הנכבה עדיין נמשכת. היא לא רק זכרון של אירוע שהיה ונגמר – היא תהליך מתמשך. הנישול והגירוש עוד לא הסתיימו: הם מתבצעים לפעמים בטנקים, לפעמים בבולדוזרים; לפעמים בכוח הכסף, לפעמים בכוח הכפייה האלימה, ולפעמים בכוח החוק. עד שנעצור אותם.
ביומנו כותב הרצל ב-12 ביוני 1895:
באזורי ההתיישבות שיוקצו לנו, נעביר לידינו [או: נפקיע, expropriieren] בהדרגה את הרכוש הפרטי.
את האוכלוסייה הענייה נשתדל להעביר אל מעבר לגבול בלי שישימו לב, על-ידי כך שניצור מקומות עבודה בארצות המעבר, אך נמנע מהם קבלת כל עבודה בארצנו שלנו.
התושבים האמידים יעברו אלינו. הנישול [Enteignung] – ממש כמו העברתם של העניים אל מעבר לגבול [Fortschaffung] – חייב להיעשות בעדינות ובזהירות. הבעלים של הנכסים דלא-ניידי צריכים להאמין שהם מערימים עלינו, שהם מוכרים לנו [אדמות] ביוקר. אבל שום דבר לא יימכר להם חזרה.