בשבוע שעבר החליט בית המשפט העליון לבטל את קצבת הבטחת ההכנסה לחרדים בטענה שהדבר אינו חוקתי. בשם השוויון, טענו השופטים, לא ייתכן שסטודנטים לא יקבלו קצבה והאברכים כן. צודקים, באמת לא ייתכן. השאלה היא, מדוע למען "השוויון" משווים דווקא כלפי מטה, למכנה הנמוך? החלטה זו של בית המשפט העליון נותנת לגיטימציה לעובדה המגוחכת שסטודנטים לא יכולים לקבל הבטחת הכנסה, ולא עוסקת בבעיה המהותית עוד יותר.
אני אם חד הורית (ללא מזונות). אילו הייתי חיה על קצבת הבטחת הכנסה במשך שנה ואז מתחילה ללמוד לתואר, הייתי ממשיכה לקבל קצבה. אבל בחרתי לעבוד. למען האמת, אפילו הקפאתי את התואר. השנה בחרתי לחזור ולסיים אותו, אחרי שלמדתי שבלעדיו תמיד אתקל בתיקרת זכוכית שמעלי.
כדי לסיים את התואר ועדיין להיות מסוגלת לגדל את בתי, נאלצתי לעבוד בחצי משרה. מכיוון שאני חיה בפריפריה המשכורות הן גם ככה לא גבוהות, וכדי שאוכל איכשהו להתקיים - אני גרה בבית הורי. מכיוון שאני "רק" משלימה תואר, וכבר חציתי את גיל 27 ואני לומדת כבר יותר מ־3 שנים, לרוב המלגות אני בכלל לא זכאית. הסיפור שלי בכלל לא חריג, רק שהרבה אמהות אחרות מעדיפות לוותר על הלימודים האקדמיים.
אני מניחה שאיני צריכה לתאר עד כמה זה קשה ומורכב לנסות לכתוב עבודה או ללמוד למבחן כשיש לך ילדה קטנה שרוצה את תשומת לבך. כעת אני מבינה עד כמה צדקה וירג׳יניה וולף כשטענה שהדרך ליצירתיות (וגם למצוינות) היא בחדר משלך ועם קצבה חודשית…
מבחינת המדינה, את יכולה לקבל קצבה רק אם תלמדי קורסים מקצועיים. הבטחת הכנסה את יכולה לקבל רק אם קיבלת קצבה חצי שנה לפחות לפני שהתחלת ללמוד.
שני המסרים שניתן ללמוד מכך הם (א) שאם את אם חד-הורית, אל תשאפי ליותר מדי - ממילא לעולם לא תצאי באמת ממעגל ה"מעמד הנמוך", לכן עדיף שתתמקצעי במשהו (בדומה לבתי הספר המקצועיים, אבל זה לדיון אחר); ו־(ב) אם את בכל זאת מתעקשת, ורוצה לנסות את מזלך באקדמיה (למרות שאמרנו לך שלא כדאי), התפטרי מהעבודה שלך לפחות חצי שנה קודם, מצאי עבודה לא רווחית, קבלי קיצבת הבטחת הכנסה - ואז הרשמי לאקדמיה. על תואר שני אגב, אין על מה לדבר. נסחפת.