מילה מאתנו בעניין הריסת 2 בניינים (במלים: שני בתים) בהתנחלות בית-אל (וההבטחות להקים מאות מבנים נוספים בהתנחלויות): לא מדובר בשלטון חוק ולא שטויות (אין חוק בשטחים הכבושים, יש כיבוש צבאי).
מדובר רק בדבר אחד: בשוד אדמות. שני המבנים הוקמו על קרקע פלסטינית. את הקרקע לא שדדו המתנחלים: הצבא תפס אותה. והמתנחלים ניצלו את ההזדמנות ובנו עליה (מה יש? שוד גדול מותר, ושוד קטן אסור?)
אבל לקרקע יש בעלים. כרגיל, אין סיכוי לפלסטינים, גם עם המסמכים שבידם חד-משמעיים וברורים, להחזיר לידם קרקע גזולה. זה קורה בכל רחבי השטחים: זה שוד מאורגן שכל מנגנון המדינה והתנועה הציונית שותף לה.
כאן היה ניצול פרטי, לא-מתואם, של מעשה השוד הגדול. וכך, באופן חד-פעמי, החליטו שופטי בג"צ והשלטונות להרוס את המיתחם — כדי לאפשר לעצמם לנפנף עד סוף כל הדורות ב"שלטון החוק" ולהמשיך במה שהם יודעים לעשות באמת: להפר בשיטתיות את זכויות האדם של הפלסטינים הנמצאים תחת כיבוש, ולהמשיך לגזול קרקעות ומים, לשעבד ולהרוויח — אבל באופן מתואם, מאורגן: לפי הספר. מה שנקרא, באופן "חוקי". במאפיה לא עושים דברים בלי תיאום עם ראש הארגון.
ועכשיו לשאלת השאלות: האם הבעלים הפלסטיני של הקרקע, עבד אל-רחמן קאסם, גם יקבל אותה חזרה? הצחקתם אותנו: שופטי בג"צ כבר דחו את הבקשה בשנה שעברה. איך אמרה השופטת נאור? "נקודת המוצא חייבת להיות, כי הקרקע שבמחלוקת נתפסה בצו התפיסה השני מתוך אותה תפיסה ביטחונית, שהנחתה את המפקד הצבאי בהקמת היישוב בית אל בכללותו." בקיצור: ההתנחלות כשרה, שוד האדמה כשר — רק בבקשה, תעשו את זה מטעם המדינה וברשותה.
ובאמת, השופטת נאור גם קבעה ב(בדעת מיעוט), שיש להכשיר את הבנייה של המתנחלים במקום על-ידי הליך תכנון מחודש. "אין מדובר בשטח המרוחק מלב היישוב, בהרחבת היישוב או בהקמה של שכונה חדשה. אלא, זהו שטח קטן אשר ברובו מוקף במבנים ודרכים פנימיות של היישוב, ובחלקו האחר מוקף בגדר הביטחון של היישוב". צריך להזכיר: השטח הזה לא נמצא רק בתוך "היישוב" — הוא חלק מכפר פלסטיני דורא אל-קרע. ו"תפיסת הקרקע", כפי שהראה יוסי גורביץ מ"יש דין", בפקודת האלוף בן אליעזר נעשתה בכוונה בסתר ("אין לפרסם את הצו בפני מקומיים"), כדי שבעלי הקרקע הפלסטינים לא יידעו על כך ולא יוכלו לערער...
הקרקע, כתבה השופטת, "למעשה 'כלוּאה' בתוך היישוב, ואת השטח עליו נבנה היישוב כ'יחידת תפיסה' אחת, מעליה 'מרחפת' מטרה ביטחונית אחת". במלים אחרות: את הקרקע הפלסטינית צריך להשאיר בכלא של ההתנחלות, כי הכלא הזה חשוב ומעליו "מרחפת" לה מטרה בטחונית. אלה דברי הנשיאה הבאה של בית המשפט העליון.
אם כן, כמו תמיד: מה שקובע את המציאות הוא לא "שלטון החוק" אלא תהליך ההתנחלות ומשטר הגדרות. עשרות שנים אחרי "צו התפיסה" (כלומר, גזלת האדמה לפי צו צבאי) באמת נמצאות אדמות עבד אל-רחמן קאסם בתוך ההתנחלות ומוקפות בגדר. בריאיון אמר עבד אל-רחמן: "זה לא חשוב עכשיו. יום יבוא והם ייצאו מבית-אל, ואנחנו נמשיך במאמץ להחזיר את האדמה לידינו עד יום מותנו."
"هذا غير مهم الآن، يوما ما سيخرجون من بيت إيل، ونحن نجاهد لاستعادتها حتى نموت".