חוק פראוור עוסק לכאורה בעניינים אזרחיים - בזכויות הבעלות של אזרחי הנגב הערבים על קרקעותיהם, בהסדרת קיומם של כפרים מסורבי הכרה. אך מאפיינים רבים שלו הם מאפיינים ביטחוניים צבאיים מובהקים:
◄ היוזמה לחוק יצאה מ"המועצה לביטחון לאומי" במשרד ראש הממשלה
◄ אלוף (מיל) דורון אלמוג עומד בראש הרשות הממונה על ביצועו
◄ החלטות "ועדת התמורות", הקובעת את הפיצויים בקרקע ובממון שישולמו לבדואים יישמרו בסוד.
אם כל אלה לא מספיקים, חשף עו"ד שחדה אבן-ברי בבטחון המפלגה הקומוניסטית בערבית, אל-אתיחאד, והארץ חזר ואישר את הידיעה, כי הרשות "להסדרת התיישבות הבדואים" הוציאה מכרזים למשרדים פרטיים, המבקשים להשתתף בתכנון יישובים חדשים. בנספח לחוברת המכרז דורשת הרשות מן המציעים, "לשמור את המידע והסודות המקצועיים בסודיות מוחלטת." מעבר לכך הם מוזהרים: "אי-מילוי התחייבות זו מהווה עבירה לפי פרק ז' (ביטחון המדינה, יחסי חוץ וסודות רשמיים) לחוק העונשין תשל"ז-1977".
ג'קי חורי דיווח בהארץ (12.6.2013) על סמך שיחות עם מתכננים ומהנדסים שניגשו למכרזים רבים בתחום, ש"איש מהם לא נתקל מעולם בהפניה לפרק עבירות ביטחון במסגרת ההליך – זאת למעט מכרזים העוסקים במתקנים ביטחוניים ואסטרטגיים."
אין ספק: השלטונות עוסקים במימוש חוק פראוור כמהלך בטחוני. על המידע הנמסר בו צריך להגן מפני האזרחים בכלל - ומבפני הבדואים עצמם במיוחד. ואכן, בכנס שערך משרד הבינוי והשיכון למשרדי תכנון השוקלים להשתתף במכרז, שאלו כמה מהם, מהי רמת שיתוף הציבור - כלומר, הבדואים עצמם - בהליך התכנוני? על כך ענתה הרשות: "רמת שיתוף הציבור משתנה מתוכנית לתוכנית".