בשבועות האחרונים שאלו אותנו לא מעט פעמים בניסוחים שונים, למה תראבוט לא מקימה רשימה לבחירות. היו שאף שהציעו לנו להשתדך לרשימות אחרות שרצות. התשובה המיידית והקצרה היא שאנחנו חלק מרשימה קיימת, חד"ש, החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון. התשובה הארוכה יותר מחייבת להסביר, למה בחרנו בחירה פוליטית להיות חלק מחד"ש ולמה אנחנו עדיין עומדים מאחורי בחירה זו.

עם הקמת התחברות–תראבוט בחרנו בחירה אסטרטגית לא-מקובלת. הקמנו תנועה פוליטית עצמאית, עם גישה רעיונית ומעשית משלנו, שונה מהגופים הקיימים ומתוך ביקורת כלפיהם – ובו זמנית החלטנו, שאנחנו לא רוצים להיות גורם מפלג בשמאל הלא-ציוני. זאת החלטה עקרונית, שמנחה את עבודתנו גם בכל מאבק בו אנחנו מעורבים. יש לנו גישה משלנו. אנחנו מנסים לקדם אותה, וזה כולל לעתים ויכוחים מרים עם שותפים למאבק או לחזית, אבל אף פעם לא נפלג ונחליש מאבק צודק או מחנה שמאלי קטן הנאבק מול ממסד ציוני דורסני.

הצטרפנו לחד"ש כגוף, כקולקטיב מובחן, עם אמירה ייחודית ועם הנכונות להיאבק ולהשפיע על דרכה של החזית. הקיום שלנו העצמאי, הפעילות שלנו המחברת אוכלוסיות הנאבקות תחת דיכוי, דרכי הפעולה מלמטה תוך הכרה בבכורה של הנאבקות והנאבקים, המאבקים החברתיים בהם בחרנו להתמקד של שכבות עממיות ומוחלשות, השותפויות שלנו בשטחים הכבושים עם ארגונים פוליטיים בעלי אג'נדה רעיונית קרובה, האופן בו אנחנו מופיעים ומתבטאים – כל אלה בחירות אסטרטגיות וערכיות שלנו והן בגדר אתגורים כלפי השמאל הקיים, כולל כלפי שותפינו בחד"ש. הביקורת שלנו לעתים חריפה מאוד והיא תמשיך להיות כזאת. אבל גם כאשר אנחנו הופכים לאטרקטיביים בעיניהם של מספר פעילים ופעילות רדיקליים, גם כאשר קשה לנו ממש עם חלק מהכרעות הרוב בתוך חד"ש (שבה אנחנו מיוצגים, אך כוחנו היחסי קטן), אנחנו חושבים, שאסור לפלג ולהחליש את אלטרנטיבת השמאל הערבי־יהודי הגדולה ביותר.

זו השאלה המרכזית – לא היחידה – אבל כן, המרכזית, שחייבת לעמוד לנגד עיני שמאל המעוניין לייצר אלטרנטיבה לציונות ולקפיטליזם: האם מחזקים או מחלישים לעיני החברה כולה את קיומה של אלטרנטיבה שמאלית ערבית-יהודית. חד"ש היא חזית בעלת שורשים עמוקים והיסטוריה של מאבק גבורה, בעיקר של המיעוט הלאומי הפלסטיני על זכויותיו, כנגד מלחמות וכנגד הכיבוש ולמען שינוי חברתי. חד"ש עמדה מאחורי יום האדמה הראשון, ופעיליה מעורבים בוועדות עממיות נגד נישול ונגד חנק תכנוני והריסות בתים. חד"ש היא גם הארגון הפוליטי העקבי והגדול ביותר, שמתעקש על שותפות ערבית-יהודית. גם אם אנחנו מעריכים, שיש לנו משהו מיוחד לתרום, אנחנו לא חושבים שהשמאל ודרכי מאבקו הומצאו על ידינו, ויש לנו הערכה עצומה למאבקים ולאנשים שיצקו כאן את היסודות של המאבק המשותף כנגד הציונות והקפיטליזם ולנשים, שהובילו כאן מאבקים פמיניסטיים ולפעילים ולפעילות שפתחו דרך במאבק המזרחי ובמאבקים חברתיים. אם יש לנו תרומה ותובנות ותפיסות מורכבות, זה משום שאנחנו התפתחנו ומתפתחים מתוך התייחסות לעשייה ולהקרבה של דורות קודמים ושל אלה שממשיכים לפעול ולבנות שמאל יהודי־ערבי גם בימינו.

מתוך ההשקפה הזו ממש אנחנו מנהלים לעתים מאבק מאוד קשה בתוך חד"ש עצמה: על דמוקרטיה פנימית, על ייצוג נשים ועל קידום פוליטיקה פמיניסטית, על ראייה אסטרטגית רדיקלית עקבית יותר שלא פוזלת מדי פעם לעבר השמאל הציוני, על שותפות ערבית־יהודית שמודעת לפריבילגיות המבניות של היהודים בתנועה משותפת (בעיה שלא פוסחת גם עלינו בתוך תראבוט), על הכרה במאבק המזרחי כחלק מרכזי מהמאבק לשינוי חברתי יסודי ועוד. בינתיים לא השגנו שינויים מפליגים וגם לא השגנו חלק נכבד מהמטרות הספציפיות שהצבנו לעצמנו בשנה האחרונה. אבל כן ראינו בחודשים האחרונים, שיש לנו שותפים ושותפות לחלק מתפיסותינו בחזית. למאבק הפנימי, לויכוח הכן, היו בכל זאת תוצאות מעשיות צנועות. החשובה ביותר שבהן: שאישה תכהן מטעם חד"ש בכנסת הבאה. אם חד"ש תקבל חמישה מנדטים (היו חסרים לה אלפי קולות בודדים בבחירות האחרונות) תהיה אישה בסיעתה מייד. אם לא, היא תיכנס כעבור שנתיים, כאשר יתפטרו חברי הכנסת מוחמד ברכה וחנא סוויד כדי לאפשר תחלופה והתחדשות בייצוג חד"ש בכנסת. זה ממש לא הפיתרון שרצינו, אבל זה משהו לא מבוטל. ולא מדובר רק בעובדה החשובה, שבכנסת תכהן מטעם חד"ש אישה פלסטינית. מדובר בנבילה אספניולי, פעילה חברתית ופוליטית מהמעלה הראשונה. נבילה אספניולי היא פמיניסטית עם קבלות רציניות של פעילות במאבקים מגוונים כפמיניסטית, כפלסטינית, כאשת חינוך, כמארגנת קהילתית.

לחברים וחברות שמחמיאים ואומרים לנו, שהיו מצביעים לתראבוט לו היתה מריצה רשימה עצמאית או חוברת עם גורם כזה או אחר, אנחנו חייבים לומר: תודה, זה מאוד מחמיא לנו. אבל בואו נביט על המציאות הפוליטית סביבנו. לא באנו רק לגלם חלומות אלא להביא שינוי בתוך מציאות עכורה וקשה. לא באנו רק לבטא את מה שאנחנו רוצים, ולבטא זאת בחדות, אלא גם לשנות מציאות. האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו את הלוקסוס הזה של בניית "רשימת חלומות", שתיתן לנו הרגשה נהדרת במערכת הבחירות ובעת ההצבעה? הרי חלק ממה שאתם אוהבים בנו, כך אנחנו מקווים ומקוות, זה שאנו לא עסוקים בקרדיטים ובהבלטה עצמית ושאנחנו משתדלים להיות נאמנים ונאמנות למאבקים בהם אנחנו מעורבים.

נכון, אנחנו מנסים לצבור כוח, כי מול הכוח של הדיכוי והנישול צריך כוח שמאלי נגדי. אבל לעולם לא על חשבון אחדות המאבק וקידום האינטרסים של הנשים והגברים הנאבקים, לעולם לא בעזרת החרפת התחרות בין ארגונים על חשבון המאבק. האגו האירגוני שלנו נמוך – אולי נמוך מדי – אבל זה מתוך עקרון – עקרון קידום האחדות המקסימלית בכל מאבק. ועיקרון האחדות המקסימלית אומר תמיד להיות שותפים לאחרים שונים מאיתנו, לא לשחק את משחק ההתבדלות, הטהרנות והפלגנות, אלא לשתף פעולה ולעבוד עם שותפים, שבהכרח תמיד יהיו לנו חילוקי דעות ובעיות איתם.

בחרנו לעצמנו אסטרטגיה קשה מתוך ראייה כוללת. גם בתור תנועה שהיא עדיין קטנה, חייבת להיות לנו אחריות גדולה ועלינו להסתכל על המציאות במבט כולל. לכן אנחנו בחד"ש. לכן אנחנו נאבקים קשה לשנות בתוך חד"ש ולכן אנחנו ניאבק להרחבת שורותיה ולחבירה שלה עם גורמי שמאל לא-ציוניים אחרים מתוך מחויבות משותפת לשינוי חברתי ופוליטי עמוק ודמוקרטי.