הטקסטים הבאים משמשים כחומר רקע לפתיחת הדיון בנושא ההפרטה, האמור לעלות לדיון במפגש קרוב של התחברות-תראבוט.

ניצחון עובדי הטקסטיל של מצרים במאבק נגד ההפרטה | עמאד מקאי, הגדה השמאלית

לקראת הדיון על הפרטה בהתחברות\תראבוט, ינואר 2007

1. הקפיטליזם בעידן ההפרטה המואצת מפורר את החברה. תחת הלחץ של "השוק" והאיומים המתמידים על הפרנסה, היוצרים לנו חוסר ודאות קיומית, אנחנו נוטים יותר ויותר לנהוג כאטומים מבודדים, להסתגר בתוך בעיותינו, להתנתק ממסגרות חברתיות, להרכין ראש בפני בעלי הכוח השולטים בשוק, לדכא את חוש הביקורת והמעורבות האכפתית שבתוכנו. הפרט המבודד, המפוחד, הצייתן, הוא העובד, היא העובדת, האידיאליים של עידן ההפרטה. ההפרטה מרחיקת לכת עוד יותר: היא פורטת את האנשים עצמם לפונקציות שונות – עובדים, צרכנים, לקוחות, נותני שירות, קונים, מוכרים, שוכרים, נוסעים, מאבטחים, חשודים, רודפים ונרדפים – פונקציות שנועדו להגדיל בהתמדה את רווחי בעלי ההון הגדולים ולשכפל את הסדר הקפיטליסטי. ההפרטה מפרקת את בני האדם לתפקודים שונים, לעתים בעלי הגיונות סותרים, מצמיחה ניגודים חדשים ובלתי נסבלים בתוך העשייה והנפש האנושית.

לקראת הדיון על ההפרטה בהתחברות\תראבוט, ינואר 2007

הפרטה. כולנו מסכימים שזה רע. כולנו מתנגדים לה. ועם זאת, יש טעם לנסות לברר למה בדיוק אנחנו מתנגדים. לנסות ולראות כיצד היא משפיעה ומשרתת מגמות נרחבות יותר, כדי שנוכל לא רק לשנוא ולכעוס. זאת, מכיוון שהמאבק במימוש ההפרטה מוביל לעתים קרובות לאותה תחושה כל כך מוכרת בשנים האחרונות של חוסר אונים, שתוצאתה בסופו של דבר אינה מאבק היוצר כוחות חדשים אלא להפך, יאוש ושיתוק. הבנת האפקט הרחב יותר שלה תאפשר יצירת דרכי מאבק שינסו להתמודד לא רק עם נסיונות ההפרטה השונים אלא עם תוצאות ההפרטה ועם המסר שהיא מעבירה עמה. דרכי מאבק הנותן מקום וכוח גם למי שנתונים תחת תחושת השחיקה הבלתי פוסקת שהיא מביאה עמה.