אוי ואבוי! יש סיכוי שיבטלו את ועדת הקבלה של "כפר האמנים" עין הוד, וגם סתם עשירים, ולא רק מקורבים ותיקים עם פריבילגיות יוכלו לחיות בו!
עמוד שלם מקדיש היום "הארץ" לסכנה הגדולה של ביטול ועדת הקבלה ליישוב עין הוד. מזמן לא נתקלנו בכל כך הרבה שקרים, בכל כך הרבה ציונות-למקורבים ברשימה אחת.
וכך כתוב: "עין הוד הוקם כפר אמנים בשנת 1953 על ידי הציר והאדריכל מרסל ינקו וחבריו שהתיישבו בו." באו והתיישבו, איזה מקסימים!
לא נכון: עין חוד הוא כפר פלסטיני, שלאחר גירוש תושביו, השתלטה עליו מדינת ישראל; לאחר שהמדינה שדדה אותו, הצליחה קבוצת מקורבים למוסדות התנועה הציונית לקבל אותו. איך זה קרה? אפילו ויקיפדיה יודעת את מה שעיתון "הארץ" משתיק: מרסל ינקו שימש באותה עת ממונה במחלקת המחקר של אגף התכנון ועסק ב"איתור שטחים עתידיים להקמת פארקים לאומיים". המקום היה יפה מדי מכדי להפוך ל"פארק לאומי". במקום להרוס את הכפר הפלסטיני כמתוכנן, לא עדיף לתת אותו לממונה מטעם קק"ל ולחברים שלו, שיקימו להם "כפר אמנים"? זה קרה בכל הארץ בשנות החמשים המוקדמות: בכירים בקק"ל ובמשרדי האפוטרופוס על נכסי נפקדים ובארגוני ההתיישבות הציוניים דאגו לעצמם ולמקורבים שלהם וחילקו ביניהם את מיטב השלל הפלסטיני, מירושלים ועד עין חוד.
בשלב מסוים אין ברירה, והכתבת צריכה להזכיר שהיו פלסטינים במקום ש"נמלטו". היא יודעת גם ש"צאצאי אחת המשפחות בכפר הקימה אותו מחדש בקרבת מקום". איזו היסטוריה מתוקה! לא נזכרים בה פליטים (ורוב תושבי עין חוד הפכו לפליטים, חלקם נמצאים במחנה אירביד בירדן), תושבי הכפר פשוט עברו דירה! ובאמת, איך זה לחיות כפליט ממש ליד הכפר שלך, במרחק קילומטר וחצי, ולראות יום יום את בתי הכפר, את המסגד שהפך למסעדה? תושבי עין חוד שהצליחו להישאר בתחומי ישראל איבדו את כל אדמותיהם. הם איבדו את בתיהם. כמה מהם הקימו מחדש את כפרם שנשאר בלתי-מוכר עד 2005. ב-2006 חיברו אותו לרשת החשמל. תודה למדינת ישראל!
למה כל זה לא נזכר? בין היתר כי לפלסטינים האלה שחיים כמה דקות מעין הוד אין בכלל שם בכתבה ב"הארץ" (משפחת אבו אל-היג'א), ולא עולה על דעת הכותבת ומערכת "הארץ" ששווה בכלל לדבר אתם. עם מי כן מדברים ברשימה? עם האליטה של השמאל הציוני ("מרצ מקבלים פה את מרב הקולות, ורק עיתון "הארץ" נכנס לפה").
ואיך זה שהבתים הפלסטינים עדיין קיימים? גם כאן יש פלא: "בניגוד לכפרים פלסטינים אחרים, שנמחקו עד היסוד, בעין חוד ברחו התושבים והותירו את הבתים על תילם." המשפט הזה יכול בשקט להיכנס לספר האזרחות החדש. מה שמבינים ממנו, זה שבמקומות אחרים, רגע לפני שהם ברחו, עצרו הפלסטינים והרסו ביסודיות את הבתים של עצמם. מזל שבעין חוד הם לא עשו זאת!
ולמה בעצם יש בעין הוד ועדת קבלה? כדי שאנשים לא-נכונים לא ייכנסו. יו"ר ועדת האגודה השולטת במקום מסביר, שאם יבטלו את ועדת הקבלה, "יהפוך המקום לעוד שכונת וילות". האמת, זו לא שכונת וילות? בטח שזו שכונת וילות – עם ועדת סינון. אבל, מסבירה חברת ועדת הכפר, "זו לא ועדת סינון על רקע גזעני"! נכון. זה לא גזענות, זו פשוט בקרת איכות. עובדה: יש "ועדת קבלה אמנותית" ותהליך הקבלה כולל אפילו "בדיקה של מכון חיצוני". תלמדו: יש גזענות סתם – ויש גזענות של משכילים, גזענות תרבותית, מסודרת!
ואם זה לא משכנע, מצביעים נציגי התושבים על הקיבוץ הסמוך, ניר עציון, ושואלים: למה להם מותר לסנן? התשובה פשוטה: גם להם אסור לסנן. כל ועדת הקבלה – כולן – הן גזענות ממוסדת. רק שיש בישראל גזענות בטעמים: מעמדי, אידיאולוגי, אתני, אמנותי, תרבותי, צבע עור, העדפה מינית, מצב משפחתי – מה שתרצו.
ואיך קשור קיבוץ ניר עציון לכפר האמנים עין הוד? לפני שהאמנים המקורבים "כבשו" את הכפר ב-1953, הצבא עשה בו אימונים צבאיים. ברור: כפר "אותנטי", שלם, כדי לבצע בו אימונים. אחר כך יישבה בו הסוכנות היהודית יהודים מצפון אפריקה. זה היה "ניסיון כושל", מוסרת הכתבה ב"הארץ", והם "נטשו את המקום". אבל הם נטשו אותו, את זה כבר ידע עיתון דבר לפני 60 שנה, כי האדמות של כפר עין חוד ניתנו לקיבוץ ניר עציון. 3000 דונם של אדמות פוריות.
את האדמות של הפלסטינים קיבלו אנשי הקיבוץ, את הבתים קיבלו האמנים – דוגמא טובה לדרך שבה התחלקו האליטות בשלל הפלסטיני.
אז איך מכשירים גזענות? זה באמת לגיטימי להחזיק "כפר עשירים"? קודם כל, כי עין הוד הם התגלמות התרבות, לא פחות: "בשבת בבוקר זו אלטרנטיבה לקניון, נכנסים למוזיאון, נכנסים לגלריה".
שנית, זה לא סתם פריבילגיות. חברת ועדת הכפר מסבירה, שבאמת היתה "התפרקות אידיאולוגית" בשנות השמונים, "אבל היום יש חזרה לאידיאולוגיה, צעירים בני 30–40 שרוצים משהו אחר". בקיצור: האליטות בישראל עדיין מאמינות, שאפשר להכיר גזענות מעמדית עם רוטב אידיאולוגי. מספיק שאתה לא סתם מקבל זכויות יתר והטבות, אלא מקבל פריבילגיות עם "שליחות", והכל בסדר. כמו בימים הטובים ההם.