טהא מוחמד עלי (אבו ניזאר), מן הנפלאים שבמשוררי הארץ הזאת, הלך מאיתנו. הוא ב-1931 נולד בכפר הפלסטיני ספורייה, גורש ממנו עם משפחתו בגיל 17 וחזר לנצרת. הוא למד בכוחות עצמו, הפך לפעיל פוליטי, חבר למפלגה הקומוניסטית. הוא פירסם חמישה קבצי שירה. אנו מביאים את שירו נקמה בתרגומו של ששון סומך ואת שירו עבד אלהאדי נלחם במעצמה גדולה מתוך קובץ שיריו שיצא ב-2006 בהוצאת אל-אנדלוס במהדורת מופת דו-לשונית, ערבית ועברית, בתרגומו של אנטון שמאס. יהי זכרו ברוך.
עבד אלהאדי נלחם במעצמה גדולה
בחיים שלו
לא כתב ולא קרא.
בחיים שלו לא כרת עץ
ולא דקר פרה.
בחיים שלו לא דיבר על ה"ניו יורק טיימז"
מאחורי הגב.
בחיים שלו לא הרים קולו על איש
אלא באומרו:
"תפדל,
באלוהים הגדול נשבעתי, אתה חייב להיכנס!"
ולמרות הכל –
העניין שלו אבוד.
מצבו נואש.
וזכויותיו הן גרגר מלח
שנפל באוקיינוס.
גבירותיי ורבותיי המושבעים,
על אויביו מרשי אינו יודע דבר.
ואני מבטיח לכם,
שאילו נתקל ב"אנטרפרייז"
היה מגיש לצוות ביצים מטוגנות
ולבנה טרייה, ישר מן השקית.
יולי 1973.
* אנטרפרייז הוא שמה של נושאת-מטוסים גרעינית אמריקנית, מן הגדולות בעולם; נעשה בה שימוש בין הייתר במצור על קובה ובהפצצות על וייטנאם.
נקמה
לפעמים
עולה בי הרצון לערוך
דו-קרב
עם האיש
שהרג את אבי
והרס את ביתי
והפך אותי פליט
בארץ-האדם הצרה:
אם יהרוג אותי
אזכה במנוחה
ואם אמית אותו
והנה נקמתי את נקמתי.
אבל
אם יתברר לי בעת הדו-קרב
שליריבי אֵם
הממתינה לשוּבו
או אב
המניח את יד ימינו
על חזהו, על מקום הלב,
בכל עת שבנו מאחר להגיע -
אזי לא אהרוג אותו
גם אם
ידי תהיה
על העליונה.
בה במידה
לא אחסלו
אם יתברר לי
שיש לו אחים ואחיות
האוהבים אותו
והוא חסר להם
בכל עת - תמיד,
או שיש לו אשה המצפה לבואו
וילדים שהיעדרותו קשה עליהם
ומתנותיו משמחות את לבם,
או אם יש לו
ידידים ורעים
או שכנים ומכרים
חברים שהכיר בבית הסוהר
או שהיו שכנים למיטתו בבית החולים
או חברים מימי בית-הספר
המתעניינים במעשיו
ובכל הזדמנות
מוסרים לו ד"ש.
אבל אם יהיה בודד
כענף שנגדע מאילן
לא ידידים, רעים, שכנים
לא מכרים, לא אב, לא אֵם
ולא שותפים לדרך
אני, הלא, לא אוסיף משלי
למכאובי בדידותו
לסבל גוויעתו
לתוּגת כּליונו
אסתפק בכך שאתעלם ממנו
אם אתקל בו בדרך,
ואשכנע את עצמי
שעצם ההתעלמות
עצמה
היא סוג של נקמה.
* תרגום: ששון סומך