שאלו אותנו: אתם בכלל נאמנים?

ענינו: ודאי, אנחנו נאמנים.

שאלו אותנו: ואיפה הצהרת הנאמנות שלכם?

ביקשנו סליחה שלא הכנו מראש, הלכנו רגע וחזרנו עם ההצהרה הבאה:

הצהרת נאמנות

אנחנו נאמנים, אנחנו נאמנות, לבני ובנות שני עמינו.

אנחנו לא נאמנים, אנו ממש לא נאמנות, לשליטים הרוצים להסית אותנו זו נגד זו, זה נגד זה. אנחנו לא נאמנים לבעלי ההון והקשרים, לממסד המנשל הגזען, לשרים המושחתים, לאליטה המתנשאת המתיימרת לומר לנו מה לחשוב ואיך לחשוב.

אנחנו נאמנים לעצמנו ולזולת. אנחנו משתדלים להיות נאמנים לכל הסובלים מאפליה וקיפוח; אנחנו רוצות להיות נאמנות לכל המנוצלות והמדוכאות על ידי מערכות תאבות בצע וכוח. אנחנו נאמנים ונהיה נאמנים לכל הקורבנות של הגזענות.

אנחנו נאמנים למאבק למען חברה צודקת, שוויונית וסבלנית יותר, ואלימה פחות.

הם נאמנים לכיס, לכיסא, לתכסיסנות הנכלולית, להסתה הגזענית ולכוחנות אלימה.

הם נאמנים למי שחזק מהם ולא מפסיקים להתרפס בפני כל מיליונר או בעל כוח.

אנחנו לא מאמינים להם ולא מתבטלים בפניהם. אנחנו מעדיפות להיות נאמנות לאלה שחלשים וסובלים וזקוקים לסולידריות.

אנחנו לא חושבות, אנו לא חושבים, שהמדינה חשובה יותר מהאזרחים שלה.

אנחנו חושבים וחושבות, שהמדינה צריכה להיות נאמנה לאזרחיה.

העובדים והעובדות לא צריכים להגיד תודה למעביד שמרוויח עליהם.

ערבים, אתיופים ומזרחים לא צריכים להגיד תודה לאליטה על שנים של אפליה וקיפוח. כדי להיות זכאי לזכויות אף אחד לא צריך להתחפש, להסוות את המבטא, את הצבע, את המראה.

נשים לא צריכות לבקש התחשבות. מוטב לדרוש זכויות ולהיאבק לשינוי ביחסי הכוח בין המינים. אנחנו גם לא חושבות ולא חושבים שמשהו או מישהי צריכים להתנצל כי הם שונים.

בקיצור, אם כבר שאלתם – אנחנו נאמנים, אנו נאמנות, לבני ובנות שני עמינו.


www.tarabut.info