מה עושים כשהמסיכה הירוקה נופלת?

אין ספק: קק"ל בלחץ. המסכה הירוקה נופלת, המעורבות בנישול ובהתנחלות גלויה. אז אין ברירה, צריך לשפר את התדמית...קק"ל מציעה כסף כדי לחקור את מקורות האי-שוויון בגישה לקרקע בארץ (!) ועכשיו גם מגייסת ערבי תורן.
ברור, יחלקו קצת סוכריות לערבים – קצת נגישות, קצת פרויקטים – כדי לכסות על העיקר: על שוד האדמות בידי קק"ל, על המדיניות הגזענית שאוסרת להחכיר קרקע ללא-יהודים, על ההכנסות העצומות מאדמות הפליטים הפלסטינים, על קידום ההתנחלות והנישול בנגב, בגליל ובשטחים הכבושים. קק"ל תקים "יער קהילתי" ליד ישובים ערבים – במקום פשוט להחזיר להם את האדמות שבידיה...
אבל גם כשמחלקים סוכריות, קק"ל לא יכולה באמת להודות, שיש באמת עוד עם בארץ הזו. אי אפשר. מנכ״ל קק"ל יכול רק לדבר על "בני המיעוטים ובכללם מוסלמים, נוצרים, דרוזים ובדואים." אין ערבים, בטח לא פלסטינים כאן; יש מיעוטים דתיים שונים.
לא רק זה: הרעיון הוא גם לחנך את הילידים. וכך כתוב: "בקק"ל מצפים, כי באמצעות השת"פ בנושא הקיימות תגבר הזהות של כל אזרחי המדינה עם הערכים שמובילה קק"ל, ובעקבותיהם תגבר תחושת השייכות והאחריות האישית של בני הנוער, ליערות ליד ביתם ולטבע בכלל."
אפשר כמובן לשאול, איזה ערכים בדיוק מובילה קק"ל: התנחלות או התיישבות? התיישבות או התנחלות? אבל גם פה הם מסתבכים. כי את האדמה לקחה המדינה, וקק"ל מחזיקה באדמה ומרוויחה ממנה הון תועפות. לכן מוכרחים להתפתל: קק"ל מקווה שבני-נוער ערבים יפתחו "תחושת שייכות ואחריות" לא ליערות שלהם, לא לאדמה שלהם – כי קק"ל לא מחזירה כלום, שטח משוחרר לא יוחזר. הם יפתחו תחושת שייכות ואחריות "ליערות ליד ביתם ולטבע בכלל".

קולוניאליסטים נשארים קולוניאליסטים.