ביחד נגד הפליה והפרדה – מחנה עבודה התנדבותי בג'יסר א-זרקא

בשישי-שבת, ה-13 וה-14 בנובמבר, השתתפנו, חברי תנועת התחברות-תראבוט במחנה עבודה התנדבותי בגי'סר א-זרקא שאורגן ביוזמת הוועד העממי למען ג'יסר א-זרקא, אותו הקימו כמה מהפעילים הצעירים של הכפר.

בג'יסר

כמי שבאו מחוץ לכפר, הרגשנו שהיתה לנו הזכות לקחת חלק בהתחלה חשובה: לא רק בהתחלה של ניקוי רחובות ושיפוץ מבני ציבור, אלא בעיקר התחלה של בנייה והתחדשות של קהילה מופלית ומנוצלת, הנמצאת בלב ישראל – אבל מנותקת מתחבורה ציבורית, סובלת מהעדר תשתיות בסיסיות, חנוקה מכל עבריה.

קבלני כוח-אדם שמחים לנצל את חריצותם של צעירותיה וצעיריה, אך מדינת ישראל אינה פותחת בפניהם שערים לחינוך ולהשכלה גבוהה, להתפתחות קהילתית ולהתבססות הכלכלה המקומית. בעבודה שעשינו בכפר, עם הילדים והמבוגרים, ברחובות ובבתי הספר, היתה לנו הזכות לתרום במשהו למהלך פוליטי-חברתי אמיץ, נדיר וחשוב ביותר, שנעשה על ידי הוועד העממי למען ג'יסר א-זרקא.

הועד העממי יוזם

הוועד העממי מונה כ-20 פעילים מהכפר, רובם צעירים, ביניהם מספר אנשי חינוך. הם החליטו להתאגד כדי לקדם את הקהילה ולבנות את אמון התושבים בעצמם כמרכיב הכרחי במאבק למען זכויותיהם. הוועד הוקם לפני כחצי שנה, ופעילותו הראשונה הייתה נגד התופעה המתרחבת של הצבת אנטנות סלולריות באופן בלתי-חוקי בכפר, שהביאה לשיעורי קרינה גבוהים ותחלואה בקרב התושבים. מכאן המשיכו בקמפיין להגנת האינטרס הקולקטיבי של הקהילה נגד מצבורי אשפה בלתי-חוקיים.

עובדים ביחד ברחובות

מחנה העבודה ההתנדבותי הוא הפרויקט הגדול ביותר של הוועד העממי עד כה; הצטרפנו אליו כשותפים המבקשים לתרום כמיטב יכולתם, אך חברי הוועד העממי היו היוזמים, המתכננים והמבצעים העיקריים. הצלחתם המרשימה ביותר היתה בגיוס צעירות וצעירים בכפר לעבודה. בנוסף לכך גייסו סיוע של מועצות מקומיות שכנות ושל תושבים רבים בכפר – תרומה כספית, חומרים, כלים כבדים, אירוח והזנה. למאות מצעירי הכפר שהשתתפו במחנה הצטרפו כמאה מתנדבים ומתנדבות מצדנו. חברינו וג'יה ועמית עשו לילות כימים בהשגת תרומות ובארגון סיוע לוגיסטי.

ביום הראשון עסקו כמה קבוצות בניקוי הרחובות הראשיים של ג'יסר. פעולות הניקיון אינן משאירות עקבות עמידים, אך היתה להן חשיבות מוראלית גדולה; קבוצות גדולות של מתנדבים יהודים וערבים, בני המקום ואורחים, נתנו למחנה העבודה ניראות גדולה וחיזקו את התחושה של התחלה חדשה, בידיעה ברורה, שמבצעים כגון אלה אינם משנים את מצב התשתיות ובוודאי אינם מבטלים אפליה מתמשכת.

שיפוצים בכיתות

עיקר העבודה במהלך היומיים התרכזה בפרויקטים קצת שאפתניים (ויקרים) יותר: צביעת אבני שפה, שיפוץ חלקי וצביעת 9 כיתות בבית-הספר היסודי א' שבכפר, וניקוי השטח הפונה לכביש החוף באמצעות כלים כבדים כדי לשתול בו עצים ולשפר את חזות היישוב (פרויקט שטרם הסתיים ויימשך לאורך השבוע).

שיפוצים בכיתות

במהלך המחנה ארגנו צוותים משותפים יהודים-ערביים הפעלות לילדים. הרבה מאוד מילדי המקום הגיעו, מעל לכל המצופה, כך שרק נכונותם המדהימה אפשרה להפעלות להצליח. גם רצונם הרב של ילדים בכפר, תלמידים ותלמידות, לקחת חלק בעבודות ולהפוך לחלק ממחנה העבודה היה מדהים ומשמח מאוד.

ילדים מתנדבים

גאווה מקומית, סולידריות קהילתית

עבד אלראוף

ביום שישי נערך ערב פוליטי ואמנותי באולם המתנ"ס. מטעם הוועד העממי נשא דברים עבד אלראוף חיידר. עבד אלראוף בירך את המתנדבות והמתנדבים וסיפר על שאיפות הוועד העממי. אהבה לקהילה שבה אתה חי, אמר, היא התחלה של כל שינוי חברתי, של מעורבות אמיתית.

גם חברנו גדי אלגזי דיבר, והדגיש שתראבוט שותפה למחנה מתוך אמונה בעתיד של שוויון אמיתי. הוא ציטט את שירם של סיסטם עאלי, בונים את הבית מחדש: אנחנו רוצים שבישראל אף אחד לא יצטרך להתחפש ולוותר על זהותו כדי לזכות בשוויון זכויות והזדמנויות מלא – ששום ילד לא יצטרך להסתיר את מוצאו, להתבייש בצבע עורו, בכפר או בשכונה שמהם בא, או לטשטש את המבטא שלו. בירכו ראש המועצה המקומית עז א-דין עמאש ואורנה באדר מעמותת "גשר לעתיד", הפועלת במקום.

ברכות
הקראת שירה

לילא ג'רבאן הדגישה בדבריה, שנשי ג'יסר הן שותפות מלאות וגאות לשינוי החברתי בקהילה, ומרים עלי ג'רבאן בירכה את הוועד העממי על יוזמתו – ודבריהן התקבלו במחיאות כפיים סוערות. דוברות ודוברים מטעם תלמידי תיכון בג'יסר הקריאו ברכות.

הקהל

תנו לראפ לדבר

מוחמד עלי
בני פלסטין

אבל שום מסר מדובר לא השתווה להתלהבות שעוררה הקראת שירה וההרכבים המוסיקליים: החל במוחמד עלי, בן הכפר, דרך הרכבי הראפ "ا.ر وام.دي ون" מג'יסר ולהקת "בני פלסטין" מערערה, וכלה בלהקה הנפלאה סיסטם עאלי מיפו, שהופיעה בהתנדבות.

סיסטם עאלי בג'יסר

המוסיקה – ובמיוחד הופעתם של מוסיקאים מקומיים – חיזקה את המסר הבסיסי של המחנה, שעלה גם מדברי חברי הוועד העממי, סמי עלי ועבד אלראוף: גאווה מקומית, סולידריות קהילתית, זקיפת ראש במאבק לשוויון זכויות.

החומה

ג'יסר מוקפת חומות של גזענות, שחלקן משותפות ליישובים ערביים אחרים בארץ, אבל חלקן ייחודיות לכפר הזה, היחיד שנותר על מישור החוף לאחר 1948.

סוללת העפר בין קיסריה לג'יסר (מימין)

סוללת העפר שבין קיסריה לג'יסר

ג'יסר אינה מחוברת לרשת התחבורה הציבורית, ומחלפי כביש החוף מתעלמים ממנה.

יש לה רק תשתית ביוב חלקית, ואין לה כל עתודות קרקע להתפתחות: כביש החוף חוסם אותה ממזרח, שמורת נחל התנינים הוקמה מצפון ליישוב, וקיסריה, היישוב העשיר בישראל, מדרום.

כדי לשמור על ערך הנדל"ן ולהסתיר את קירבתו של יישוב ערבי, הקימו תושבי קיסריה את גדר ההפרדה המיופה ביותר בארץ שסועת הגדרות שלנו: בנובמבר 2002 הוקמה במהירות רבה סוללה מאדמת חמרה אדומה על החול הצהוב שבין חוף הים לכביש החוף. היא קרויה בפי תושבי הכפר "גדר ההפרדה הגזענית", ממש כמו אחותה הגדולה, מערכת הגדרות המשסעת את הגדה המערבית.

קיסריה

החומה במבט מלמעלה, לפני שכוסתה בצמחיה דקורטיבית. משמאל - ג'יסר, מימין - קיסריה (בריכות שחייה - בכחול)

זוהי החומה שנועדה לחצוץ שבין עשירים (יהודים ותושבי חוץ) לבין בני אדם רגילים (ערבים): רכס מלאכותי בגובה 5 מטר, חרוץ צינורות השקיה (!), שעליו ניטעו עצי פרי ומחט הזרים למקום.

כך יכולים בעלי הווילות עם הבריכה ללגום בשקט את הקפה של הבוקר תוך כדי קריאת העיתון, מבלי שיצטרכו לראות את בתי הבטון החשוף הרבים בג'יסר, או לשמוע, חס וחלילה, את קריאת המואזין.

לעבוד ביחד

עובדים

גם בקרב החברה הפלסטינית נדחקה ג'יסר לשוליים. דעות קדומות נגד מוצאם הבדואי של תושביה וצבע עורם הכהה, שנים של שעבוד לאיכרי זכרון יעקב ושל חיים בצל עשירי קיסריה הרחיקו רבים בחברה הערבית מסולידריות אקטיבית עם ג'יסר. ההצטרפות ליוזמת הוועד העממי בג'יסר ביטאה גם את מחויבותנו למאבק נגד כל צורות הגזענות.

מספרם הרבה של צעירים בני המקום, שהיוו רוב גמור בקרב מתנדבי המחנה, עשה את שלו. אל ההפתעה והספקנות המובנות לאור צלקות העבר וההווה, הצטרפה בהדרגה גם סקרנות – בייחוד של הילדים והנוער – ותחושת חובה. תושבים רבים שהציצו בתחילה מחלונות הבתים, ולאחר מכן הציעו שתיה וכיבוד לעובדים, הצטרפו בהמשך לעבודה, וחלקם אף אירחו אותנו בבתיהם.

אלה הספקות והחששות עמם התמודדו פעילי הוועד העממי – ומחנה העבודה הוכיח את יכולתם לעמוד באתגר.

אחרי העבודה

ברור לכולנו, כי תרומתם המעשית של מחנות עבודה התנדבותיים מסוג זה היא מוגבלת; המחסור האמיתי של ג'יסר הוא בתשתיות עמידות, בתקציבי פיתוח, בפתיחת נתיבים ללימודים ובחינוך מעצים. התרומה העיקרית של המחנה היא לתהליך החברתי בקהילה. המחנה עצמו היווה פריצת דרך עבור הוועד העממי בג'יסר, הנמצא בתחילת דרכו, וגם עבורנו כתנועה. ברור לנו כי נעמוד לצד תושבי ג'יסר בהמשך.

צוות מחנה העבודה מטעם תראבוט – וג'יה, עמית, רועי, מיכל



קראו עוד: