מה דעתכם על חוק שקובע, שאזרחים ממוצא מסוים יוכלו לקבל פיצויים בקרקע רק בתחום מסוים שנקבע מראש במדינה שהם אזרחיה? מה יש באזרחים האלה, שאסור להם לקבל פיצוי בתחומי המדינה מחוץ לאזור הזה? זה בדיוק מה שחוק פראוור-בגין, שיובא לכנסת בשבוע הבא, קובע ביחס לבדואים בסעיף 53ב: מעט האדמות שיוכלו לקבל תמורת הקרקעות שנגזלו מהם חייבות להימצא בתחום שהוגדר מראש ומסומן במפה. למה?
למטה – המפה המצורפת להצעת החוק. אדמות יינתנו רק בתחום המקווקוו בכחול. המפה הזו היא לא המצאה מקרית של פקידים: מתחתיה תוכלו לראות את שרטוט גס של אזור ה"סייג" – השמורה הסגורה בצפון הנגב, שאליה הועברו בכפייה ב-1948 ערביי הנגב שלא הפכו לפליטים. בשנות הממשל הצבאי אסור היה לצאת מאזור ה"סייג" ללא רשות.
משמאל מפת חוק פראוור, מימין איזור ה"סייג" של שנות ה-50
הממשל הצבאי בוטל, אבל אזור הסייג חי וקיים: פיצויים חלקיים באדמה יינתנו רק בתחומו (ורק בכפרים שבהם הוחלט להכיר – ואלה מעטים). מרכזים את הבדואים ביישובים מעטים – והורסים את האחרים; קובעים שיש אזור מוגדר מראש שרק בתחומיו יוכלו לקבל אדמה.
אי אפשר לפרש את זה אחרת: יש אזרחים במדינה שאותם מנסים להגביל לתחום המושב.