב נמצא בכלא כבר תשע שנים. הוא אינו רשאי לקבל ביקורי משפחה.
עצור מס' 8: נ"א, בן 18
(על סמך ראיון עם נ"א)
נ"א נעצר בפשיטה לילית על ביתו. עיניו נקשרו והוא נלקח למתקן מעצר בפתח תקווה. הכניסו אותו לתא קטן ללא חלונות פרט לחור קטן בתקרה. הוא הוחזק שם למשך ארבעה ימים בטרם נחקר.
בעת החקירה ישב אזוק על כיסא מתחת למה שהוא מתאר כמזגן ששימש כדי ליצור בחדר חום או קור קיצוניים.
לאחר 35 ימים בבידוד, החליט נ"א להודות במעשה שלא עשה כדי להילקח למשפט.
הוא זוכר שאסיר בתא הסמוך הצית את עצמו ואת מזרנו כשקיבל סיגריה.
כעציר לשעבר נ"א מתקשה למצוא עבודה נאותה או לחיות "חיים נורמליים".
עצור מס' 9: א"ד, בן 10
(על סמך ראיון עם א"ד ומשפחתו)
א"ד נקלע בטעות להתנגשויות בין קבוצת תושבי ירושלים וחיילים ישראלים, כשחזר עם בן דודו ממשחק כדורגל. כדי לחמוק מההתנגשות, החל לרוץ בכיוון ההפוך, אבל חייל ראה אותו רץ ורדף אחריו. ברגע שהחייל תפס אותו, הוא הפיל אותו ארצה, בעט בו והלם בו כמה פעמים באגרופיו.
משם נלקח א"ד למתקן מעצר, שם הוחזק למשך חמש שעות.
עצור מס' 10: מ"א, בן 12
(על סמך ראיון עם מ"א ומשפחתו)
מ"א נעצר כבר שבע פעמים. בפעם הראשונה נעצר כשהיה בן תשע בלבד, בטענה שהשליך אבנים לעבר מתנחלים.
משפחתו של מ"א מותקפת תדיר על ידי מתנחלים מכיוון שהיא גרה בשכונת אל-בוסתאן בסילואן. על ביתם מרחף צו הריסה במסגרת התוכנית הישראלית להשתלט על בתי תושבים ערבים בירושלים.
מתקפות מתנחלים הן תופעה רווחת באזור. מ"א הותקף על ידי מתנחלים והוכה עד כדי כך שסבל מדימומים פנימיים.
עצור מס' 11: פ"ק, בן 14
(על סמך ראיון עם פ"ק ומשפחתו)
בפעם הראשונה שנעצר, הוחזק פ"ק במעצר משך שלושה ימים. להוריו לא נמסר כל מידע עד ליום השלישי. בפעם השנייה נעצר בתקופת מבחני הסיום שלו, אז הורחק מביתו בעוון זריקת בקבוקי תבערה. הוא הופשט והושאר לעמוד לבוש בתחתונים בלבד משך שעתיים בטרם נלקח לחקירה ב-3 לפנות בוקר. לאחר מכן הוכנס לתא מעצר עד למחרת.
בעת החקירה נכנסו לחדר שני חיילים שהחזיקו אלות והכו עמן בכל חלקי גופו, כך סיפר.
פ"ק לא מעוניין לחזור על המלים ששימשו את החוקר. הוא אומר שהשפה בה השתמש היתה יותר ממשפילה.
עצור מס' 12: מ"א, בן 13
(על סמך ראיון עם מ"א ומשפחתו)
ב-5 בדצמבר 2010, נעצר מ"א בשעה 2 לפנות בוקר בבית משפחתו. הוא הואשם בגרימת נזק למכוניות מתנחלים ובזריקת אבנים בא-ראם [שכונה בצפון ירושלים].
מ"א גר בחברון ואמר בבית המשפט, שאין לו מושג איפה נמצאת א-ראם. בהמשך הודיע השופט שבדו"ח הראשוני חלה טעות כתיב, ובמקום השם חברון נכתב א-ראם.
בעת מעצרו הוכה מ"א קשות. כתוצאה מהעינויים שעבר במעצר נראו על גופו וראשו סימני חבלה קשים, ומשפטו נדחה מספר פעמים.
הילד לא הורשה לקבל ביקורים בזמן המעצר. בית המשפט הורה לשחררו בערבות של 5,000 ש"ח ופסק שיש להשאירו במעצר בית.
עצור מס' 13: י"ק, בן 15
(על סמך ראיון עם משפחתו של י"ק)
ב-28 בינואר 2011 יצא י"ק עם אביו לשדות המשפחה, הסמוכים להתנחלות. באותו יום הותקפה המשפחה על ידי מתנחלים חמושים שירו בראשו. הוא מת לאחר מכן.
אחיו הצעיר, בן 14, נעצר והוחזק במעצר למשך 45 יום.
עצור מס' 14: ב"א, בן 15
(על סמך ראיון עם אמו של ב"א)
ב-2011 נעצר ב"א בפעם הראשונה. זמן קצר לאחר ששוחרר, חלה ואושפז בבית חולים. בעת אשפוזו, הגיע הצבא לבית לעצור אותו, כי הופיע ברשימת המבוקשים. משלא מצאו אותו, עצרו במקומו את אחיו.
החיילים הציעו לשחרר את אחיו בתמורה לב"א ואיימו לפשוט על בית החולים. "מבצע החילופין" התקיים בשש בבוקר וצולם בנוכחות הצוות הרפואי.
ב"א עצור בבידוד וכבר נכח בשמונה דיונים בבית המשפט בעוון השתתפות במחאה שקטה נגד הכיבוש. תחת החוק הצבאי הישראלי, כל מחאה פלסטינית היא עבירה.
הוא לא רשאי לקבל ביקורי משפחה.
הצלמת התיעודית והאמנית סמר חזבון מתמקדת ביצירתה בזכויות נשים, במיוחד במזרח התיכון. היא ילידת ירושלים, גדלה בגדה המערבית והיא החלה להתנסות בצילום בשעה שלמדה בפראג יחסים בינלאומיים. בשמונה השנים האחרונות התעניינותה העזה בביטוי פוליטי דרך אמנות וקירבתה האישית לנושא הפלסטיני הובילו אותה לשילוב הנושא והמדיום במסגרת צילום עיתונאי. דרכה המקצועית של חזבון התפתחה בד בבד עם יכולתה להגיע אל מי שנדחקו לשולי החברה. בעשרות תערוכות היחיד והתערוכות הקבוצתיות בהן השתתפה וכן בהופעותיה בתקשורת היא מסה לקדם את עניינם של האנשים שבמוקד עבודתה ומרתקת קהלים בסיפורים הזקוקים נואשות לשומעים. מאז קיבלה תואר שני בצילום עיתונאי באוניברסיטת וסטמינסטר בלונדון בשנת 2011, חזבון עובדת על סדרת תערוכות המציגה את גוף עבודותיה הנוכחי, Hush. היא חיה ופועלת באירופה, באמריקה הלטינית ובפלסטין. אתם מוזמנים לבקר באתר האינטרנט שלה ובטוויטר (@Samar_Hazboun).
תרגום: טל הרן.