ביום חמישי האחרון פינו את רבקה לוי מביתה. ספיר סלוצקר-עמראן שמלווה את רבקה יחד עם צוות דיור ציבורי ונכחה בפינוי נעצרה. אבל ספיר מסרבת לאבד את האמונה באדם, ומסרבת לאבד תקווה. היא מבקשת גם מאתנו - "תסתכלו האחד לשני בעיניים, אל תוותרו, השינוי יגיע". »
ביום רביעי האחרון התקיים אירוע שהוא ציון דרך חשוב במאבק החברתי בישראל. ביום זה התכנס "בית דין עממי" ושפט את מחריבי הדיור הציבורי. נפגעות ונפגעי המדיניות הופיעו לראשונה לא כמבקשי רחמים ולא כנאשמים אלא כעדים וכתובעים המבססים כתב אישום נגד מערכת שרמסה את כבודם ושללה מהם צלם אנוש בכך שהסירה את מעצמה אחריות ומהשכבות המוחלשות את רשת הביטחון המינימאלית של קורת גג. »
על חומות הפחד החוסמות מהעין ומהלב את המצוקה בישראל, את המצוקה בעזה ואת מה שעושה האימה לכולנו. רותי לביא: "אני מסרבת לצעוק 'גזעני'. אני מסרבת לצעוק 'ימנית'. הלב שלי כואב כשאני שומעת את הדיבורים האלה, אני חרדה – אבל אני מסרבת לשנוא ולהטיח. יותר משלושים שנה אני רואה, איך הולכת ונבנית אותה חומה – לא רק פיזית – שאינה מאפשרת לראות את הכאב והפחד שבצד השני." »
התאחדות הסטודנטים בהנהגתו של שמולי הכריזה על פרויקט "שילוב סטודנטים בלוד" בסיוע תרומה של 800 אלף ש"ח מנוחי דנקנר. פרויקט דומה מופעל בלוד על ידי "איילים". ליטל בר מראה מדוע פרויקטים אלו לא טובים לאוכלוסיות המוחלשות שאותן מנסים "להציל". על ג'נטריפיקציה-בלי-כוונה ועל מאבק משחרר »
מאות אלפים נמנעו מהצבעה דווקא ביישובים פלסטיניים וביישובים של המעמדות הנמוכים היהודים - לא מפני שאין להם אלטרנטיבה. כדי שנוכל לגדול ולהפוך לכוח חברתי ופוליטי משמעותי שמאתגר באמת את המדיניות הגזענית, האלימה והדורסנית של הטייקונים שמפעילים את ביבי ואת הפוליטיקאים שמשתפים איתו פעולה, אנחנו צריכים לעשות עבודה פוליטית עקבית, עמוקה ומכבדת עם האנשים שנפגעים ביותר מהמדיניות הזאת. ראובן אברג'ל ומתן בורד מנתחים את המצב ומצביעים על הכיוון בו עלינו ללכת – המשך קידום בריתות של אמת בין מדוכאים למדוכאים פחות, על בסיס של דפוסי פעולה דמוקרטיים, של אמון בכנות הכוונה והפעולה של השותפים למאבק, של הכרה בעוולות ההיסטוריים ושל ייצוג עצמי של המדוכאים. »
מצד אחד התרפקות על פנטזיה של עבר יצרני, שוויוני, פמיניסטי, משוחרר וחופשי והתעלמות מאי-השוויון, השוביניזם, הדיכוי והנישול שהיו חלק בלתי נפרד מעבר זה, ומצד שני המשך ההתעללות והחלשת המוחלשים. מי לא תונצח על ידי השרות הבולאי, וכיצד זה מתקשר לדיור הציבורי? יורם שורק כותב על הדיור הציבורי דרך סיפורה של אילנה, המגדלת לבדה את נכדה, תוך קשיים עצומים וכמעט ללא כל סיוע מהמדינה. רשימה על זיכרון ודמיון. »
עקב האיום הנוכחי על קיומה של השדולה למען הדיור הציבורי בכנסת, חשוב להבהיר אי-הבנה עמוקה: לא מדובר בפתרון רק לעניים או למוחלשים ביותר, אלא במענה לחלקים נרחבים באוכלוסייה. ולא, אסור להיכנע להיגיון ההרסני של "מפעלי התיישבות" למיניהם מבית היוצר של איציק שמולי ודומיו. חררדו לייבנר מסביר את הצורך החיוני בשדולה בכנסת למען הדיור הציבורי. »
לאחרונה העבירה ועדת השרים לענייני חקיקה תיקון לחוק הדיור ציבורי, שעיקרו סעיף האומר כי כספי קרן הדיור הציבורי ישמשו להגדלת מלאי הדירות הציבוריות. רחל בית אריה מסבירה מדוע תיקון זה הוא אחיזת עיניים, וכיצד ישפיע החוק, אם יעבור, על ציבור הנזקקים לדיור הציבורי. »
צפריר בשן כותב על דנה כהן וילדיה, משפחה חד הורית משכונת הארגזים. "אנשים שקופים" מבחינת המדינה, שלא מחדשת את זכאותם לדיור ציבורי. בישראל 2013, קורת גג היא לא זכות אדם בסיסית. אפילו אם אתה ילד בן תשע. »
כל יום במאבק על הדיור הציבורי הוא יום האישה. יום האשה האמתי הוא כל יום שבו נשים משמיעות את קולן, לא מתביישות יותר ויוצאות למאבק למען עצמן ולמען נשים אחרות. »
מנכ"ל עמידר התבלבל: חברה ממשלתית לדיור ציבורי צריכה להתמקד באספקת צרכי הדיור של דייריה המוחלשים, ולא להדגיש את הגבייה מהם. ולמשפט הזה שלו אין מה להוסיף: "את השנה החולפת סיימנו עם 93.4% גבייה מדיירים בעייתיים. אין לי לוקסוס – אצלנו כל הדיירים בעייתיים". »