לפי הרטוריקה של שר השיכון, ניתן היה לחשוב שהתיקון לחוק הדיור הציבורי שעבר השבוע יאפשר לאם החד-הורית משכונת הארגזים ולמשפחה שממתינה לדירה כבר שנים ברובע ג' באשדוד לקום ולשכור דירות נאות בגבעתיים השלווה, או אולי אפילו ברמת אביב הירוקה.
ביום ראשון העבירה ועדת השרים לענייני חקיקה תיקון לחוק הדיור הציבורי, שיאפשר, אם יעבור גם בכנסת, להתחיל ליישם את החוק שכה רבות דובר עליו וכה הרבה נדחה והוקפא. התיקון עסק בעיקר בתת-סעיף קטן אחד. סעיף 10 (ג) לחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) תשנ"ט 1998 אומר כך: כספי הקרן ישמשו להגדלת המלאי של דירות ציבוריות בלבד.
"הקרן" היא קרן לדיור הציבורי שאמורה הייתה להיות מוקמת במשרד השיכון ולנהל את ההכנסות ממכירת דירות ציבוריות לזכאים, ולהשתמש בהן לבניית או קניית דירות חדשות.
שר השיכון אורי אריאל פירסם סטטוס ארוך בדף הפייסבוק שלו שעות אחרי הדיון בוועדה, בו הוא מסביר את השינוי:
ההכנסות ממכירת הדירות יופקדו כולן בקרן הדיור הציבורי שתוקם ותנוהל במשרד הבינוי והשיכון, ולא 'תיבלע' במשרד האוצר. הקרן תקצה כספים לרכישת דירות חדשות עבור זכאים הנזקקים לכך ולהגדלת הסיוע לשכר דירה ריאלי לשאר הזכאים לדיור.
ההחלטה תאפשר לזכאי הדיור הציבורי לרכוש את הדירה בה הם מתגוררים עתה ועל ידי כך לשפר את מצבם ומעמדם הכלכלי והחברתי.
חידוש נוסף הוא שעל מנת לאפשר העברת עידוד הזכאים לעצמאות והסרת תלותם בדיוק הציבורי, יאפשר משרד השיכון העברת כספי הזכאות ישירות לבעל הדירה, כאשר המדינה תיתן ערבות מטעמה על הדיירים, כדי שהמשכיר לא יחשוש להשכיר להם.
ובנוסף, הזכאי, יוכל לשכור את הדירה בכל מקום שליבו חפץ ולא רק היכן שחייבו אותו עד היום.
נדמה שקשה למצוא טקסט ציני ומנותק יותר מזה, אפילו בין הבלי הפייסבוק שהפוליטיקאים שלנו מפרסמים חדשות לבקרים. "ההכנסות יופקדו בקרן הדיור הציבורי" – כפי שהיה צריך לקרות כבר לפני 15 שנה. "הקרן תנוהל במשרד השיכון ולא תיבלע במשרד האוצר" – כאילו לא היו אלו כל ממשלות ישראל מאז 1998 ש"בלעו" את כספי הקרן וניתבו אותם לשלל מטרות אחרות, התנהלות שחברי כנסת ומבקר המדינה כינו "עבריינית". אבל אלה רק משיחות הצבע שנועדו להסתיר את מה שמתחת, את השינוי האמיתי שהממשלה מקדמת, והוא מסתתר במשפט הבא של אריאל: "הקרן תקצה כספים לרכישת דירות חדשות עבור זכאים הנזקקים לכך ולהגדלת הסיוע לשכר דירה ריאלי לשאר הזכאים לדיור". כלומר, במקום להגדלת המלאי של דירות ציבוריות בלבד, כספי הקרן יופנו מעתה גם למתן סיוע בשכר דירה, ואם לשפוט לפי ההתבטאויות הרבות של אנשי משרד השיכון שהביעו עוינות מפורשת לעצם הרעיון של דיור ממשלתי, הכספים יופנו בעיקר, ואולי רק לסיוע בשכר דירה, בהנחה האופטימית שלא יופנו, כבעבר, למטרות כמו סלילת כביש למעלה אדומים.
פעילי צוות דיור ציבורי מוחים באירוע של הבית היהודי. צילום: חיים שוורצנברג.
השינוי מוצג כמובן כצעד שכל מטרתו לעזור לנזקקים לצאת לעצמאות, שהרי אם יצאו לשוק החופשי הם יהפכו לחופשיים בעצמם, הלא כן? "הזכאי יוכל לשכור דירה בכל מקום שלבו חפץ". האם החד-הורית משכונת הארגזים ואחותה מהקטמונים, המשפחה מרובע ג' באשדוד וזו שממתינה שנים לדיור ציבורי בשיכונים הישנים של רחובות או של לוד יקומו כולן וישכרו להן דירות נאות בגבעתיים השלווה או אולי ברמת אביב הירוקה, ויחיו שם בשלום ובנחת.
אלא שהמציאות ירוקה ורודה קצת פחות. את שוק השכירות הברוטלי בישראל מכירה כל שוכרת, וגם אלה מאיתנו שנטועים היטב במעמד הביניים מתקשים להתמודד איתו. בעלי דירות דורשים ערבויות, פקדונות, צ'קים דחויים ותשלומים לשלושה-ארבעה חודשים מראש, תנאים שכלל אינם אפשריים לאלה שסוחבים על גבם חובות וחשבונות בנקים מעוקלים, שאין להם פנקסי צ'קים ואין מי שיתן להם אשראי או יחתום ערבות. אלה אינם מקרים חריגים או קיצוניים, אלא מציאות החיים היומיומית של רוב המשתייכים לשלושת או ארבעת העשירונים התחתונים. ומכשול הערבויות הוא רק האחרון בשרשרת, בהנחה שבכלל נמצא בעל בית שמסכים להשכיר לאם חד-הורית, לאדם שאין לו חשבון בנק, למשפחה שבעל הבית יודע כי היא תלויה בסיוע ממשלתי שעשוי להישלל או להיות מקוצץ עם כל גחמה. המשמעות האמיתית של החוק היא צמצום נוסף של מאגר הדיור הסוציאלי, אחרי שדירות יימכרו ואחרות לא יתווספו במקומן, התארכות נוספת של התורים, ועוד עשרות-אלפי משפחות שייאלצו להסתמך על "סיוע בשכר דירה" אבל לא ימצאו דירה וגם לא יקבלו סיוע ויידחפו בלית ברירה אל השכונות החלשות ביותר, ולדיור לא תקני ולא ראוי. ערבויות המדינה שהשר מבטיח הן בינתיים בגדר הצהרה ריקה מתוכן, מכיוון ששום מנגנון להבטחת ערבויות כאלה לא הוצג עד היום.
מיכה רחמן הסביר כאן לפני כמה חודשים באופן מאיר עיניים את השקר הניאו-ליברלי שבדיבור על יציאה לעצמאות, כשהמהלך בפועל הוא של התנערות המדינה מאחריותה למלא את הזכות החוקתית לקורת גג. אפשר להוסיף לזה את הרטוריקה הקבועה והשקרית במכוון, שמבלבלת בין זרימה "חופשית" של כסף וטובין בשוק, ובין מושג החירות האישית. "גם העני וגם העשיר חופשים לישון מתחת לגשר" הייתה פעם אמירה סרקסטית שנועדה לחשוף את האבסורד שבהחלת עיקרון השוק החופשי על כל תחומי החיים. משרד השיכון כנראה נחוש בדעתו להפוך את האמירה למציאות, כשהוא שולח את זכאי הדיור הציבורי ללכת לחפש דירה בשוק החופשי, או סתם ללכת לחפש.
פורסם לראשונה באתר העוקץ.
המאמר ברוסית: на русском