בימים אלה מתארגנת קבוצה גדלה והולכת של אזרחים, הנאבקים נגד חוק ועדות הקבלה שעבר כבר קריאה טרומית בכנסת, אבל עדיין אפשר לחסום אותו.

בהצגה שלנו שלושה שופטים מחליטים מי מתקבל ומי לא...

הם יכולים להיות ועדת קבלה של יישוב קהילתי, או ועדה של ביטוח לאומי, או ועדה של מעונות באוניברסיטה, או כל ועדת קבלה אחרת, בהתאם לקהל אליו אנחנו באים עם ההצגה.

הפונים לוועדה נכנסים, נדחים, אחר כך נכנסים שוב עם זהות אחרת. למה שופטים דוחים את המועמדים השונים? כי הם ערבים, או הומואים, או אתיופים, או נכים, או אמהות חד-הוריות, או סרבני כיבוש או (יש הפתעות!)...

ההצגה היא בסגנון תיאטרון פורום: אנחנו מציגים בעיה, ובשלב מסויים אנחנו מזמינים את הקהל להתערב ולשנות את ההצגה, כדי להביא את המצב לפיתרון. הקשיבו לדברי מייסד "תיאטרון המדוכאים", אוגוסטו בואל:

"הדיאלוג צריך להיות דרכה של האנושות. כל מערכות היחסים עלולות להפוך למונולוג. גבר ואישה – אחד הופך לשחקן והשני לקהל; גזעים – גזע אחד הופך להיות זה שקובע את אמות המידה ליופי וכו'. ארצות היו צריכות לנהל דיאלוג, אבל אחת הופכת להיות השחקן והשנייה – צופה. יחסי אנוש, אהבה, צריכים להיות דיאלוג, אבל אחד הופך להיות פעיל והשני סביל. זהו דיכוי – כל הדיאלוגים שהופכים למונולוגים…"

"בתיאטרון מקדשים זאת. יש מקום מיוחד לשחקנים ומקום לקהל… המונולוג הראשון שצריך לשבור הוא זה של התיאטרון. זה לא צריך להיות צופים שמתמחים בלהקשיב ולצפות בשחקנים שמתמחים בלהיות סופר אנשים. כולנו צריכים להתמחות בלהיות אנשים. כי לשחק משמעו להיות אדם." (מתוך דבריו בסדנת תיאטרון בדרי, צפון אירלנד, 1992)

אז במהלך ההצגה אנחנו פונים אליך, קהל נכבד ושואלים אותך:

מה הוא המצב האידיאלי? ביטול ועדות הקבלה? קריטריונים הוגנים? מה הם קריטריונים הוגנים?



קצת חומר רקע על המאבק נגד ועדות הקבלה:


להזמנת ההצגה ולפרטים נוספים, פנו לאורי שני: 052-3317154