כפר שלם – מתחם מחל-משה דיין: סיכום ביניים של מאבק

1.1.2008

בשעות הבוקר של ה-25 בדצמבר 2007 פינו אנשי ההוצאה לפועל בליווי פעיל של מאות שוטרים כ-25 משפחות ממתחם מחל-משה דיין בפינה הדרום-מערבית של כפר שלם. באופן חסר תקדים בהיסטוריית הפינויים בכפר שלם, הפעם המשפחות הותיקות המתגוררות במתחם מאז 1948-1949 לא קיבלו כל פיצוי בטרם פונו. תוך שעות מעטות נהרסו רוב המיבנים. מקום שהיו בו בתים, חצרות, שבילים, פינות מרוצפות, עציצים, גפן ושיחי גת, הפך ל"שטח חשוף". שורת בתים בשוליים הדרומיים של המתחם בשטח שבבעלות מנהל מקרקעי ישראל נשארו עומדים, בינתיים. בית קטן נוסף, בודד, באחת הפינות, הנמצא בשטח עירוני, נשאר בינתיים גם הוא. הבית הערבי הישן, הבית המקורי אליו נכנסו הסבתות של חלק מהמפונים היום בחורף של 1948-1949, לפני בדיוק 59 שנה, עומד עדיין. עמידר נאלצה להכיר בזכויות של דייריו, אשר שילמו ומשלמים עד היום דמי שכירות חודשיים לחברה.

בחודשים האחרונים ליווינו, מספר פעילים ופעילותו ותמכנו במאבק תושבי המתחם כנגד ניסיונות הנישול מבתיהם. נקודת המוצא של המאבק הייתה קשה. מתברר שמבחינה משפטית הנישול כמעט והושלם לפני שנים. אישה שלא התגוררה מעולם במתחם ששמה רומה אפרתי מחזיקה בטאבו על כ-4 דונם משטח המתחם, 4 דונם די מרכזיים. על האדמה הזאת שלושת המשפחות התימניות הגדולות שהגיעו זמן קצר לאחר סילוק תושבי הכפר הפלסטיני סלאמה הכשירו למגורים מבנים סמוכים לבית המרכזי המקורי (המכונה עד היום "הבית הערבי"), ואשר שימשו קודם כדיר, מחסנים ולולים. בשנות החמשים והששים, תוך הסכמה מלאה של אנשי הסוכנות תחילה ושל רשויות אחרות אחר כך, המבנים האלה הורחבו והפכו לבתי מגורים לכל דבר. ככל הנראה, 4 הדונם האלה הגיעו לבעלותה של גב' אפרתי בתחילת שנות התשעים, לאחר שאותן חלקות קרקע - מסיבה שלא ברורה עדיין - נשארה כקרקע פרטית ולא הועברה לידי האפוטרופוס הכללי וממנו למנהל מקרקעי ישראל, בניגוד לרוב הקרקעות בכפר שלם.

במשך שנים רבות גרו תושבי החלקות האלה מבלי להיות מודעים להבדל כלשהו בסטטוס החוקי בינם לבין החלקות הסמוכות. ההבדל הזה קיבל משמעות חדשה בעידן הנוכחי, שבו זכויות הקניין, ובמיוחד הזכות לממש זכויות קנייניות, הופכת לזכויות יסוד מועדפות לעומת זכויות החזקה והישיבה על הקרקע. בעבר נטו הרשויות השונות והמערכת המשפטית לקבל כברורה מאליה את ההנחה, שפינוי של תושבים ותיקים גם משטח שבבעלות פרטית מצריך הסכם פיצויים, שפינוי כרוך בהכרח בפיצוי. כעת רווחת הגישה המפרידה בין הפינוי לבין הפיצוי. ביותר מפסק דין אחד בכפר שלם ובמקומות אחרים נאמר באופנים שונים, שהתושבים מתבקשים להתפנות ושמו"מ או משפט על הפיצויים המגיעים יתנהלו לאחר מכן, ללא קשר לפינוי. בדרך הזאת, תושבים - לרוב חסרי אמצעים - מושלכים ללא יכולת מיקוח לידיהם של אנשי נדל"ן, בעלי הון וקשרים שלטוניים. ללא התניית הפינוי בפיצוי, אין בידי התושבים כל מנוף משמעותי למאבק על הפיצויים.

/media/upfiles/2009/04/06/pinuy-kfar-shalem2007b.jpg

במצב שנוצר, רק מאבק ציבורי משמעותי יכול להעניק להם כלים למאבק של ממש מול גורם פרטי, שמעולם לא הציע להם פיצוי ולא נכנס עמם למו"מ. המנוף העיקרי להשגת פיצוי הולם לתושבי מחל-משה דיין, אשר פונו אתמול, הוא עיריית תל אביב. ברור לגמרי שמטרת בעלת הקרקע או מי שעומדים מאחוריה תהיה ליזום פרויקט בנייה של מגדלים במקום. המחירים של קרקעות ודירות בתל אביב בשמיים. בידי העירייה היכולת להתנות היתרים שונים ולהתנות את רמת שיתוף הפעולה שלה עם פיתוחו של פרויקט בנייה זה או אחר במקום בהשגת הסכם פיצויים הולם עם תושבי המתחם שפונו.

הלחץ הציבורי המיידי צריך להיות מופנה כלפי העירייה. התנהגותה בפרשה הזאת מבישה ובעצם משקפת את גישתה האנטי-חברתית, תחת הנהגתו של רון חולדאי. סגן ראש העיר ארנון גלעדי מתגורר כ-300 מטר מהמקום באחד הבניינים היותר מפוארים שנבנו באזור בשנים האחרונות. במהלך כל חודשי המאבק סביב מתחם מחל-משה דיין הוא לא טרח לבוא לאף אחת מפעולות המחאה של התושבים, דחה את פניותיהם להתערב וניסה להתחמק בתירוצים בירוקרטיים, המתאימים לאחרון הפקידים הזוטרים בעירייה ולא לנבחר ציבור. רק ביום ששי האחרון, כאשר עשרות מתושבי המתחם החליטו באופן ספונטני למחות מתחת לחלונות ביתו ולקרוא לו במגפונים, הוא ניאות לרדת ולשוחח איתם, מבלי להתחייב לשום צעד משמעותי. התוצאה היחידה של אותה מחאה הייתה נאום דמגוגי שלו בישיבת מועצת העיר שבו טען, שנעשה עוול לתושבים הותיקים, אבל שוב - מבלי להציע שום פתרון ממשי או דרך התערבות מטעם העירייה.

ברמה העירונית ישנה התעוררות של פעילי שכונות דרום תל אביב ויפו נגד המגמות של חולדאי להפוך את תל אביב למעין מנהטן, עיר מגדלים תוך התעשרות מהירה של כרישי נדל"ן וקומבינטורים הקרובים לממסד העירוני. בעוד חוף הים ואזורים במרכז העיר מתרוקנים מעניים ומשכבות ביניים לטובת רוכשי חו"ל ועשירים מקומיים, משכונות דרומיות בעיר מתחילים לגרש את התושבים הוותיקים והעניים יותר ובונים מגדלים למעמד בינוני. זהו תהליך הדרגתי אבל מוחשי מאוד.

צריך לציין את החשיבות של הסולידריות ושיתוף הפעולה הגוברים בין השכונות: בהפגנה ביום ראשון מול ישיבת מועצת העיר היו נוכחים לצד אנשי כפר שלם גם אנשים משכונת הארגזים, שכונת עזרא, נווה שאנן ופלורנטין. פעילי הוועדה העממית אשר פועלת נגד צווי הפינוי וההריסה ביפו הערבית ביקרו מספר פעמים בכפר שלם ואף השאילו אוהל מחאה שסביבו מתקבצים כעת חלק מהמפונים והפעילים של יתר מתחמי הכפר.

ברמה כללית יותר, צריך להבין את אירועי כפר שלם במסגרת של תהליכים רחבים של התנערות המדינה הניאו-ליברלית מכל אחריות משמעותית כלפי אזרחיה. זהו חלק מתהליך ההפרטה העמוק. המדינה מתפקדת יותר ויותר כזרוע ביצועית של שכבה דקה של בעלי הון, כמעט ללא עכבות. הגזענות הידועה באה לידי ביטוי ביחס לו זוכים התושבים התימנים בכפר שלם, המוצגים כעבריינים וכשקרנים. זה מתחיל מפשיטות משטרתיות באישון לילה, שבהן נעצרו לחקירה צעירים ללא כל סיבה אמיתית ואחר כך המקרה דווח בכלי התקשורת כעניין פלילי. יחד עם פעילים שישנו במקום היינו עדים לפשיטה כזאת בשתיים בבוקר בלילה שקדם לפינוי. היחס המשפיל אל הגברים הצעירים של המתחם כאל עבריינים ללא כל קשר למעשיהם נועד לשבור את רוחם ולשחק לידי המנשלים במאבק על דעת הקהל. בינתיים, עלולים להרוס את חייהם של אותם צעירים.

המאמץ לקרימינליזציה של התושבים נמשך גם מצד של דוברים כמו מנחם לייבה, מנכ"ל העירייה, אשר שיקר בראיון בגלי צה"ל והתכחש למשפחות הוותיקות של המתחם ותיאר אותן כמי שפלשו למקום זה מכבר. "פולשים" זו מילת קוד שאמורה לגרום למי שלא מכירים את המקרה לחשוב שמדובר במי שאינם ראויים להגנה או אפילו להתייחסות רצינית לטענותיהם. "פולשים" היא מילת קוד ותיקה בגזענות הישראלית. בפי הממסד "פולשים" או "עבריינים" הם תמיד בדואים, ערבים או מזרחים או עניים בכללותם. שמעתם פעם על חברת בנייה גדולה שחרגה מהשטח שלה וזכתה לכינוי "פולשת"? לכל היותר הרשויות מדברות על "בנייה ללא היתרים" אבל לא על חברות בנייה "עברייניות". שמעתם פעם על "פלישה" או "עברייני בנייה" ביחס לחריגות בנייה או חריגות בשימוש המותר בצפון תל אביב, בקיבוצים, בהרצליה פיתוח או ברמת השרון המבוססת? אפילו המתנחלים במאחזים הבלתי חוקיים לא מכונים עבריינים או פולשים בפי דוברי הממשלה. כמו שקורה במגזר הערבי, גם בכפר שלם הממשלה, העירייה והרשויות בכלל לא מצאו לנכון להפעיל את ממנגנוני המו"מ וההתחשבות בצרכי התושבים, שהם מפעילים באופן אוטומטי בקרב מגזרים שמוברגים טוב יותר בממסד הפוליטי ובאליטות החברתיות.

"פולשים" הם תמיד המפונים, התושבים הקודמים. המנשלים - אלה שבאים ועוקרים אנשים ממקומם למען רווחיהם הם אף פעם לא "פולשים": הם "מתיישבים", בין אם זה קורה בספר ועל חשבון ערבים (כמו החוואים הבודדים בנגב), או "רוכשי קרקעות", או "יזמים".

תושבי השכונות, אשר בשנות השמונים והתשעים עוד הייתה להם גישה מסוימת לפטרונים פוליטיים במרכזי הכוח, שהיו מתווכים עבורם ומשיגים להם משהו או לפחות מרככים עבורם את הגזירות, ננטשו על ידי הפוליטיקאים. אלה אינם יכולים או לא רוצים לייצג באמת את התושבים מול תהליכי ההפרטה. השתדלנות כבר לא כל כך יכולה לעזור, ולכן הפוליטיקאים השתדלנים מאבדים רלבנטיות. מעכשיו יהיה צורך במאבקים עיקשים יותר, בהתנגדות משמעותית לנישול ולהמשך הקיפוח. זמנם של העסקנים המתברגים בממסד הולך ואוזל ובמקומם צומחים ויצמחו מתוך המאבקים מנהיגים ופעילים עממיים, מחויבים ומסורים לתושבים מתוך הבנה ששום דבר לא יושג ללא מאבק.

הדברים האלה הם באמת רק סיכום ביניים ועדכון. המפונים זקוקים לעידוד להמשך מאבק על הפיצויים. לשם כך, כדאי לתאם ביקורים באוהל הסמוך למתחם (דודי – 0572503124). בכפר שלם יש עוד מאות משפחות הגרות במתחמים דומים לזה של מחל-משה דיין, גם אם במצבים משפטיים שונים. רבות מהמשפחות נתבעו לסילוק יד בחודשים האחרונים. מדובר במאבק ממושך ומורכב שמונהג על ידי וועד הכפר. אבל הרס המתחם במחל-משה דיין לא יעבור בשקט. המחאה לא הסתיימה, קודם כל כי לאנשי המתחם מגיעים פתרונות ופיצויים וגם כי למאבק הזה יש השלכות רחבות על כל יתר המאבקים ועל הזכויות של כלל התושבים בשכונות האלה של דרום תל אביב ויפו ועל היחס כלפי האזרחים הפשוטים וחסרי ההון והכוח הפוליטי בכלל. ועד כפר שלם מצד אחד ופורום שכונות הדרום מצד שני ודאי יודיעו בימים הקרובים על פעולות מחאה נוספות. המאבק במובן הרחב נמצא רק בראשיתו.