הכינוס הכללי השישי של תנועת התחברות-תראבוט החליט בשבת האחרונה ברוב גדול לקבל את הצעת השותפות שגובשה בין נציגי התנועה לנציגי חד"ש ולהודיע על הצטרפותה של תנועתנו הצעירה לחזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון. כעת צפויה להתכנס מועצת חד"ש על מנת לדון ולאשר את הסכם השותפות.

חשוב לנו להציג את עצמנו בפני הקהל והפעילים והפעילות של חד"ש, אליהם אנחנו מבקשים להצטרף. אנחנו באים לחזית לאחר תהליך של כשנה וחצי של התגבשות כתנועה פוליטית, התגבשות סביב חשיבה, דיונים והתחלה של התנסות בפעילות כתנועה. אנחנו תנועה יהודית-ערבית צעירה אומנם, אבל מורכבת מפעילים ופעילות שבאים מרקעים מגוונים של עשייה פוליטית וחברתית. ישנם בינינו חברים וחברות המוכרים לחלקכם, אשר היו או אפילו הינם פעילים או קשורים בדרך זו או אחרת לחד"ש ולעברה. אבל רוב הגברים והנשים המרכיבים את התחברות-תראבוט לא היו מעולם במסגרות של החזית, וחלקם הגדול אף לא השתייכו באופן מלא למפלגה או תנועה פוליטית כלל-ארצית כלשהי.

אנחנו תנועה של פעילים ופעילות. רובנו הגדול היינו מעורבים בשנים האחרונות במסגרות פעילות שונות. חלק בארגוני הנשים לשלום ולשוויון, חלק בתעאיוש, אחרים ואחרות במאבקים למען שוויון בחינוך או בתנועות להעצמה קהילתית (כמו "מהפך" או "מחויבות"), אחדים בקשת הדמוקרטית המזרחית ואחרים בעמותות לקידום החינוך בפריפריות החברתיות של ישראל או במאבקים נגד תוכנית ויסקונסין, וחלקנו היו מעורבים במאבק למען סרבני הגיוס או בעמותות למען זכויות האדם בשטחים הכבושים או למען זכויות מהגרי העבודה וחסרי המעמד האזרחי בישראל, ויש בינינו שהיו פעילים בשנים האחרונות במסגרות של השמאל הסטודנטיאלי ועוד.

הקמתה של התחברות-תראבוט היא פועל יוצא של ניסיון מצטבר ושל הרצון לתרגם לחזון ולעשייה פוליטית שלמה ומשמעותית יותר, רב-ממדית, את הפעילות שבמילא עשינו במסגרות חשובות של מאבק יומיומי. לכן לא נטשנו את הפעילות בנושאים שבהם פעלנו וממשיכים לפעול בצידם של פעילים ופעילות, שלא עשו איתנו את הצעד של גיבוש תנועה פוליטית.

סביר להניח, שבשנה וחצי האחרונות לא ממש שמעתם על פעילויות של התחברות-תראבוט. למי שכן שמע עלינו יכול היה להיווצר הרושם שאנחנו עסוקים רק בגיבוש רעיוני, כיוון שעיקר הפעילות שפרסמנו היו כנסים רעיוניים ודיונים בנושאים שונים. נכון: הגיבוש הרעיוני עמד במרכז סדר היום שלנו כתנועה צעירה. אבל כולנו המשכנו לפעול במסגרות הישנות שלנו או אף פיתחנו בהתאם לרעיונות ולגישות של התחברות-תראבוט פעילויות ומאבקים שונים – אבל עשינו זאת תוך הימנעות מכוונת מעשיית כותרות.

באופן בסיסי אנחנו חושבים, שפעילות עומק לשינוי פוליטי וחברתי, כאשר היא נעשית נכון, היא משמעותית יותר מפעילות שבמרכזה החשיפה התקשורתית. יותר מזה: אנחנו חושבים שהחשיפה התקשורתית הוא כלי שצריך לשרת קודם כל את העניין למענו נאבקים – ורק אחר כך, אם בכלל, את התנועה הפוליטית שאנשיה יוזמים את המאבק העממי או משתתפים בו. בכל זאת אציין בקיצור כמה מאבקים עממיים חשובים, בהם פעילות ופעילים שלנו לקחו חלק מאוד משמעותי בשנה האחרונה, בגיבוי התנועה אבל בלי להבליט את שמה: המאבק נגד הפינויים והריסות הבתים בשכונות הערביות של יפו, המאבק נגד הפינויים והריסות בתי היהודים התימנים בכפר שלם (דרום תל אביב, על אדמות סלמה) שהביא לביטויים של סולידריות הדדית בין תושבי השכונות ותושבי יפו הנאבקים על זכויותיהם, ובכלל זה הפגנה משותפת מול ביתו של חולדאי; לקחנו חלק מרכזי במאבק הסטודנטים ובמאבקי המרצים הבכירים והזוטרים, השתתפנו במאבקים נגד חוק ההסדרים, במאבק נגד צווי ההריסה בואדי ערה, בארגון ועדי עובדים חדשים, במאבקן המוצלח של המלצריות בקופי-טו-גו ברמת אביב, והשתתפנו בקואליציה נגד המצור של עזה, במאבק המורים והמורות התיכוניים ועוד.

כדי לקבל מושג מהי תראבוט, אפשר לצרף יחד את המאבקים והפעילויות בהם נטלנו חלק בשנה האחרונה ואת מסגרות הפעילות בהם אנחנו מעורבים עוד מלפני הקמת תנועתנו. ייתכן מאוד שכן נתחיל לבצע פעולות מסוימות בשמנו, אבל לעולם לא נעשה זאת על חשבון העניין והאנשים, שלמענם מתנהלים המאבקים. תמיד נחפש שותפים ושותפות על בסיס של אינטרס משותף ושל הסכמות בסיסיות לגבי המאבק ואופן ניהולו, גם אם זה אומר להמשיך במדיניות המצניעה את חלקנו במאבק.

אנחנו מאמינים שהתודעה של האנשים, גם של אלה שרחוקים מאיתנו מבחינת המפלגה שבה הם תומכים וחלק מרעיונותיהם, מתעצבת ומשתנה תוך כדי מעורבות במאבקים. אנחנו שואפים להיות באותם מקומות, בהם מתקיימים מאבקים וניתנת לאנשים ההזדמנות לפתוח את הראש ולראות מי מדכא אותם ולמה, ההזדמנות להשתחרר מהסיפורים שהשליטים והאינטרסנטים מספרים להם. אנחנו רוצים להיות שם מתוך נאמנות למאבק עצמו, לזכויות הנרמסות של בני אדם – יהיו אלה ערבים או יהודים או משהו אחר, בלי קשר לתודעה של האדם או לשאלה למי הצביע בבחירות, כדי לתמוך בו נגד העוול ולהצביע על הגורמים לעוול, כדי לקחת חלק בלידתה של תודעה חדשה.

הכניסה שלנו לחד"ש אינה מקרית. היא פרי של תהליך ושל דיונים משמעותיים שערכנו בינינו. היא קודם כל ביטוי להכרה שלנו, שאותה ביטאנו כבר בכנס הארצי הראשון שלנו בראשית 2007, שחד"ש היא המסגרת הפוליטית הקרובה ביותר בעמדותיה וברוחה לתנועה שאנחנו מקימים. באותו כנס ובעצם כבר בקול-קורא הראשון לקראת הקמת התנועה אמרנו, שאנחנו מרגישים צורך להקים תנועה פוליטית חדשה, אבל לא כזו שתוסיף פילוג מיותר לכוחות השמאל העקבי, לכוחות השלום הצודק והמאבק לשינוי חברתי. היו בקרבנו חששות אצל חברים וחברות מסוימים מפני כניסה לחד"ש. חלקם התבססו על תדמיות ואי-היכרות קרובה, חלקם על ניסיונות עבר לא מוצלחים – אפשר לומר שעל אלה התגברנו. על חלק מהחששות עוד נצטרך להתגבר תוך כדי בניית השותפות. גם במישור זה, המאבקים הם המסגרת הטובה ביותר להניח את היסודות לשותפות איתנה. אם נמצא את עצמנו כתף אל כתף נגד הריסות הבתים, במאבק נגד גדר הגזל וההפרדה, במאבקים למען התארגנות וזכויות העובדים, במאבק למען זכויות הנשים, בתהליכי הבנייה של שותפויות מאבקיות יהודיות-ערביות – אם בשטח ניאבק יחד, יהיה לנו קל מאוד להתקרב ולהפוך את השותפות בינינו לעמוקה, ארוכת ימים ופורייה.

הבחירה שלנו להיכנס לחזית כמרכיב פוליטי כלל-ארצי עצמאי גם מבטאת את ההכרה שלנו בתפקיד ההיסטורי של הקומוניסטים תחילה, ושל החזית מאוחר יותר, כגורם הפוליטי העממי החשוב ביותר בהיסטוריה של מאבקי המיעוט הלאומי הפלסטיני בישראל וכגורם היהודי-ערבי העקבי והמשמעותי היחיד. אנחנו מלאי הערכה לתפקידים אלה שמילאתם – ושאתם ממשיכים למלא. לכן אנחנו רוצים בשותפות. יש לנו כמובן דעות ורגישויות משלנו. לכן קמנו כתנועה עצמאית ונמשיך לתפקד כתנועה עצמאית בתוך החזית. ייתכן מאוד שנתווכח עם חלק משותפינו בחזית. אנחנו יודעים כמובן, שגם בחזית ישנם ויכוחים ועמדות, או לפחות הדגשים שונים. זה בסדר: זו מהותה של תנועה דמוקרטית. כבר עתה ברור לנו, שבשאלות מסוימות העמדות שלנו קרובות יותר לגישה מסוימת הרווחת בחזית, ובנושאים אחרים אנחנו חושבים דומה לאנשים אחרים; ודאי יש שאלות, שבהן נציג עמדה שלישית או רביעית ביחס לעמדות קיימות בחזית. ננקוט בעמדות שלנו תמיד מתוך כבוד לאחרים ובהתאם לעמדתנו העקרונית ביחס לעניין שיהיה בדיון. אבל אסור, לדעתנו, לתת לדיונים החשובים והמעשירים, לחילוקי הדעות הלגיטימיים, לפגום בשותפות הבסיסית מול מציאות פוליטית-חברתית מדכאת ומסוכנת. מכאן הצורך גם להתווכח וגם לבנות את האחדות ואת השותפות בינינו.

אנחנו בונים תנועה יהודית-ערבית. בינתיים, רוב חברי תראבוט-התחברות הם יהודים ויהודיות (כ-70% מחברי התנועה). אנחנו מקווים להמשיך ולגייס לשורותינו חברים וחברות משני העמים ואף מקרב אוכלוסיות נוספות החיות בישראל. אנחנו נכנסים לתוך תנועה יהודית-ערבית ותיקה ורבת ניסיון, אשר ברובה מורכבת מחברים וחברות פלסטיניים. לחלקנו יש ניסיון משמעותי בפעילות משותפת בתנועות סטודנטיאליות, בתעאיוש, בחינוך דו-לאומי, ובמסגרות שונות של דו-קיום ודיאלוג יהודי-ערבי. אנחנו סבורים, שהנכס הגדול ביותר שיש לחברים ולחברות מהמגזר היהודי הם החברות והחברים מהמגזר הפלסטיני ולהיפך. אנחנו חושבים, שהפוטנציאל הפוליטי הטמון בתנועה דו-לאומית רחוק ממיצוי. ברור לנו שצריך לחשוב, ללמוד ולהתנסות רבות כדי למצוא את הנוסחאות הנכונות כדי להפוך את השותפות הערבית-יהודית ליתרון פוליטי-אסטרטגי, שיקבל ביטוי בשינוי יחסי הכוחות בארץ. ברור לנו שזה לא עניין פשוט ומהיר, אבל אנחנו מוכנים ורוצים לעשות את המאמץ יחד איתכם, למען עתיד משותף שוויוני וצודק הרבה יותר.