יחד עם שותפינו בשמאל הפלסטיני בחברון אנו מבקשים לומר בקול ברור: בצורתו הנוכחית, המשא ומתן המדיני הנוכחי הוא רק עוד כלי של שליטה והעמקת הכיבוש. אין בו לא תקווה ולא סיכוי לחיים טובים. המחיר האפשרי היחיד של הסדר שלום ידוע ואין אחר מלבדו.
המשא ומתן המדיני הנוכחי נועד לכישלון. כולם יודעים זאת. לא רק יעלון ונתניהו, אלא גם ראשי הרשות הפלסטינית אשר משתתפים בו בשל לחץ אמריקאי כבד. גם בארה"ב יודעים זאת – כל ההצהרות הגרנדיוזיות של נשיאי ושרי החוץ של ארה"ב מאז התפוצץ המשא ומתן בשנת 2000 התפוגגו במהרה, משאירות אחריהן תהילה רגעית למצהירים ולגיטימציה גוברת לשימור הסטטוס-קוו ולהעמקת הכיבוש ליושבי הארץ הזו. המצב הנוכחי נוח למפלגות השלטון בישראל. רוב השרים אינם מסתירים כלל את דבקותם בהמשך תהליך ההתנחלות בכל חלקי הארץ. מיעוט בתוך הקואליציה ויחד איתו מפלגת העבודה מביעים תמיכה עקבית בתהליך השלום, תמיכה שעשויה להטעות את המתבונן התמים לחשוב שהם היו רוצים גם שהתהליך יסתיים בהסדר. אך למעשה, הם תומכים בתהליך שלום ולא בהסדר שלום, בתהליך אינסופי המאפשר לשמר תמיכה אמריקאית וקשרים טובים עם הקהילה הבינלאומית ותוך כך לבסס את גושי ההתנחלויות העיקריים ולאפשר לתאגידים רבים להמשיך ולהפיק רווחי עתק מכיבוש ומהתלות המוחלטת של הכלכלה הפלסטינית במשק הישראלי.
בעוד שלמפלגות השלטון המצב נוח ומבחינת רבים בציבור היהודי בישראל "כיבוש" או "שלום" נשמעות כמו מילים מהעבר שלא רלבנטי לדון בהן עוד, מבחינת רבים מאוד בקרב הפלסטינים תהליך השלום המדומה הזה, שמתחזק את המצב הקיים, הוא בלתי נסבל. קודם כל כי הוא מנציח את הכיבוש וההתנחלות, אשר מפעילים לחץ ואלימות יומיומיים ומנשלים עוד ועוד פלסטינים מאדמתם. תהליך ההתנחלות גוזר על הפלסטינים חיי דיכוי ודלות, עשרות-אלפים חיים בצל הגדרות והחומות תחת מגבלות קשות, עשרות-אלפים בעיר חברון חיים תחת גחמותיה של קבוצת מתנחלים המונהגת בידי חבורה קיצונית וחסרת כל רסן, למעלה מ-200 אלף פלסטינים חיים ללא זכויות אזרחיות במזרח ירושלים, רבבות אחרים חיים בכפרים הנתונים להתנכלויות מתמידות של מתנחלים. הם לא יכולים ולא יוכלו לקבל את המשך "תהליך המו"מ" המנציח ומחריף את סבלם. התהליך הזה, ללא מוצא, מייצר מתחת לרגלי שני עמינו פצצה מסוכנת שתתפוצץ בעוצמה ביום לא-רחוק.
לאחר 20 שנה של תהליך שלום כושל ופיקטיבי אין עוד מקום ל"תהליכים" כתחליפי שלום. אין עוד מה לברר בין הצדדים. המחיר האפשרי היחיד של הסדר שלום ידוע ואין אחר מלבדו. הפשרה ההיסטורית האחרונה והיחידה שהעם הפלסטיני יוכל לקבל על עצמו ידועה היטב, אין שום מסתורין: מדינה פלסטינית ריבונית בכל שטחי הגדה והרצועה, כולל מזרח ירושלים, נסיגה צבאית ישראלית מלאה לקו הירוק, פירוק ההתנחלויות ושיקום המתנחלים בתוך ישראל ומימוש זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים. יש טעם למו"מ שנועד לקבוע כיצד ובאיזה דרכים ותנאים מבצעים את הפשרה הזו. אין טעם למו"מ אחר.
הריסת בתים בבית חנינא, 27.01.14.
ניתן להגיע להסדר שלום על בסיס החלוקה לשתי מדינות בגבולות הקו הירוק ופיתרון לבעיית הפליטים, אולם מתווה מסוג זה כלל אינו נמצא על שולחן הדיונים. לא רק מה שלא נמצא על שולחן המו"מ מרמז על העמדה האמיתית של הנושאים ונותנים הישראלים, אלא גם מה שכן נמצא עליו. התנאי של נתניהו להכרה בישראל כמדינה יהודית בלעדית אינו מהווה רק תביעה מגוחכת מפלסטינים להצהיר על קבלתם את האידיאולוגיה הציונית אלא גם מסגיר, יחד עם הצעות ליברמן לחילופי שטחים ואוכלוסיות, כוונה לפעול נגד הפלסטינים אזרחי ישראל אם וכאשר תצטרך מדינת ישראל לסגת נסיגה נוספת בגדה המערבית. בתנאים האלה, עם ממשלה ישראלית הרואה בחלק אחד של העם הפלסטיני בן ערובה שניתן לאיים עליו ואולי אף לגלגל עליו מחיר של כל פשרה עם חלק אחר, אין פרטנר לשלום בצמרת הישראלית.
כנס חברון השני של ארגוני השמאל הפלסטיני, המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית ותנועת התחברות-תראבוט, 11.01.14
לפני כחודש, היינו חברי תנועת התחברות-תראבוט בחברון בכנס משותף עם פעילי ופעילות של שלושה ארגוני שמאל פלסטינים בגדה: מפלגת העם, החזית העממית והחזית הדמוקרטית. באומץ רב הבהירו פעילי השמאל הפלסטיני בחברון, שעל אף רצונם בשלום הם מתנגדים להמשך המו"מ הנוכחי. לנו, כשותפים לדרך ולמאבק בכיבוש, לא נותר אלא להסכים עמם.
יחד עם שותפינו בשמאל הפלסטיני בחברון אנו מבקשים לומר בקול ברור: עצרו עכשיו את המשא ומתן! בצורתו הנוכחית המשא ומתן הוא רק עוד כלי של שליטה והעמקת הכיבוש, אין בו לא תקווה ולא סיכוי לחיים טובים, אלא רק חומר גלם להסברה הישראלית.
מי שרוצה לחיות בארץ הזו חיים משותפים בתנאים של דמוקרטיה וצדק, יכול ללחוץ על הממשלה ללכת לעבר הפיתרון שכבר קיבל לגיטימציה בינלאומית – מדינה פלסטינית בצד ישראל בגבולות הקו הירוק. אולם ככל שמתמשך תיאטרון השלום, הפיתרון הזה הולך ומתרחק. לא רוצים גבולות מדיניים? אפשר גם לכונן מדינה דמוקרטית ודו-לאומית בכל שטחי הארץ. גם פיתרון מסוג זה יצטרך לכלול פירוק התנחלויות, החזרת אדמות ושיבה של פליטים. תהיה זו מדינה או שתיים, בסופו של יום נישאר כאן שני עמים במסגרת מדינית אחת – הכרה בשותפות האזרחית הדו-לאומית הזאת היא הבסיס לאפשרות לחיים דמוקרטיים וטובים. כל התחכמות אחרת איננה פיתרון ולא תוביל לשום שלום.
רונה מורן והנא עמורי
פורסם לראשונה באתר העוקץ