פרולוג: בנמל התעופה
אני נשואה לפואד, במקור מכפר ג'ת, שש עשרה שנים. אנחנו גרים בתל-אביב ומגדלים בה באהבה את שני ילדינו, מאי ואדם.
... ואני אומרת לכם הכול מתחיל מהדברים "הקטנים". "דברים קטנים"... הנה, עוד פעם נפלתי לפח הזה. כמה פעמים אמרנו, זו רק בדיקה בטחונית... כל הבודקים הביטחוניים במילא לא יודעים ערבית... יאללה, ניתן להם תעודת זהות, נפתח את התיק כמו שהם מבקשים, בשדה התעופה נזוז הצידה, נפתח את הכבודה שלנו קבל עם ועדה... שעוברים ושבים יראו את בקבוק שמן הזית, שסבתא אמינה שולחת לבנה עמאד, שלומד להיות דוקטור בגרמניה... כמה פעמים ביקשנו ממנה לא לשלוח אוכל, אבל היא מתעקשת. "בס זית-זייתון..." יענו רק את השמן... "שוייה בס. הָצ'..." ועם השמן היא דוחפת זיתים, קצת לבנה ואיכשהו כל המזוודה מתמלאת. "שהטעמים יחזירו אותו הביתה"... הסבתא הזאת, הכל בגללה.
עכשיו לוקחים את בקבוק שמן הזית לסריקה, פותחים את הצלוטייפ ששמנו באדיקות סביב הפקק, כדי שהשמן לא יכתים את הבגדים. עוד שעה בדיקה... מילא, אבל אחר כך איזו בחורה בת עשרים או משהו תזרוק את הבגדים שלנו לתוך המזוודה ועוד שעה ייקח לסדר...
"כן, גברת, ארזנו את הכול לבד. לא, אין לנו נשק, אפילו לא סכין לשימוש אישי. לא קיבלנו חבילה ולא מכתב להעביר ואנחנו יודעים, הכל לטובתנו, הכל למען בטחון המדינה... והמדינה? האם היא למען בטחוננו? כשהילדים שלי היו קטנים, הם שאלו, אמא למה לכולם יש מדבקה כחולה על המזוודה ולנו יש אדומה? האם זה בגלל שאנחנו מיוחדים? עיניה הגדולות של בתי נפקחו לרווחה. מה יכולתי להגיד להם? כן, אנחנו מיוחדים, ושאף אחד לא יגרום לכם להרגיש אחרת. בתחילת חודש אוגוסט החלטתי: די! לא עוד!
דיזנגוף סנטר, אוגוסט 2009
"את יודעת שדיזנגוף סנטר הוא הקניון היחידי בתל-אביב שנותן לבעלי-חיים להיכנס, לכלבים, לחתולים, לפריקים. וגם לערבים?
ב-3.8.2009 התארחו בביתנו שבמרכז ת"א ארבע מהאחייניות שלי מג'ת: מראם בת החמש-עשרה, סאפא בת השש-עשרה, לינא בת התשע-עשרה ואסלאם, בת עשרים-ואחת. הן באו לים כיף בתל- אביב, לעשות קניות ולראות את הסרט "הארי פוטר 6", שהוצג בקולנוע לב בדיזנגוף סנטר. הסרט היה אמור להתחיל בשעה שתיים בצהריים.
בשעה אחת וחצי יצאו אסלאם, לינה ספא, מראם, כשהן מלוות בילדי, בני דודן, מאי ואדם והגיעו לשער הכניסה לדיזנגוף סנטר מרחוב טשרניחובסקי (ליד חנות הבגדים "מנגו"). מאי ואחיה אדם התכוונו להיכנס ראשונים אבל כשהבודק הבטחוני הבחין שהם מלווים בבנות דודן, הלבושות בלבוש מסורתי "גי'לבאב" (קרי "נראות" ערביות) עצר את כולם ולא נתן להם לעבור.
בתי מאי שאלה את הבודק הביטחוני: "מה קורה?" הבודק הביטחוני ביקש מהבנות תעודות זהות. אסלאם ולינה נתנו לשומר את תעודת הזהות שלהן ללא כל היסוס. הבודק הבטחוני הסתכל על התעודות ושאל אותן מאיפה הן ואסלאם הסבירה לו שהיא סטודנטית באוניברסיטת תל-אביב וכרגע היא מתגוררת בתל-אביב.
– אני שאלתי, מאיפה את?
– אהה, אני מג'ת.
הבודק השתהה לרגע ואמר: "אבל כתוב שתעודת הזהות שלך הוצאה בחדרה.
– טוב בג'ת אין סניף של משרד הפנים, ענתה, והסניף הקרוב הוא בחדרה.
– תחכו פה. אני צריך אישור מיוחד מהקב"ט הראשי כדי להכניס אתכם.
אסלאם שאלה: "בשביל מה אני צריכה אישור מיוחד? אני נכנסת לסנטר לעיתים קרובות". הבודק הבטחוני ענה לה שיש נהלים שעליו לפעול לפיהם. מאי אמרה לו שיזדרז, הוא מעכב אותן, כי הן הגיעו במיוחד לראות סרט שאמור היה להתחיל בשעה 14.00.
בעשרה לשתיים ראו הבנות שהן מתעכבות זמן רב מדי והבודק בטחוני לא עושה שום פעולה כמו להתקשר לקבלת אישור הקב"ט או לברר, ונותן להן להתייבש בחום ללא כל סיבה מיוחדת. לכן הן החליטו לקחת את תעודות הזהות שלהן מהדלפק וללכת, אולי משער אחר יתנו להן להיכנס. כשהגיעו לשער הכניסה הראשי (שער 3 – דיזנגוף), הופתעו לראות אותו בודק מהשער הקודם. הן שמו לב שהבודק הבטחוני שעיכב אותן עבר בעקבותיהן לשער 3. הבנות חזרו לבית דודן, לביתנו. כששמעתי את הסיפור מפיהן אמרתי, שאין כל סיבה שיחמיצו את הסרט בגלל בודק בטחוני.
הלכתי איתן לשער 3 ושאלתי את הבודק למה הוא מעכב את הבנות. הבודק אמר שיש לו נהלים שהוא צריך אישור מהקב"ט הראשי. אמרתי לו שאני ערבה לבנות, שהן אחייניות שלי, וכל מה שהן רוצות זה לראות סרט. בשלב זה הבודק עצר את הכניסה לסנטר ולא נתן לאיש להיכנס, פרט לאנשים בודדים. התור התארך ואנשים לא הבינו למה הבודק הבטחוני מעכב את התור. אחד אמר: "אולי תקרא למשטרה ותעצור אותן?"
אחר אמר: "מה הבעיה שלך, הן רק ילדות... בגללן אתה חוסם את הכניסה?"
ואישה נוספת אמרה "ילדות? הבני-דודים שלנו לא כל-כך תמימים כמו שאתה חושב. אתה לא מבין שזה רק לטובתנו? לבטחון שלנו... כבר היו פיגועים בסנטר." ואז הביטה אל אחת הבנות: "לא מותק, זה לא אישי נגדך, זה כדי שכולנו נרגיש בטוחים."
ובחור אחד שאמר שזאת גזענות לשמה ושהוא לדיזנגוף סנטר לא נכנס יותר.
בשלב מסוים הגיע הקב"ט הראשי ואישר לילדים לעבור, אבל הבודק התעקש שהוא לא שמע את הקב"ט מאשר להן לעבור. בשעה 14.30 הבנו, שאת הסרט הן כבר לא יראו.
בערב יצרו עמנו קשר כתבי ערוץ 2 מהתוכנית "מה קורה", ששמעו על "המהומה" בכניסה לדיזנגוף סנטר.
למחרת היום בסביבות שתים-עשרה בצהריים התיצבנו שוב אני, אסלאם, לינה, ספא, מראם, מאי ואדם בשער הכניסה לסנטר, הפעם עם צוות הצילום של "ערוץ 2" כדי לשחזר את מאורעות היום הקודם. כל הבודקים הבטחוניים מכל השערים הגיעו לראות... הקב"ט הראשי, משטרה ("כאן מותר לצלם וכאן אסור לצלם"). עוברי אורח נכנסו חופשי לסנטר מבלי שעברו בדיקות בטחוניות, כי הרי כל הבודקים כיתרו אותנו. התפתח דין ודברים בין צוות הצילום והבודקים הביטחוניים, שאסרו עליהם לצלם, ובעקבות זאת הגיע מנכ"ל הסנטר, איתן גולדמן, כשהוא מלווה בעוד שומרים. הוא טען לעיני כולם, שבחודש קיץ חם שכזה בנות שמופיעות עטופות בלבוש חם מעלות חשדות וחייבים לבדוק. שאלתי אותו, אם גם חרדים בלבוש חם מעלים בו חשדות. המנכ"ל שהרגיש קצת מאוים הסתכל סביבו ואמר, שאפשר ללבן את הדברים בחדר ממוזג עם מים קרים, והוא אפילו מוכן להגיש קפה טוב.
החלטנו להיכנס ולשמוע ובעיקר: חשבתי שהאיש עומד להתנצל ולהציע לילדים כרטיסים להצגה הבאה של הסרט שהחמיצו. לא כך היו פני הדברים. את השיחה בחדרו הממוזג הוא פתח בכך ששיש לו חברים ערבים ואפילו שאל את הילדות אם הן מכירות את אברהים ותד, שהוא חבר טוב מאוד שלו מג'ת. כבר שנים שהם נפגשים "על ארוחה טובה וחומוס מעולה. חבר טוב מאוד שלי". אחר כך אמר שנבין, שהלבוש החם שלהן בשלהי אוגוסט "מחשיד", והרי טבעי הדבר שבודק בטחוני יחשוד, שאולי הן מסתירות משהו מתחת ללבוש שלהן.
"אל לנו לשכוח שאירעו שני פיגועים ליד דיזנגוף סנטר וחשוב לי לשמור עליכן ועל הבטיחות שלכן ולכן אתן צריכות לשתף פעולה עם הבודק הבטחוני". עוד טען המנכ"ל, שדיזנגוף סנטר הוא הקניון היחידי בתל-אביב – הוא חזר על המילה יחידי פעמיים – שנותן לבעלי-חיים להיכנס, לכלבים, לחתולים, לפריקים. לרגע עצר את דבריו ושאל את לינה: "את יודעת מה זה פריק?" לינה הנהנה בראשה בנימוס. "פריק זה אחד שיש לו עגיל פה ועוד עגיל פה והשיער שלו מוזר... חוץ מזה, הסנטר נותן גם להומואים ולסביות להיכנס, למיעוטים, וכן-כן תתפלאו, גם לערבים."
אחר כך הוא פנה לקב"ט שישב לידו: "הי עמוס, איך קוראים לערביה שמנקה אצלנו את השירותים? היא לבושה בדיוק כמוכן וכל בוקר כשהיא באה לעבוד, היא מבקשת שיבדקו אותה. ואם מבקשים ממנה תעודת זהות, היא נותנת בשמחה, כי היא יודעת שזה לטובתה!" הוא הוסיף ואמר שלכל אחד גרסה משלו: "הבודק טוען שדיברתן אליו לא יפה וסירבתם לתת לו תעודות זהות ובגלל זה הוא עקב אחריכן".
אסלאם אמרה שגם אם יש לה טבע מרדני, היא לא תעורר בעיות ליד אחותה מראם. היא ידעה עד כמה היה חשוב לאחותה לראות את הסרט, כי אחותה "אף פעם בחיים שלה לא היתה בבית קולנוע."
המנכ"ל קטע את דבריה ושאל: "למישהו מכם יש מטבע?"
שתקנו.
"נו, למישהו מכם יש מטבע? לא חשוב איזה? אפילו עשר אגורות זה טוב. אולי לך יש מטבע , עמוס?"
עמוס הקב"ט הוציא מכיסו מטבע של חמישה שקלים.
המנכ"ל הטיל את המטבע על השולחן ושאל כול אחד מאיתנו מה הוא רואה. היינו מנומסים וענינו. בתנועה דרמטית הוא הפך את המטבע ואמר: "והנה אני הופך את המטבע ואנחנו רואים תמונה שונה לחלוטין. מה שאומר שלכול סיפור יש שני צדדים".
"הבודק הבטחוני טוען שהבנות דיברו אליו לא יפה ומי שמתנהג לא יפה ובצורה מחשידה, יש לגביו נוהל. אישור מיוחד מן הקב"ט כדי להכניסו. הבנות סירבו לתת תעודות זהות ואז הילדה עם החולצה עם כתפיות (כלומר הבת שלי מאי) אספה מהן את תעודות הזהות.
הבנות היו המומות מהשקרים והמנכ"ל אפילו לא ניסה להקשיב לגרסתן. הוא דיבר על נהלים ברורים שיש לעבוד על פיהם. כשפקעה סבלנותי לבסוף אמרתי לו: "אתה לא חושב שהבודק הלך עם הנהלים האלה רחוק מדי מפני שהבנות ערביות? למה לא תודה בזה?" המנכ"ל חזר והדגיש את ייחודו של הסנטר כמקום פלורליסטי ואמר שישראל היא מדינה חופשית: "הנה למרות מה שקרה, אפילו ערוץ 2 של המדינה הזאת נתן לכם להביע בחופשיות את עצמכם. באיזו מדינה ערבית היו נותנים לכן להתבטא כך?"
עזבנו את משרדו מושפלים משהיינו קודם.
יצאנו בהרגשה מחניקה וקרה. זה לא הפריע לאיתן גולדמן להתקשר לערוץ 2 ולספר לכולם על השיחה הלבבית שנערכה בינו לבין הבנות אצלו במשרד.
אז מה אמרתי? "דברים קטנים". אין דבר כזה. הדברים "הקטנים האלה" מובילים למעצרים מינהליים תמוהים. אלה הדברים שמביאים בסופו של דבר לקלות בלחיצה על ההדק ולרצח אזרחים חפים מפשע. והכל בשם "ביטחון המדינה". אין דבר כזה "נוכח נפקד". כולנו נוכחים. לכולנו יש פנים ואנחנו לא רוצים לזכור ולא רוצים שיזכירו לנו השכם וערב שאנחנו לא באמת שייכים. רק בכאילו.
תל-אביב, אוגוסט 2009