מלחמת הגירוש מגיעה למערכה השנייה, לאחר חודש של מאבק קשה בין קואליציית הגירוש ושליחיה ביחידת עו"ז, לבין הפעילות והפעילים המתנגדים לגירוש ולמעצר מהגרי עבודה ופליטים, בהם גם ילדים העומדים בסכנת מעצר וגירוש. אנחנו קבוצה של פעילות ופעילים, אזרחים, מהגרי עבודה ופליטים, המתנגדים לגירוש ולמעצר ילדים ומבוגרים חפים מפשע, ולמדיניות "הדלת המסתובבת". אנחנו נאבקים יחד נגד המדיניות האכזרית הזו, הפוגעת בכל העובדים בישראל, גם במהגרי עבודה וגם באזרחים. אנחנו נאבקים יחד נגד הכוונה לאסור ולגרש מהגרי עבודה, פליטים ומבקשי מקלט. אנחנו נאבקים נגד הכוונה לעצור ולגרש ילדים ישראלים. בסיבוב הראשון הצלחנו להשיג כמה יעדים חשובים, אך לפנינו מערכה קשה מאוד, והניצחון עוד רחוק.

הפגנה

הפגנה נגד הגירוש בתל-אביב, 11 ביולי 2009

בימים אלה אנחנו מתמודדים עם גירוש המוני, יומיומי, של מהגרי עבודה. ברקע מרחף עדיין האיום בגירוש ילדים והוריהם, שלא הוסר. והעיקר, עדיין נותר הכוח המניע העיקרי של קואליציית הגירוש, "הדלת המסתובבת": אלפי עובדים ותיקים מגורשים, ואלפים אחרים מובאים לישראל במקביל. חברות כוח אדם עושות הון מדמי תיווך שנגבים מעובדים חדשים, חסרי זכויות, ודוחקות בממשלה לגרש את העובדים הוותיקים. בימים האחרונים הולך ומתגבר ציד האדם ברחובות, וברור לכולנו שהמאבק יימשך גם בשבועות הבאים. זה הזמן לשוב ולהיזכר מה השגנו בחודש שלם של מאבק, ועל מה עלינו להמשיך ולהיאבק.

ניצחון חלקי במערכה הראשונה

חודש של מאבק קשה מאחורינו. זהו מאבק המתקיים בזירות רבות במקביל – בהתמודדות בשטח עם ציידי האדם, בזירת התקשורת, בגיוס נציגי ציבור בעיריות ובכנסת, בעבודה המשותפת עם קהילות מהגרי העבודה והפליטים בשעות הקשות ביותר, בארגון הפגנות, בחלוקת פליירים, בתליית כרוזים, בשיחות, בראיונות. זהו מאבק משותף – עם מאות חברות וחברים לדרך, מתנדבות ומתנדבים מקרב קהילות מהגרי העבודה והפליטים, ומקרב האזרחים הישראלים שהחליטו לעמוד לצדם במאבקם. לאחר חודש שלם של מאבק, יכולנו לומר באחד באוגוסט: הגענו לכמה הישגים גדולים, חסרי-תקדים במאבק ציבורי כזה. שינינו את כללי המשחק.

לא, לא ניצחנו עדיין. רחוק מכך. אבל השגנו פריצת דרך אמיתית. ביחד הגענו לשורה של הישגים, שנחשבו בלתי אפשריים עד למאבק הזה. ביום חמישי (30 ביולי) קצרנו את פירות הביכורים של הלחץ הציבורי – ביום אחד הכריזו שר הפנים אלי ישי על השעיית נוהל חדרה-גדרה (הגוזר הגלייה מאזור המרכז על הפליטים ומבקשי המקלט) וראש הממשלה בנימין נתניהו על דחיית גירוש הילדים ומשפחותיהם בשלושה חודשים . בינתיים נמשך הלחץ לשחרור הפליטים ומבקשי המקלט האסורים בבתי הכלא בעקבות יישום נוהל חדרה-גדרה, וביום ראשון (2 באוגוסט) כבר הוכרז על שחרורם.

אבל עם כל השמחה על ההישגים הגדולים האלה, אנחנו יודעים היטב שהניצחון שלנו הוא חלקי בלבד. המאבק שלנו חייב להימשך, ואנו קוראים לכם להצטרף אלינו.

המאבק חייב להימשך, כי סכנת הגירוש מרחפת עדיין מעל ילדי העובדים, עד שיוענק להם מעמד קבע. הילדים האלה, שגדלו והתחנכו בישראל, הם ישראלים לכל דבר. לאחר שבועות של מאבק, אפילו נשיא המדינה מודה בכך. שר הפנים מחכה להזדמנות נוחה לגרש את הילדים ומשפחותיהם מהארץ, עם ירידת הלחץ הציבורי. כבר למחרת ההודעה על דחיית הגירוש של הילדים ומשפחותיהם, הבהיר אלי ישי לתקשורת כי הגירוש יימשך וכי אין שינוי מדיניות ביחס לגירוש הילדים, רק דחייה. יתרה מכן, המדינה לא רק שלא התחייבה להמנע ממעצר ילדים בעתיד – היא ממשיכה להחזיק עשרות פליטים מתחת לגיל 18 במאסר בכלא גבעון, בתנאים שמהווים עבורם "סכנה בריאותית ונפשית", לפי הערכת משרד המשפטים.

המאבק חייב להימשך, כי מדי יום מתרחש ציד אדם ברחובות הערים, ומאות מהגרי עבודה נעצרים ומגורשים, על לא עוול בכפם, ורק על מנת לשמן את ציריה של הדלת המסתובבת: מגרשים אלפים, מביאים אלפים, העיקר להמשיך להזרים דמי תיווך לידי חברות כוח אדם. לאחר ההפגנה הגדולה שקיימנו בשבת (1 באוגוסט) הגיעו פקחי ההגירה לזנב במהגרי העבודה החוזרים מההפגנה, לעצור ולגרש ככל יכולתם. לכתבים שהקשו ושאלו ענו פקחי היחידה: "רק עוד יום עבודה רגיל".

הפגנה

יחידת עו”ז מדברת בעד עצמה. בראיון שהעניק ל”מעריב”, ראש יחידת עו”ז ציקי סלע מספר על מזימות ההשמדה של ארגוני הסיוע, על ה”ביג דיל” שעשו מגירוש הילדים ועל הטראומה שהוא מתכוון לגרום לילדים ולאמהות

המאבק חייב להימשך, כי הבעיה רק תחריף: בלחץ חברות כוח אדם, המדינה תמשיך להביא עוד מהגרי עבודה לישראל, עובדים באשרה, לענפים בהם יש עודף ידיים עובדות, ובמיוחד בסיעוד. נשמע כמו מאבק באבטלה? ברקע מהדהדת השאלה: מי מרוויח מהבאת אלפי עובדים לישראל, שהופכים מובטלים ולא חוקיים ברגע שהם מגיעים לכאן, בגלל הסדר הכבילה, המונע מהם לעבור למעסיק אחר או לעבודה אחרת? מי עושה הון מציד האדם? תשאלו את שר הרווחה לשעבר שלמה בניזרי. תשאלו את אחיו של ח"כ נסים זאב. לפטרונים פתרונים.

מלחמתה של המדינה במהגרי העבודה ובפליטים נמשכת. המאבק שלנו נמשך גם כן, בצל הגירוש ההמוני, ציד האדם ברחובות והאיום המתמיד בגירוש הילדים. יש לנו שלוש תביעות עיקריות:

1. להעניק מעמד קבע לילדים – די לאיום בגירוש ילדים ישראלים!

איום הגירוש עדיין לא הוסר: נראה ששר הפנים מחכה לדעיכת העניין הציבורי בגורל הילדים, כדי לגרש את כולם, או את רובם, בעוד שלושה חודשים. אנו קוראים לממשלה לתת מעמד קבע לילדים האלה ולהוריהם. מדובר בילדים שנולדו כאן, גדלו כאן והתחנכו כאן, ואין להם בית אחר בעולם. הדבר נעשה כבר, רק לפני שלוש שנים, בהחלטת ממשלה מיוני 2006.

החזקת עשרות קטינים בכלא גבעון, בחזקת "מסתננים", התכנית לעצור ולגרש ילדים, והאיומים החוזרים ונשנים מצד יחידת עו"ז, בכך שיפרידו ילדים מהוריהם — כל אלה הם מסימניה של מדיניות אכזרית, פרנואידית, עוינת למהגרי עבודה ופליטים ואזרחים כאחד. הילדים אינם בני ערובה!

ואמר ציקי סלע, ראש יחידת עו"ז: "מה זה ילדים? איפה עובר הגבול, אני רוצה לדעת... מישהו אמר משהו על ההיא מ"הישרדות" שנפרדה מהתינוק שלה לשלושה חודשים?"

2. לעצור את גירוש מהגרי עבודה – די לציד האדם ברחובות!

חייבים לשים קץ לציד האדם. המעצרים והגירוש הם חלק מההיגיון המעוות של הדלת המסתובבת. ישנן חלופות אנושיות ומעשיות למעצר וגירוש המוני אחת לכמה שנים. למשל, לאפשר למהגרי עבודה שהפכו בלתי חוקיים בגלל הסדר הכבילה (המעסיק לא מצא להם עבודה, מאס בהם, או הלך לעולמו) או בגלל תקנות דרקוניות (איסור על קיום קשר זוגי) לחזור למעגל העבודה, כעובדים חוקיים לכל דבר. למשל, לאפשר למהגרי עבודה לצאת מהארץ תוך תקופה מוגבלת שתאפשר להם להתכונן ולעבור הלאה, באמצעות הענקת אינטר-ויזה, שאינה מקנה מעמד אלא רק זכות יציאה למדינות אחרות. למשל, להפסיק את תנאי הניצול הקיצוניים הרווחים בענפי הסיעוד, הניקיון, החקלאות והבניין, כדי לאפשר גם לאזרחים לעבוד בענפים אלה, וכך לבטל בהדרגה את הצורך המלאכותי בהבאת אלפי עובדים לישראל מדי שנה. הצעות אלה ואחרות מונחות על שולחן הממשלה זה שנים, ואין שומע.

ואמר ציקי סלע, ראש יחידת עו"ז: "אם לא תצאו בטוב, אתם תצאו ברע, וזה יהיה מלווה בטראומה לילד, טראומה לאישה".

3. להפסיק את מדיניות הדלת המסתובבת – די לקצור רווחים מסחר עבדים!

הסיפור האמיתי הוא לא מאבק באבטלה, ולא נבואות זעם דמוגרפיות, אלא פשוט עשיית הון מסבלם ומצוקתם של אנשים עובדים חפים מפשע. שיטת הדלת המסתובבת היא המנוע של הגירוש: לחברות כוח האדם והמעסיקים הגדולים מוקצה מספר אשרות להעסקת מהגרי עבודה, המשלמים הון כדי להגיע ארצה ולהתחיל לעבוד. ברגע שחברת כוח האדם נפטרת מהעובד (כי הוא לא מוצא עבודה למרות שהובטחה לו, או לא מוצא חן בעיני המעסיק, או מכל סיבה אחרת) הוא הופך לא חוקי ועל כן מועמד לגירוש. האשרה נשארת בידיים של החברה, והיא ממהרת להביא ארצה עוד עובד, וליהנות שוב מחלקה בדמי התיווך וההשמה. עוד יתרון של העובדים החדשים, מבחינת המעסיק הנצלן, הוא שאינם מאורגנים, אינם מודעים לזכויותיהם על פי חוק ולנוכחותם של ארגוני הסיוע.

אז מה קורה במקביל למעצרים ההמוניים והגירוש? הדלת ממשיכה להסתובב. הממשלה מודיעה על הנפקת אשרות חדשות ו"יבוא" עובדים נוספים ועל הורדת המס על ייבוא העובדים.

ואמר ציקי סלע, ראש יחידת עו"ז: "אנחנו הולכים לפעול בנחישות, זאת משימה לאומית. אנחנו מתכוונים ביזנס".

רצח הנערים במועדון הקהילה הגאה: מראות זוועה ממלחמה אחרת

זו אינה המלחמה היחידה שהוכרזה על יושבי הארץ הזו. ביום שבת (1 באוגוסט), בעודנו חוצצים בין פקחי הגירוש לבין מהגרי העבודה, הגיעה לאוזנינו השמועה על אסון נורא, הד ממלחמה אחרת. הרצח במועדון הקהילה הגאה זיעזע רבים, אך לא מדובר בתפנית: דיכוי הקהילה הגאה בישראל, ההומופוביה ורדיפת להט"ב הם מציאות חיים יומיומית. בהפגנות שמענו כמה מהדוברים עומדים על הקשר בין רדיפת הקהילה הגאה לרדיפת מהגרי העבודה. דיברו על מחלה קשה, על חברה חולה. אולי נכון יותר לדבר על חברה מרוסקת ומפוררת, שהחברים בה נשלחים לרדוף ולדכא זה את זה, לשנוא ולפחד זה מזה, להוכיח שהם ראויים לכמה פירורים מהאנשים שעושים הון פוליטי וכלכלי מההפרדה המתמדת, מהרדיפה ומשיסוי אוכלוסיות מדוכאות זו בזו.

אל תאמינו למילים היפות שיוצאות מפי מקבלי ההחלטות בשעת לחץ. הם נבחנים בשפלות ובחוסר האנושיות מעשה יום-יום, ולא בתגובה למערכה ציבורית מוצלחת. כולנו נמשיך להיאבק – והמאבקים בדיכוי וברדיפה מתרבים מיום ליום – ונמשיך גם להצליח, ולהתחזק מיום ליום, אך אל לנו לשכוח לרגע מי עומד מולנו. אמני ההסתה, הרדיפה והמוות, הפוליטיקאים של השנאה, הפוליטיקאים של הפחד. אנחנו ממשיכים להיאבק, וקוראים לכם להצטרף אלינו למאבק המשותף, עם קהילות מהגרי העבודה והפליטים, ועם כל קהילה אחרת שהופכת ליעד לרדיפה ולדיכוי, ברוח קריאת הקרב הנהדרת שנשמעת בכל הפגנה:

כולנו, ביחד, בלי שנאה ופחד!

המאבק המשותף, יחד עם מהגרי העבודה והפליטים, כבר הגיע להישגים גדולים, אבל בפנינו מערכה קשה מאוד. האתגר העומד בפנינו הוא עצום, ואנחנו זקוקים לעזרתכם, בתחומים רבים ושונים. הצטרפו אלינו!