בעקבות הבחירות האחרונות העלינו, חברי תראבוט, תובנות שאספנו תוך כדי תהליך הבחירות והמעורבות שלנו בו, יחד עם מסקנות ראשוניות מתוצאות הבחירות. רשמים אלו ישמשו אותנו כבסיס וכמצע לתהליך ניתוח מעמיק. נקיים את תהליך הניתוח בסדרה של דיונים שיתחילו בזמן הקרוב.
1. המצב הפוליטי שקדם למערכת הבחירות: לאחר שלוש וחצי שנים של שלטון הליכוד בשיתוף רוב מפלגות הימין (חוץ מהאיחוד הלאומי) הממשלה בראשות נתניהו הגיעה לנקודה של שחיקה גוברת. למרות הרוב הפרלמנטרי המוצק, נתניהו ניסה לשלב את מפלגת קדימה בממשלתו (ובכך הביא לקריסתה), ובקש להגיע להגשת התקציב הדו-שנתי כאשר הוא מכוסה מכל הכיוונים. ניסיון זה נכשל ועל רקע הגירעונות הגדולים והצורך להטיל גזירות על הציבור הרחב ולקצץ בשירותים חברתיים נתניהו העדיף לדחות את הגשת התקציב ולהקדים את מערכת הבחירות.
במישור אחר, דחליל המלחמה עם איראן בו נופף לכל אורך הקדנציה שלו איבד מממשותו המיידית עם הבחירה מחדש של אובמה לנשיאות ארה"ב והודעתה של זו על חידוש המו"מ עם איראן.
ההודעה על הקדמת הבחירות תפסה את רוב הכוחות הפוליטיים לא ערוכים ונראה היה שצפויה לנתניהו מערכת קלה. היחידים שהיו ערוכים היו מפלגת העבודה בהנהגת שלי יחימוביץ' אשר ניהלה אסטרטגיה עקבית של מיצוב ובניית כוח (צירוף דמויות בולטות ממחאת 2011, הימנה מדינית וניסוח אלטרנטיבה כלכלית) ויאיר לפיד אשר שנתיים, תחילה במסווה של מתלבט להיכנס לעולם הפוליטי ואחר כך בתור פוליטיקאי היה עסוק בהכנות ליום הבחירות ובשיווקה של מפלגת אווירה (ללא שום עשייה חוץ מהתכוננות לבחירות וגיבוש רשימה אטרקטיבית).
2. מתוך דאגה מעמדת נחיתות יחסית מול סדר היום האזרחי והכלכלי שייצגו שני הכוחות העיקריים שהתחרו בו החליט נתניהו לצאת למבצע צבאי נגד עזה, שיעמיד שוב במרכז העניינים את הנושא הביטחוני, נושא בו למתחריו לא הייתה כל אמירה משמעותית. להחלטה לנהל מערכת הפצצות בעזה ולספוג טילים היו גם גורמים אחרים שקשורים לרצון לחזק את המרכזיות של עזה לעומת היוזמות המדיניות של הרשות הפלסטינית, אבל השיקול האלקטורלי הכתיב בבירור את העיתוי של המיני-מלחמה. בתנאי קרב וחרדה, לאחר סבב שייראה כמו ניצחון צה"לי, נתניהו סבר שכוחו יתחזק ויריביו יתגמדו.
שיקוליו התבררו כנכונים רק באופן חלקי. יחימוביץ' נתפסה כחסרת אמירה משמעותית, חסרת אופק מדיני וחסרת שותפים בעלי ניסיון בטחוני אותם תוכל להציג כאלטרנטיבה לאנשי הצבא לשעבר שלצד נתניהו. מצד שני, סיבוב הדמים נפסק כאשר ישראל נתונה תחת התקפות טילים על מרכז הארץ. כיפת ברזל הצליחה להתמודד מול רובן אך לא מנעה את החרדה וגם לא נפילות שזרעו הרס (ראשון לציון). חגיגות הניצחון של הנהגת החמאס והעובדה שישראל אפשרה לחאלד משעל סיבוב ניצחון ברצועה הפכו את הצגת ניהול סבב הדמים כהצלחה לבלתי אפשרית עבור נתניהו ואיימו להפוך לבומרנג. בתנאים האלה הוא ניהל קמפיין של סדר יום בטחוני ללא הישגים בולטים, רק הפצת פחד. לעומת זאת, יריביו העיקריים נמנעו מהתייחסות לכישלון של "עמוד ענן", בין אם מתוך נאמנות ממסדית ובין אם מתוך היעדרו של אופק מדיני אלטרנטיבי ודבקות בסדר יום אזרחי וכלכלי שלהם.
3. חד"ש החלה את מערכת הבחירות מתוך עימות פנימי חריף על הרכב הרשימה לכנסת ופניה הציבוריות. שאלות הדמוקרטיה הפנימית וייצוג הנשים עמדו במרכז העימות. מתחת לפני השטח ניצבה שאלה נוספת- האם על חד"ש להתאמץ, להסתכן ולפנות לקהלים חדשים ועל כן בהכרח להשתנות או שמא עליה לדבוק בייצוג הקהלים שכרגע תומכים בחזית ולהעמיק את האחיזה בהם. ההכרעה השמרנית תיחמה מאוד את אפשרויות הצמיחה של החזית בבחירות האלה ומצד שני הבטיחה לה שמירה על כוחה הבסיסי.
4. הכרעה זו, בנוסף לדרכים הכוחניות בהן התקבלה, הגבילה מאוד את יכולתנו להיות גורם משמעותי במערכת הבחירות ואף העלתה ספקות קשים בקרב חלק מהפעילות והפעילים שלנו ביחס למקומנו בחזית. פעילים ופעילות רבים חשו ניכור כלפי חד"ש והויכוח הפנימי בתוכנו עכב את ההתארגנות לקראת הבחירות.
5. ההכרעה בחד"ש על הרשימה לכנסת השליכה באופן שלילי על ציבורים שונים מתומכי חד"ש שחלקם בקשר קרוב איתנו. פעילים ופעילות רדיקליים, יהודים וערבים, ראו בעין שלילית ביותר את היעדרה של אישה מועמדת באחד המקומות הראשונים ברשימה. אנחנו לא ניסינו לתרץ או לטייח את המציאות העגומה הזאת אלא להציב אותה במסגרת של מאבק כוח על התחדשות ושינוי בתוך חד"ש. המאבק הפנימי לא השיג את רוב יעדיו אולם מועמדותה של נבילה אספניולי, פעילה פמיניסטית בעלת תפיסות של מאבק קהילתי עממי, במקום החמישי היה פרי של אותו מאבק והזדמנות לשינוי בהמשך. כמו כן, פרסמנו שוב את עמדתנו הבסיסית ביחס לצורך בשותפויות פוליטיות לא-פשוטות על מנת לבנות כוח אלטרנטיבי אל מול הציונות ועל כן הבחירה שלנו להיות חלק מחד"ש. בין היתר התמודדנו עם השאלה מדוע אנחנו לא מתמודדים בעצמנו כרשימה לבחירות.
6. הצטרפנו, צריך להודות ללא ציפיות רבות, לקריאה להליכה משותפת של חד"ש ובל"ד. עשינו זאת על בסיס עקרוני ופרקטי כאחד. לא היו לנו ציפיות כי בשתי הרשימות ראינו רמה גבוהה של חוסר נכונות, בלי קשר להצלחה של בל"ד להצטייר כצד המעוניין יותר באחדות (באותו שבוע בו חנין זועבי תקפה בגסות את חד"ש והעמידה אותה בשורה אחת עם המפלגות הציוניות). הנה הטקסט שפרסמנו.
7. החלטנו להירתם למערכת הבחירות אבל באופן שיבליט את המסרים שלנו ובמיוחד את תמיכתנו במועמדותה של נבילה אספניולי ובסדר היום שהיא מסמלת ומקדמת. דנו והחלטנו על שורה של מסרים פוליטיים שהיה חשוב לנו לקדם.
העמדה שפרסמנו "למה תראבוט לא מתמודדת בבחירות" הייתה הצעד הראשון הפומבי במערכת הבחירות שלנו. קיימנו עם נבילה אספניולי שני חוגי בית בתל אביב, אחד ברמת גן ואחד בירושלים. יעל בן יפת ייצגה את עמדותינו בפאנל עם נציגות אחרות בשאלה "מהו שמאל?".
מעבר לפעילות שכנוע אישית שבה רבים ורבות מאיתנו השתתפו במאמץ לעצור את הסחף של השמאל הרדיקלי בכיוון של החרמת הבחירות או הצבעה לדעם, חלקנו התמודדנו עם מתלבטים בין מרצ לחד"ש, חד"ש לבל"ד, חד"ש לאמסלם או בין אופציות אחרות. בקרב נפגעי דיור ציבורי הרבה פעמים ויתרנו על הניסיון לשכנע להצביע חד"ש לטובת עמדת הצבעה אנטי-נתניהו ומפלגות הקואליציה שלו. פעילות שלנו בצוות הדיור הציבורי יזמו שני שלטים בולטים מאוד תל אביב ערב הבחירות ממש נגד הליכוד וש"ס שהרסו את הדיור הציבורי. אפשר לומר שכל מי שאנחנו מכירים ממעורבות במאבקים החברתיים בשנתיים האחרונות לא הצביע ליכוד או ש"ס. לצערנו במקרים רבים, מול מצביעות ומצביעים מסוימים, כל מה שהרגשנו שיכול לעבוד ביעילות הוא מסר שלילי למי לא להצביע ולא מסר חיובי בעד מי כן.
קמפיין הפייסבוק שלנו החל סביב תזכורות לחיבורים שבהם היינו מעורבים יחד עם פעילים ופעילות של חד"ש במשולש בתקופת המחאה החברתית של קיץ 2011. השתמשנו בתמונות מהפעולות בקלנסווה, טייבה, ג'לג'וליה ומגוש התקווה – יפו מבלי לקחת בלעדיות על אף אחת מהפעולות תוך איזכור ומתן כבוד לשותפים אחרים והעברת המסר שרק ביחד ובשותפויות אפשר לקדם חיבורים. הצגנו גם תמונה מאוהל המחאה בחברון בשנה שעברה (לפני ההפגנה) ובכיתוב ציינו לחיוב את ח"כ ברכה שמשתתף בהפגנות בשטחים (וזה כנגד זרם של ביקורת על חד"ש ועל הח"כים הערבים בכלל ש"לא עוזרים לציבור שלהם ומתעסקים בענייני כיבוש כל הזמן" וכנגד המגמה להצטדק מצד חלק מדוברי חד"ש).
העלנו מסרים כגון:
- ל-פ-ר-ק את ההתנחלויות.
- שיקום וסל קליטה על חשבון העשירים.
- מבית"ר עילית - לסביון. ממזרח ירושלים - לקיסריה. מאריאל - להרצליה פיתוח.
- אין שלום עם גושי ההתנחלויות.
- סטטוסים והרבה התייחסויות לכיבוש ולהיעלמותו ממערכות הבחירות של המפלגות.
בהמשך החל שלב הכרזות המעוצבות. העלינו שמונה כרזות, ארבע מתוכן יצאו גם בגירסה בערבית. עם המסרים הבאים:
- המדינה משתמטת. חובתה לשרת את כלל אזרחיה. בלי תנאים.
- בלי ציונות. לחיות יחד בשוויון ובכבוד.
- נבילה אספניולי – קול של עשייה פמיניסטית, בקהילה ובכנסת.
- מאבק למען דיור ציבורי ראוי. היינו ונהיה ברחוב, בכנסת, בכל מקום. כרזה עם תמונה של ראובן אברג'ל מחזיק שלט בד – לממשלה אין לב ולנו אין בית ליד בית הנשיא.
- עוצרות את הגזענות ברחוב ובבחירות. מאבק משותף נגד הפליה ודיכוי. כרזה עם תמונות של יעל בן יפת (מול בן ארי) וסמירה קאדי (מול עמידר).
- מאבק משותף נגד הנישול והדיכוי. למען שני עמינו. כרזה עם תמונות של איימן עודה וגדי אלגזי נעצרים באלימות על ידי שוטרים באל עראקיב
- נרעיד את הקלפי כמו שהרעדנו את הרחוב! ביחד למען שינוי חברתי!
- כרזה שבה רואים את דיאנה, ראובן וזהבה בבירור ועוד אנשים בתוך גוש יפו-התקווה, שלטים בעברית וערבית על דיור ציבורי ושלט רקע של הוועדה היפואית בקיץ 2011.
- נצביע חד"ש למען שני עמינו.
- אבל נזכור: מליונים תחת כיבוש, מאות אלפים ללא אזרחות.
מטרתנו הברורה הייתה לעשות פוליטיזציה למערכת הבחירות כנגד מגמות של דה-פוליטיזציה. במיוחד היה לנו חשוב להעלות מסר של מאבק, מאבק עממי עם אסתטיקה עממית, ולהזכיר שהבחירות אינן חלק מחגיגת דמוקרטיה שכן זו לא קיימת. כמו כן, היה חשוב לנו להזכיר את הכיבוש ולומר בשפה העברית את השם המפורש ציונות כמה שאנו מבקשים לגבור עליו ולהנגיד אותו לערכים של שוויון וכבוד.
8. לעומת המסרים של דעם שבקשו להציג מעין אלטרנטיבה על-לאומית או פוסט-לאומית פרסמנו ביקורת כנגד הזלזול כלפי הלאומיות הפלסטינית, לאומיות שטרם התממשה ושחיונית כגורם מארגן ומחזק לעם הנמצא תחת כיבוש. אחר כך גם כנגד ההצטרפות של אסמא אגבריה לטענות כלפי חנין זועבי על השתתפותה במרמרה. ההתבטאות הזאת והתגובות הנזעמות עליה כנראה בלמו את הסחף האלקטורלי בשמאל הרדיקלי. התבטאות המרמרה הייתה קו פרשת מים שבה דעם שברה את כל כללי הסולידריות בין נאבקים נגד הכיבוש. עמדתנו העקרונית להגן על חנין זועבי בהקשר זה, למרות כל חילוקי הדעות, התקבלה היטב.
9. תוצאות הבחירות בראייה כוללת:
אפשר לראות בתוצאות הבחירות משיכה מסוימת למרכז לעומת הבחירות הקודמות. בעיקר מדובר בהיחלשות של האחיזה הציבורית של מפלגות השלטון הליכוד – ישראל ביתנו. המיזוג ביניהן פגע בהן אמנם אבל מאחוזי ההצבעה הנמוכים יחסית בשכונות עניות שהיו המעוזים המסורתיים של הליכוד עולה גם תמונה של אכזבה ממדיניות נתניהו, אכזבה שלא מצאה מפלגה שתסתמן כבית אלטרנטיבי לציבור המזרחי הלא-דתי . גם הרבה מציבור הבוחרים הרוסי לא הלך להצביע. מפלגות השלטון שלחו רק פעילים בשכר לקלפיות. לא ראינו סניפים פתוחים בשכונות וברוב המקומות לא הייתה כלל תופעה של שלטים במרפסות, לא היו מדבקות במכוניות, כאילו אין בחירות. רק ש"ס גייסה את פעיליה וגם היא נתקלה בשחיקה ובקשיים רבים. שתי הרשימות שנגסו בה, זו של הרב אמסלם וזו של אמנון יצחק לא עברו את אחוז החסימה אבל פגעו בה ואילצו את דרעי ואת הרב עובדיה להתאמץ מאוד כדי לשמור על כוחה של ש"ס. מפלגה שקיוותה ששובו של דרעי יתבטא בעליית כוחה מצאה עצמה שמחה בכך ששמרה על כוחה. מפלגת העבודה עם משנה כלכלית-חברתית לכאורה סוציאל-דמוקרטית לא הייתה מסוגלת להציב אלטרנטיבה בעיני רוב הציבור העני הסולד ממנה היסטורית ומתקשה להזדהות איתה תרבותית. אובדנו של עמיר פרץ לקח ממנה את הקלף היחיד שלמרות שחיקתו עשוי היה לחבר אליה מספר משמעותי של מצביעים מזרחיים בעיירות הפריפריה הדרומית.
במישור אחר אנחנו יכולים לציין בסיפוק את כישלונם היחסי של הכהניסטים בשכונות דרום תל אביב בהן הם השקיעו לא מעט מאמצי התססה בשנתיים האחרונות.
מבחינת השכבות עממיות היהודיות ניכר ריק עצום שהביא לירידת אחוז ההצבעה ולתופעות של הצבעות מחאה בזרמים קטנים – לאמנון יצחק (שהקמפיין שלו היה די רדיקלי – ביטול המע"מ למוצרי היסוד וחלוקת קרקעות הקיבוצים), לאמסלם, לצדק חברתי. החלל הזה מזמין אותנו לחפש את הדרכים למלאו.
מבחינת האזרחים הפלסטינים שלושת המפלגות הצליחו בסך הכל להעלות במעט את שיעור ההצבעה אליהן לעומת הבחירות הקודמות. הרצתה של מפלגה מש"תפית אלאמל לתג'ייר נכשלה לחלוטין, אלאמל לתג'ייר. אבל שיעור ההצבעה הכללי היה עדיין נמוך מזה של הסקטור היהודי ובחלק מהמקרים ההצבעה הושגה באמצעים לא-פוליטיים הפוגעים קשה בתהליכי הפוליטיזציה של הציבור הפלסטיני בישראל. מצד אחד קיימת דה-פוליטיזציה ומצד שני ביקורת פוליטית גוברת משני סוגים על המפלגות ועל ההשתתפות בבחירות. הביקורת היסודית המוכרת כנגד מעורבות בפוליטיקה תחת המשטר הציוני ולעומתה, הביקורת על הנהגות המפלגות, על ההתנהלות שלהן ושל המנגנונים, ביקורת מוסרית ורגשית. לצד שני סוגי הביקורות האלה ישנו ציבור גדול שאיננו משתתף בבחירות מסיבה פשוטה יותר – כי איננו רואה תועלת בהצבעה שלו במציאות ההדרה הקיימת בהצבעה שלו. גם כאן יכול להיות לנו תפקיד חשוב בפוליטיזציה ובחיבור שבין ההצבעה למאבקים היומיומיים שחלק ניכר מהציבור הזה נמצא בהם בעל כורחו.
מי שכן הלכו הפעם להצביע בשיעורים גבוהים היו שכבות הביניים היהודיות (רובן אשכנזיות, אבל לא רק מבחינת מוצא). טענתנו שהנטייה שלהן שמאלה כבר איננה אקטואלית קבלה ביטוי מובהק בהצבעה המאסיבית שלהן ליאיר לפיד. אלה שהצביעו לו עשו זאת במפורש בידיעה שהוא הולך להיות חלק מקואליציה תחת נתניהו. מדובר במצביעים שכמו שלי יחימוביץ' לא מרגישים שיש להם מסר מדיני שונה מנתניהו או שיש טעם להשמיע מסר כזה. הם תוצר ישיר של "אין פרטנר" ו"הפכנו כל אבן ואין מה לעשות" של ברק ובן עמי אחרי כישלון קמפ דייויד בקיץ 2000. הם הצביעו בגלל סדר היום האזרחי של יאיר לפיד העונה לאינטרסים שלהם בראייה המיידית ביותר ללא בחינה ביקורתית. זה גם חלק מהדה-פוליטיזציה העמוקה שעוברת על הציבור בישראל. דה-פוליטיזציה שדווקא מגבירה את ההזדהות השבטית ואת הנכונות לקבל אמיתות לאומניות ללא עוררים ("בלי זועביס"). גם בנט המנהיג החדש של הציונות הדתית מצליח למשוך אליו פלג מאותו מעמד ביניים, לאו דווקא דתי, אבל שמחפש סמלי הצלחה קפיטליסטיים כסמלי הזדהות. לפיד ובנט היו שני מותגי הצלחה.
בקרב שכבות הביניים השמאליות מעט יותר ניכרו שני התהליכים – מאבק הרסני בין עבודה לבין התנועה שבלבל חלק מציבור הבוחרים ופגע בשתיהן. אם המקרה של הליכוד-ביתנו הוא דוגמא לאופן שבו מיזוג בין רשימות עלול להחליש, הרי שבמקרה של העבודה-התנועה אנחנו עדים למצב שמיזוג יכול היה לחזק ולייצר אופציה לשלטון. חוסר הנכונות עד כמעט הרגע האחרון של יחימוביץ' להציב עצמה כאלטרנטיבה לשלטון ואובדן כוחות (פרץ) לא יצרו מומנטום שאולי היה גורם לחלק מאלה שלא הצביעו לקום ולהצביע עבודה. התנועה החלה בקול תרועה והסתמנה כשמאלית יותר מיחימוביץ' ומהר מאוד מצאה את עצמה עם סדר יום מעורפל מדי מכדי שתוכל לסמן משהו וכך אבדה תומכים – ימינה ללפיד ושמאלה למרצ.
מרצ הפגינה התאוששות מרשימה. הנהגתם של זהבה גלאון ואילן גילאון החזירו לה צבע ומקום ברור במפה הפוליטית. היא הצליחה להשיב לעצמה חלק ניכר מהמצביעים שבבחירות הקודמות איבדה לטובת קדימה ואף כאלף קולות שנעו קודם לטובת חד"ש. אבל לאופציה השמאלית-ציונית יש גבול עליון מאוד ברור ובאף רגע לא הסתמנה עלייה נוספת של מרצ. קמפיין השיבה הביתה שלה היה מוצלח מבחינתה ומבחינת המצביעים שלה.
תוצאות הבחירות עגומות מאוד מבחינת הייצוג של המעמדות הנמוכים בחברה הישראלית. הכנסת הבאה תהיה לבנה יותר מקודמותיה, עשירה יותר ולא פחות גזענית ויהיה בה מספר שיא של מתנחלים (15). כדאי לזכור שעל כישלון הכהניסטים יפצו גזעני המעמד העליון נוסח פייגלין וליברמן ואנשיהם בתוך רשימת הליכוד-ביתנו וילוו אותם גזעני דה-לוקס כמו לפיד ואחרים שטרם היכרנו. האזרחים הפלסטינים שוב מקבלים איתות שהם מחוץ למשחק הפוליטי הרלבנטי (בלי זועביס).
המצב קשה, אבל דווקא מציב לנו התחברות-תראבוט אתגר פוליטי אמיתי. האם נוכל לתרום להפיכתה של חד"ש או ברית רחבה יותר לאלטרנטיבה משמעותית עבור רוב האזרחים הפלסטינים ועבור ציבור משמעותי מקרב העניים היהודים ובמיוחד הציבור המזרחי?
10. תוצאות הבחירות מבחינתה של חד"ש: חד"ש צפונית וחד"ש דרומית.
הנתון הבולט הראשון כאשר בוחנים את תוצאות הבחירות מבחינתה של חד"ש הוא הפער בין התחזקותה בצפון הארץ לבין היחלשותה בכמעט כל היישובים שדרומית לואדי ערה. ההסבר לכך נראה די פשוט. במאבק הפנימי על הייצוג התקבלה תוצאה שקבעה והחריפה את הייצוג החזק שיש באופן מסורתי לחד"ש בקרב הפלסטינים בגליל ובצפון בתוספת מועמדותם של עפו אגברייה (אום אלפאחם, משולש צפוני) ודב חנין (תל אביב). באופן מתבקש חד"ש עלתה באופן משמעותי בנצרת ובחיפה, עריהם של מועמדיה במקומות החמישי והשישי. לעומת זאת נעלמו מועמדויות סמליות בעשרת המקומות הראשונים למשולש הדרומי ולבדואים שבנגב. בנגב במיוחד האכזבה הייתה קשה ביותר לנוכח העניין והמעורבות שחד"ש דווקא גלתה במאבקי הנגב בשנים האחרונות.
המסרים בקמפיין חד"ש בערבית ובעברית התמקדו בהישגים של סיעת חד"ש בכנסת האחרונה, בהצעות חוק ובחוקים שהצליחו להעביר. בערבית זה בא כחיזוק למעורבות של חד"ש בחיים הפלסטינים אזרחי ישראל ודובר הרבה על החינוך, על המצב הכלכלי ועוד. בנוסף עניין סיום הכיבוש נכח באופן חזק בתעמולה בערבית. בקמפיין דיברו על השותפות הערבית יהודית כדרך לשינוי ולהבסת הימין ומעלליו, ואיתגרו את הפחד של האנשים.
11. מבחינת הישגים: ההישג המרכזי של מערכת הבחירות של חד"ש הוא התמודדות של נבילה אספניולי, אשר הביאה הרבה קולות שהתנדנדו וכעסו. האמון של האנשים בה היה בולט לעין, יחד עם התקווה בשינוי לטובה שהיא יכולה להביא לחזית.
הקמפיין שפנה בעיקר לצעירים/ות והתבסס עליהן/ם הצליח במידה רבה. כמו כן, הייתה הירתמות חזקה של פעילים/ות מחוייבות לקמפיין – לאור כל הנסיבות איתם התמודדה חד"ש.
12. חולשות של קמפיין חד"ש בערבית:
- החולשה המרכזית - היעדר נוכחות אשה בשלושת המקומות הראשונים.
- היעדר פוליטיזציה שנראתה לעין של רבות ורבים מהצעירים שהשתתפו בקמפיין, דבר שבלט בחוסר היכולת שלהם לפעמים להתמודד עם איתגור מצד יריבים פוליטיים.
- הכעסים שהיו בקרב פעילים מחוייבים על ההתנהלות במועצות גרמה ליציאה של כמה מהם להתנגחות ולתקיפת החזית מבפנים – דבר שהחליש.
הקו הכללי של חד"ש היה לשמור על שקט, לקיים דיונים פוליטיים – ולאתגר במקומות בהם החזית חזקה: מאבקים בנגב, נגד שירות אזרחי והעשייה הפרלמנטרית של הח"כים בקדנציה האחרונה.
13. מבחינת הדינמיקה בין המפלגות הערביות: רעמ-תעל התחילו את הקמפיין שלהם ב: "מי שלא מצביע לערבית (רעמ תעל) מצביע לציונות". וכאן הם הציבו את עצמם בעמדת תקיפה גם מול בל"ד וגם מול חד"ש.
בל"ד בהתחלה התבססו על עניין פסילת ההשתתפות של חנין, תוך כדי איום כי הם יפרשו. לאחר שהוסר איום הפסילה, הם התחילו במתקפה על חד"ש מכמה כיוונים: הם הציבו את עצמם כמפלגה הפלסטינית הלאומית היחידה, שהביאה ופיתחה את השיח הלאומי בקרב האזרחים הפלסטינים, תוך השכחת כל תפקיד קודם של המפלגה הקומוניסטית ושל חד"ש.
לבל"ד היו מסרים כפולים לגבי שותפות יהודית ערבית. קו אחד היה להגיד שהקולות וההישגים של בל"ד הם פלסטינים טהורים. כאשר קו נוסף היה שהשותפים היהודים בבל"ד הם לא ציוניים שלא כמו במפלגות האחרות.
המתקפה של בל"ד על חד"ש נמשכה, גם בפייסבוק וגם בכנסים, היו אמירות לתקשורת הערבית כמו: אנחנו עסוקים בארגון החברה הפלסטינית, בעוד חד"ש עסוקה בלשחק עם השותפים היהודים שלה.
ברמת המנהיגות הרשמית חד"ש שמרה על איפוק ואי היענות למתקפות האלה, וניסתה לקחת את הדיונים לרמה הפוליטית. ברמת הפעילים היו כמובן מקרי התלהמות ותגובות כוחניות, אבל היה ניסיון מצד הפעילים המרכזיים לרסן. דבר נוסף, ומכוער במיוחד היה מתקפה שוביניסטית על נבילה מפעילים צעירים של בל"ד.
חשוב להגיד כי מערכת הבחירות התקיימה אל מול קמפיין פייסבוקי להחרמת הבחירות, בעיקר של אבנאא אלבלד, מתוך אידיאולוגיה לא להצביע לכנסת הציונית. לא שזה חדש, רק שהפעם זה קיבל יותר ביטוי מיוחד בקרב צעירים. עדיין מדובר באחוז קטן, אבל זה לא מנע מהם לטעון כי מרבית האזרחים הפלסטינים בחרו לא להצביע, כשהם מתבססים על כל האנשים הכועסים על תפקוד המפלגות הערביות, ואלה שהחרימו בגלל שלא היה איחוד, ועל הרוב שלא יצא בגלל היעדר פוליטיזציה והפנמת חוסר היכולת להשפיע או לשנות. הקמפיין הזה תקף את שלושת המפלגות הרבה פעמים בצורה חסרת כל היגיון וכל רסן.
דבר נוסף שניכר במערכת הבחירות בכלל הוא היעדר פוליטיזציה. שימוש אינטנסיבי בעבודה שכירה, הרבה כסף שנשפך כדי להשיג קולות ופחות מדי פעולה מתוך מודעות פוליטית.
14. בקרב המצביעים היהודים הייתה לחד"ש נסיגה של כאלף חמש מאות קולות. מדובר ברוב המקרים בחזרה למרצ של מצביעים שהגיעו בפעם הקודמת לחד"ש על רקע קמפיין עיר לכולנו בתל אביב ועל רקע תמיכתה של מרצ בעופרת יצוקה. עמדת מרצ נגד עמוד ענן, עמידתה של גלאון האסרטיבית והמתנגדת לכיבוש במקומו של איש הממסד הקיבוצי אורון אפשרו לחלק מאותם מצביעים שלא עברו פוליטיזציה משמעותית מצד חד"ש בארבע שנים האחרונות לשוב לחיק מפלגת האם. קולות אחרים, רדיקליים, אבדה חד"ש על רקע אי העמדת אישה במקומות הראשונים. כאן הסחף לדעם היה קטן בהרבה ממה שחשבנו. דעם עלתה בכאלף קולות לעומת הפעם הקודמת, כשש מאות מהם קולות יהודים, וסביר להניח שמחציתם היו קודם מצביעי חד"ש והאחרים מצביעים חדשים או שעברו פוליטיזציה במחאה החברתית כאשר קודם הצביעו למרכז או לימין. בל"ד עלתה במאות בודדים של קולות בקרב יהודים וסביר להניח שגם חלקם היו מצביעי חד"ש שהענישו אותה על היעדרה של אישה בצמרת ו\או על המסרים הלא-רדיקליים.
חשוב להוסיף: במהלך יום הבחירות, בשעות הצהריים כאשר התגלה אחוז הצבעה מאד נמוך בחברה הפלסטינית, הייתה קריאה משותפת לשלושת המפלגות דרך הרדיו לעודד את שהאנשים לצאת להצביע, ושם המפלגות התחילו לעבוד בצורה מאד קשה, דבר שהרים בשעות האחרונות את אחוזי ההצבעה.
15. תוצאות הבחירות מבחינת התחברות-תראבוט: נכנסנו למערכת בחירות מתוך תחושת אחריות ומתוך מודעות מלאה לבעייתיות של לקרוא באופן פעיל להצביע לחד"ש למרות ההסתייגות שלנו ושל סביבתנו מהרשימה וההתנהלות בתהליך בחירתה. בשורה התחתונה נראה כרגע שהתנהלותנו הצליחה – לא איבדנו מהאמון שיש לפעילים ופעילות בנו, לא נאלצנו להזדהות עם מסרים שלא מתאימים לנו, ובאופן חיובי – הצלחנו להבליט את המסרים שכן חשובים לנו, להבהיר מי אנחנו תוך שמירה על מסגרת השותפות ועל הקריאה החד משמעית להצביע לחד"ש, ובמסגרת האמצעים הדלים יחסית שעמדו לרשותנו גם לתת דוגמה מוחשית לסוג ואופי הקמפיין שאנחנו שואפים לקיים. השותפות עם נבילה אספניולי הועילה בהקשר זה ושמשה לפיתוח והעמקת הדיאלוג הפוליטי עם נאבקות ונאבקים שאיתם עבדנו בשנים האחרונות. יש פעילות ופעילים שמערכת הבחירות חיזקה את הקשר שלהם אלינו, ועל סמך התרשמויות אישיות רבות (שאמנם קשה להעריך אותן מבחינה מספרית) נראה שלפעילות שלנו גם היתה תרומה מסוימת להצלחתה של חד"ש לשמור על כוחה האלקטורלי ובעיקר למנוע סחף שלילי נוסף של קולות בחוגי שמאל רדיקלי. המסרים שלנו זכו להערכה משמעותית בסביבות הפוליטיות והחברתיות גם אם לא כולם הסכימו איתם. בנוסף, ולא פחות חשוב, התמודדנו בהצלחה ראויה לציון עם הסכנה של צניחה בפעילות השטח. קיומן בעיצומן של מערכת הבחירות של פעילויות חשובות כמו הביקור הסולידרי בעיסאוויה, הפגנת הדיור הציבורי וההישג של מורות ומורי היל"ה בו היה לנו חלק העביר מסר חשוב ביותר לגבי מרכזיות המאבקים והמחויבות שלנו אליהן.
קמפיין הפייסבוק בימים האחרונים של הקמפיין הגדיל ב- 100 את מספר החברים בדף שלנו ובכמה אלפים את הנחשפים למסרינו.
אין ספק שחילוקי הדעות הפנימיים לא נעלמו ונצטרך למצוא את הדרכים להמשיך לדון בינינו מתוך מגמה לקדם אלטרנטיבה פוליטית ראויה שתוכל למלא את החלל שקיים בקרב ציבורים רלבנטיים לנו. שאלות הנוגעות לעתיד ההתפתחות של חד"ש, למקומנו בה, ולגורמים נוספים אותם ניתן יהיה לצרף לבניית חזית לשינוי פוליטי וחברתי משמעותי.