התחקיר המובא להלן מאת נתן ת'ראל פורסם בכתב העת האמריקני ניו יורק רביו אוף בוקס ב-14 באוקטובר 2010.
ב-31 באוגוסט, ערב הסעודה החגיגית שבה השיק הנשיא אובמה את השיחות הישירות בין מנהיגים ישראלים ופלסטינים, ירו למוות אנשי חמאס בארבעה מתנחלים בבית חגי, בנפת חברון. היתה זו ההתקפה הקטלנית ביותר נגד אזרחים ישראלים בשנתיים האחרונות, והיא גונתה בידי נציגים פלסטינים וישראלים, שאמרו כי מטרתה להכשיל את המשא ומתן העומד להיפתח. אך לפי דובר בשם החמאס, לפיגוע היתה מטרה מדויקת יותר: להוכיח את חוסר התוחלת שבשיתוף הפעולה הגובר לאחרונה בין כוחות הביטחון הישראליים והפלסטיניים. שיתוף פעולה זה הגיע לרמות חסרות תקדים תחת הנהגתו השקטה של הגנרל האמריקני קית' דייטון, המפקד על כוח משימה אמריקני שלא זכה לתשומת לב רבה: לבנות את כוחות הביטחון הפלסטיניים בגדה המערבית.
כוחות הביטחון, שאותם מכנה חמאס "כוחות דייטון", נמצאים רשמית תחת פיקודו של מחמוד עבאס, נשיא הרשות הפלסטינית ויו"ר תנועת פת"ח. אך בפועל שולט בהם סלאם פיאד, ראש הממשלה הממונה, טכנוקרט קטן-מידות ונעים-הליכות. עבאס מינה את פיאד לתפקיד לאחר השתלטות חמאס על רצועת עזה ביוני 2007, שבעה-עשר חודשים לאחר ניצחונה בבחירות הפרלמנטריות בינואר 2006, והפקיד בידיו את המשימה למנוע מחמאס להשתלט על הגדה המערבית.
פיאד הוא בעל דוקטורט בכלכלה מאוניברסיטת טקסס באוסטין והחזיק בתפקידים בבנק הפדרלי של סנט לואיס, בבנק העולמי ובקרן המטבע העולמי, לפני שמונה לשר האוצר אצל יאסר ערפאת. המוניטין שיצאו לו כמנהל אמין ואחראי מבחינה פיסקאלית מבטיחים את הזרם הקבוע של סיוע בין-לאומי, שבו תלויה הכלכלה הפלסטינית. על אף שאין לו תומכים רבים ואף אינו נהנה מתמיכתה של מפלגה גדולה (רשימת "הדרך השלישית" שלו זכתה ב-2.4% בלבד מהקולות בבחירות הפרלמנטריות של 2006), הוא אחראי כיום כמעט על כל היבט של הממשל הפלסטיני. עם זאת, הוא אינו משתתף במו"מ על הסדר עם ישראל, הנמצא בידי אש"ף (שבו פיאד אינו חבר הנהגה) ושאותו מנהל יו"ר הארגון, עבאס בן השבעים וחמש.
מבית מבקרים את פיאד מאותן סיבות ממש שהודות להן הוא זוכה לתשבחות בחו"ל. הוא גינה את האלימות נגד ישראל כמנוגדת לשאיפות הלאומיות של עמו, הסכים ליישב מחדש את הפליטים הפלסטינים לא בישראל אלא במדינה הפלסטינית העתידית והציע שמדינה זו תעניק אזרחות ליהודים. הוא זוכה לתשבחות מעל דפי עמודי הדעות של הוושינגטון פוסט, הוול סטריט ג'ורנל והניו יורק טיימס ונהנה מיחסים טובים עם מנהיגים זרים שאינם פופולריים בפלסטין: בביקורו הראשון של פיאד בוושינגטון, ב-2003, בירך אותו ג'ורג' בוש באצבע וזרת זקורות, הברכה המסורתית של בוגרי אוניברסיטת טקסס באוסטין. בחתונת בתו של ראש לשכתו של אריאל שרון לפני כמה שנים ישב פיאד לצדו של שרון ושוחח עמו ארוכות.
בפברואר נאם פיאד בפני הממסד הביטחוני הישראלי בכנס הרצליה השנתי, שם השווה אותו הנשיא שמעון פרס עם דוד בן-גוריון. חלק הארי של נאומו של פיאד הוקדש לתוכניתו השאפתנית, עליה הכריז בסוף אוגוסט 2009, להקים מדינה פלסטינית דה-פקטו באופן חד-צדדי עד אוגוסט 2011. עד אז, לדברי פיאד, "המציאות [של מדינה הפלסטינית] תכפה את עצמה על העולם". תוכניתו של פיאד "לבנות" מדינה – הוא לא אומר שיכריז עליה – אומצה בידי הקוורטט (ארה"ב, האיחוד האירופי, האו"ם והפדרציה הרוסית) וזוכה לתמיכה נלהבת מתורמים בין-לאומיים.
ישנם פלסטינים הדוחים את היוזמה כדומה מדי לתפיסת "השלום הכלכלי" של בנימין נתניהו, הטוענת כי פיתוח קודם לעצמאות. מספר ישראלים הביעו חשדות, שפלסטין תבקש את הכרת האו"ם בעצמאותה כאשר המהלך יושלם. אביגדור ליברמן הזהיר, שאם פיאד ינקוט צעדים חד-צדדיים לכיוון הקמת מדינה, תבטל ישראל הסכמות קודמות ותספח חלקים מהגדה המערבית.
פיאד אמר, שתוכניתו לבנות מדינה חדשה "נועדה ליצור לחץ" על המשא ומתן הישראלי-פלסטיני; השיחות הישירות שעתה נפתחו אמורות להסתיים עד אוגוסט 2011, תאריך היעד של פיאד. מייק הרצוג, לשעבר ראש לשכתו של אהוד ברק, אמר לי: "בסופו של דבר, אני חושב שפיאד מחשב שהמו"מ המדיני לא יצליח והתכנית שלו [להקים מדינה] תהיה האופציה היחידה הריאלית". הסכנה עבור ישראל והרשות הפלסטינית כאחת היא מה יקרה אם המו"מ ייכשל ותוכניתו של פיאד לא תצליח להביא לוויתורים משמעותיים מצדה של ישראל. "אנחנו לא מתכוונים לסגת מאזורים מסוימים, רק מכיוון שהיתה הכרזה או החלטה של האו"ם", אמר הרצוג. במקרה זה יוכל חמאס לטעון בסבירות רבה, שהאלימות היא הדרך היחידה לשחרור לאומי. "פיאד מציב תאריך שרירותי ואומר, 'אוקיי, עכשיו תשברו כולם את הראש אם אתם רוצים להימנע מקטסטרופה' ", אומר הרצוג. "מה שהוא עשה מסוכן מאוד אבל גם חכם מאוד."
עד כה, האסטרטגיה של פיאד מצליחה. ממשלתו התחילה יותר מאלף מיזמי פיתוח, ביניהם סלילת כבישים, נטיעת עצים, חפירת בארות ובניית בניינים, בעיקר בערים התאומות רמאללה ואל-בירה. הוא צמצם את התלות בסיוע בין-לאומי והחל בתכניות לבנות בתי-חולים, כיתות, בתי-משפט, אזורי תעשייה, דיור, ואפילו עיר חדשה, רואבי, בין רמאללה ושכם. אך "הרפורמה בכוחות הביטחון", אמר לי דובר הרשות הפלסטינית ע'סאן ח'טיב, "היא החלק העיקרי והאינטגרלי בתכניתו של פיאד. רבות מהצלחותיה האחרות של הממשלה, כולל הצמיחה הכלכלית, הן תוצאה שלה."
בפני אזרחיה מציגה ממשלת פיאד את הרפורמה במשטרה ובשאר מנגנוני הביטחון בעיקר כעניין של חוק וסדר – לכידת כנופיות פושעים, איחוד מנגנוני כוחות ביטחון מתחרים, איסור נשיאת נשק בפומבי ואיתור מכוניות גנובות. אך היסוד החשוב ביותר בתוכנית הוא ה"לוחמה בטרור" – שמכוונת בעיקר נגד חמאס ונתפסת בידי פלסטינים רבים כשיתוף פעולה עם ישראל. התמקדות באנשי חמאס ובמי שחשודים באהדה לארגון נועדה להפחית את הסיכוי להשתלטותו על הגדה המערבית, ולא פחות חשוב – היא מאפשרת לפיאד לבסס את טענתו שהמצב נמצא בשליטתו וישראל יכולה לסגת בבטחה.
ב-2009 השתתפו כוחות ישראליים ופלסטיניים ב-1,297 מבצעים מתואמים, רבים מהם נגד קבוצות פלסטיניות חמושות – עלייה של 72% על פני השנה הקודמת. יחד הם פיזרו במידה רבה את גדודי חללי אל-אקצא, המיליציה העיקרית של הפת"ח; תקפו תאים של הג'יהאד האיסלאמי כמעט חיסלו את המוסדות החברתיים, ההסדרים הפיננסיים והפעילויות הצבאיות של חמאס בגדה המערבית.
על פי דו"ח השב"כ השנתי האחרון, "פעילות מתמשכת [נגד טרור] של ישראל
וכוחות הביטחון הפלסטיניים" הפחיתה את מספר המתקפות הפלסטיניות על אזרחים
ישראלים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים למספר הנמוך ביותר מאז שנת 2000. רמת שיתוף הפעולה הנוכחית, אמר הרצוג, "היא יותר טובה אפילו מאשר לפני האינתיפאדה השנייה – היא מצוינת". מונה מנצור, חברה מטעם חמאס בפרלמנט הפלסטיני ואלמנתו של מנהיג בכיר בתנועה שחוסל, סיפרה לי, ש"הרשות הצליחה יותר מישראל בחיסולו של חמאס בגדה המערבית."
בלב הרפורמות הבטחוניות של הממשלה הפלסטינית עומדים "הגדודים המיוחדים" של כוחות הביטחון הלאומי (כב"ל) – כוח שיטור המונה שמונת אלפים איש מתוך כ-25,000 אנשי הכוחות המזוינים הפלסטיניים בגדה המערבית. הקצין האחראי על סינון לוחמי הגדודים הללו, אימונם, ציודם והתכנון האסטרטגי שלהם הוא הגנרל קית' דייטון, העומד בראש ה-USSC, התיאום הביטחוני האמריקני (US Security Coordinator) בישראל וברשות הפלסטינית.
במרכז האימונים הבינלאומי של המשטרה הירדנית, אשר נבנה ב-2003 במימון
אמריקאי לשם אימון המשטרה העיראקית, בעיירה מדברית, עשרים וחמישה קילומטר
מדרום-מזרח לעמאן, השלימו למעלה משלושת אלפים פלסטינים השתלמויות צבאיות
בנות תשעה-עשר שבועות תחת פיקוחו של דייטון. בחברון, ג'נין, יריחו
ורמאללה מארגן כוח המשימה של דייטון את בנייתם ושיפוצם של קסרקטינים,
מחנות אימונים, מתקנים של משרד הפנים ומטות ביטחון – אשר אחדים מהם, כמו
זה שבו ביקרתי, המצוי בראש גבעה במרכז חברון, נהרסו בידי ישראל במהלך
האינתיפאדה השנייה. משרד המתאם הביטחוני מתכנן לבנות מחנות חדשים
בבית-לחם, רמאללה, טובאס וטול-כרם. הוא מציע לקצינים בכירים של הרשות
הפלסטינית קורסי מנהיגות באורך חודשיים; בנוסף לכך הוא יצר משרות יועצים
לדירקטוריון התכנון האסטרטגי במשרד הפנים הפלסטיני ואייש אותן.
במהלך שלוש השנים האחרונות הקצה משרד החוץ האמריקאי 392 מיליון דולר לכוח
המשימה של דייטון, ועתה מבקשים להוסיף עוד 150 מיליון דולר בשנת 2011.
במפקדתו, השוכנת בבית אבן מן המאה התשע-עשרה בקונסוליה האמריקאית במזרח-ירושלים, עומד לרשות המתאם הביטחוני צוות עיקרי של ארבעים וחמישה איש, רובם קציני צבא אמריקאיים וקנדיים וכמה בריטיים וטורקיים. מעבר לכך מעסיק המתאם בחוזים פרטיים עשרים ושמונה אנשי צוות מהתאגיד DynCorp International שבסיסו בווירג'יניה. על-פי תקנות משרד-החוץ חייב הצוות המועסק במישרין על-ידי המימשל האמריקני לנוע בדרכים רק בשיירות ממוגנות וחמושות, אבל הגבלות אלה אינן חלות על קבלני הביטחון הפרטיים ועל קציני הצבא הזרים, שאחדים מהם מוצבים ברמאללה. תוכניתו של המתאם היא להשלים את אימונם של עשרה גדודי כוחות ביטחון לאומי – גדוד אחד לכל מחוז בגדה המערבית פרט לירושלים – עד תום 2011, מועד הנושק לתאריך היעד של פיאד.
הגנרל דייטון כפוף למזכירת המדינה הילארי קלינטון ולאדמירל מייק מאלן,
יו"ר מפקדת הכוחות המזוינים. הוא מייעץ לג'ורג' מיטשל, השליח המיוחד
לשלום במזה"ת, וזכה לשבחים מפי סנאטורים רבי-השפעה, חברי קונגרס ומומחים
למזה"ת, הרואים בעבודת משרד התיאום הבטחוני הישג יוצא-דופן. ישראל
הפקידה מצידה בידי כוחות הביטחון הפלסטיניים אחריות רבה יותר; היא הרחיבה
את התחומים בהם מותר להם לפעול, משתפת אותם בידיעות מודיעיניות איכותיות
ביותר ובאחדות מערי הגדה המערבית הגדולות ביטלה את העוצר מחצות ועד חמש
בבוקר. על-פי המשרד לתיאום עניינים הומניטריים של האו"ם (OCHA),
ישראל צימצמה את הזמן הדרוש לנסיעה בין מרבית המרכזים העירוניים בגדה
המערבית על-ידי פתיחת דרכים, הקלת הבדיקות במחסומים, ביטול הדרישה להציג
רישיונות רכב ופירוק מחסומים, כך שמספרם יצומצם בעתיד הקרוב עד לנמוך
ביותר מאז שנת 2005.
קולונל פיליפ דרמר, שכיהן בעבר במשרד התיאום הבטחוני, הכין במרס 2010 דו"ח שהופץ בקרב בכירים בבית-הלבן ובצבא. הוא כותב, כי "אפשר לומר שכוח המשימה של התיאום הבטחוני השיג בשטח התקדמות רבה יותר מכל יוזמה אמריקאית אחרת להשכנת שלום ישראלי-פלסטיני." מיכאל אורן, שגריר ישראל בארה"ב, אמר: "אתם יכולים לשלוח את ג'ורג' מיטשל למזרח התיכון כמה שאתם רוצים – אבל בפועל הדרך המעשית היחידה להתקדם היא להרחיב את מה שדייטון עושה בתחום הביטחון לתחומים אחרים של הממשל והחברה הפלסטיניים."
מתאם הביטחון האמריקני הראשון, אלוף משנה ויליאם "קיפ" וארד, הגיע לירושלים במרס 2005. אליוט אברמס, לשעבר סגן היועץ לביטחון לאומי לנשיא בוש, אמר לי, שמשימתו של וארד אורגנה כתגובה לשלושה אירועים קשורים זה לזה: בחירתו מחדש בנובמבר 2004 של הנשיא בוש, ששאף לבנות מחדש את כוחות הביטחון הפלסטינים כחלק ממפת הדרכים שלו לשלום במזה"ת מ-2003; מותו של יאסר ערפאת תשעה ימים לאחר מכן, שבחייו סיכל את כל המאמצים האמריקאיים לבצע רפורמה במנגנוני הביטחון הפלסטיניים, ונצחונו של המועמד המועדף על האמריקאים, מחמוד עבאס, בבחירות לנשיאות בינואר 2005.
מאמצי וארד התרכזו בתחילה ברפורמה במנגנוני הביטחון, אבל מהר מאד התמקדו
בהכנות ליוזמת ראש ממשלת ישראל שרון להתנתקות מעזה ומארבע התנחלויות
בצפון הגדה המערבית באוגוסט וספטמבר 2005. ההתנתקות עברה חלק מבחינתה של ישראל, אבל וארד נכשל במניעת אלימות בצד הפלסטיני. חממות של מתנחלים נבזזו, בתי כנסת ריקים נשרפו והפלסטינים החלו נלחמים זה בזה על השליטה בעזה.
שבועות ספורים לאחר שדייטון החליף את וארד בסוף שנת 2005, הביס החמאס את הפת"ח בבחירות למועצה המחוקקת של ינואר 2006. בן לילה השתנה תפקידו של דייטון מרפורמה של מנגנוני הביטחון למאמץ למנוע מן הממשלה שבראשות החמאס לשלוט במנגנונים אלו. משפטני מחלקת המדינה חיפשו דרכים, כיצד להמשיך בתמיכה בכוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית שהיו בשליטת הפת"ח, בשעה שהנהגת הרשות עמדה לעבור לידי חמאס, שארה"ב הכריזה עליו כארגון טרור. הפתרון היה לסייע ישירות לנשיא עבאס, שנבחר בנפרד וניתן היה להחשיב אותו במנותק מן המועצה המחוקקת והממשלה שנשלטו על ידי החמאס. ארה"ב הפכה על פיה את מדיניותה רבת-השנים ללחוץ על הנשיא הפלסטיני להאציל סמכויות לממשלה ויעצה תחת זאת לעבאס להוציא צווים נשיאותיים ולבצע מינויים שיגבילו את שליטתה של הממשלה החדשה – בייחוד בכוחות הביטחון. החמאס הגיב בהקמת מנגנון ביטחון משלו. עבאס הוציא צו סגירה לכוח הביטחון של החמאס – והקבינט הכריז שהצו הוא לא-חוקי. במהלך השנה שלאחר מכן התרחשה סידרת עימותים אלימים בין החמאס ופת"ח, שבמהלכם נרצחו מנהיגים משני הצדדים.
בינתיים עסק דייטון בפיקוח על גיוס, אימונם והצטיידותם של כוחות הביטחון המתרחבים במהירות של עבאס. ח'אלד משעל, ראש הלשכה הפוליטית של חמאס, נשא נאום סוער, שבו גינה את "ההפיכה הביטחונית" כ"קונספירציה" שנתמכת על-ידי "הציונים והאמריקאים" – טענות אותן הכחיש הפת"ח. בפברואר 2007, על סף מלחמת אזרחים, נסעו מנהיגי פת"ח וחמאס למכה והגיעו להסכמה על הקמתה של ממשלת אחדות לאומית; ארה"ב התנגדה לעיסקה, משום שהעדיפה שהפת"ח ימשיך לבודד את חמאס. פיאד התמנה לשר האוצר בממשלה החדשה, למרות שלטענתו האמריקנים לחצו עליו לא להצטרף. הדיפלומט הפרוביאני אלווארו דה סוטו, לשעבר נציג האו"ם בקווארטט, כתב ב"דו"ח סיכום שליחות" סודי, כי ניתן היה למנוע את האלימות בין החמאס לפת"ח אלמלי התנגדותה העזה של ארה"ב לפיוס הפלסטיני. "ארה"ב," כך כתב, "דחפה באופן ברור לעימות בין הפת"ח לחמאס".
חודש לפני שעזה נפלה בידי החמאס ביוני 2007, תקפו כוחות חמאס חיילים שאומנו על ידי התיאום הבטחוני האמריקני בבסיסם שליד הגבול בין עזה לישראל, הרגו שבעה ונסוגו רק לאחר ששלושה טנקים ישראלים התקרבו למקום. בעדותו בפני הקונגרס האמריקני שבוע לאחר מכן טען דייטון, כי ההתקפה נהדפה והכחיש שהחמאס מתחזק – תחזית שלא התממשה בשבועות שלאחר מכן. "רק כמה ימים," אמר ראג'י סוראני, ראש המרכז הפלסטיני לזכויות אדם, "היו דרושים לחמאס כדי להפיץ לכל רוח מנגנון ביטחון של הרשות המונה 53,000 איש, בו השקיע המערב ארבע-עשרה שנים".
למרות שכמה מאנשי ממשל של בוש אמרו לאחר מכן, כי האסטרטגיה כולה היתה מוטעית, המעגל המצומצם שהיתה לו השפעה על התיאום הבטחוני האמריקני הפיק מהאירועים לקח אחר. "לא ראינו בכך הוכחה שהפרויקט לא עובד," אמר אברמס, "אלא שהפרויקט באמת נחוץ".
הרשות הפלסטינית איבדה אומנם את עזה, אך לאחר שעבאס העמידה בראשה ממשלת חירום בראשות סלאם פיאד, חשו האמריקנים, שיש להם "הממשלה הטובה ביותר שהיתה לרשות הפלסטינית אי פעם". כך אמר לי דיוויד ואלץ', לשעבר עוזר מזכיר המדינה לענייני המזרח התיכון ומי שעזר לנהל את כוח המשימה של דייטון עד דצמבר 2008. לאחר הקמת ממשלת פיאד שם ממשל בוש קץ לאמברגו על הרשות הפלסטינית שנמשך ארבעה עשר חודשים, ישראל שיחררה 500$ מיליון כספי מיסים שעיכבה אצלה, שיתוף הפעולה בין כוחות בטחון פלסטיניים וישראליים גבר, התיאום ביניהם השתפר, וכוח התיאום הבטחוני האמריקני הרחיב את פעילותו במהירות. משך שלושה וחצי החודשים הראשונים לכהונת פיאד כראש ממשלה, מאמצע יוני עד אוקטובר 2007, ארגנה הרשות הפלסטינית מבצע מקיף בגדה המערבית נגד ארגוני צדקה, בתי עסק, אנשי דת ופקידי ממשל הקשורים לחמאס, ועצרה 1,500 חברי חמאס וכאלה הנחשדים באהדה לחמאס. "לאחר שהתברר שחמאס ניצח בעזה – אפשר היה לעשות עבודה נקייה הרבה יותר בגדה המערבית," אמר ואלץ'.
לקראת סוף אוקטובר 2007 עשתה הממשלה הפלסטינית מאמצים לשמור על הסדר בשכם, אחת מהערים האלימות בגדה המערבית. בחודש מאי 2008 הוביל אחד הגדודים המיוחדים שהוכשר בידי התיאום הבטחוני האמריקני את מבצע הבטחון הגדול ביותר שאי פעם ביצעה הרשות. שני המבצעים זכו להערכה מצד התושבים ששמחו על השיפור בביטחון. אבל הצלחתם של המבצעים האלה היתה תלויה לא רק בריסון עצמי מצד חמאס והג'יהאד האסלאמי, אלא גם בתמיכתה מצד ישראל, ובכלל זה החנינה שהעניקה ללוחמי פת"ח.
פלסטינים רבים רואים במבצעים של כוחות הביטחון של הרשות מהלך שנועד לדכא את חמאס – שזכה בבחירות חופשיות והוגנות – וגם למנוע התקפות על ישראל. "האתגר העומד בפני עבור פיאד ועבאס הוא שפלסטינים רבים רואים באלימות כלפי ישראל פעולה לאומית מכובדת," אמר לי ע'יית אל-עומרי, לשעבר יועץ לענייני מדיניות חוץ של עבאס. הערכה זו קיבלה אישור בתגובות להתקפות התאבדות בישראל כגון בקניון בדימונה בפברואר 2008 והריגתם של שמונה תלמידי ישיבה בירושלים המערבית כעבור חודש. למעלה משלושה רבעים של הפלסטינים שנשאלו תמכו במשאלי דעת-קהל בהתקפות, שזכו לשבחים מצד חמאס אך גונו מצד הרשות.
במהלך השנה שלאחר מכן התרחקה הרשות עוד יותר מהציבור, והחמאס סייע לה בכך מעט. העיתונאי הישראלי, נחום ברנע, השתתף בפגישה בין מפקדים ישראלים ופלסטינים בבסיס צבאי ישראלי מצפון לרמאללה. במאמר בידיעות אחרונות, שתורגם לאחר מכן בעיתונות הפלסטינית, דיווח ברנע שראש כוחות הבטחון הלאומי הפלסטיני אמר לישראלים הנוכחים: "יש לנו אויב משותף," ואילו המודיעין הצבאי הפלסטיני אמר: "אנחנו מטפלים בכל מוסד של חמאס לפי ההוראות שלכם".
כעבור חודש וחצי ספגה הפופולריות של הרשות מכה נוספת. לאחר שכוחות ישראלים פינו 200 יהודים מבית מריבה בחברון, מתנחלים ישראלים באזור חיבלו באמבולנסים ובמסגדים, הציתו רכב ובתים, וירו ופצעו תושבים פלסטינים. ראש הממשלה אהוד אולמרט אמר שהוא "מתבייש נוכח המראה של יהודים יורים בערבים חפים מפשע" והגדיר את האירוע כ"פוגרום". כאשר ההתפרעויות התפשטו לתחומי חברון שבשליטה פלסטינית, היו התושבים המקומיים עדים לכך שכוחות הביטחון שלהם מסתלקים מן המקום בשקט. הן המושל לשעבר [של חברון], המשמש כיום כראש המטה של עבאס, והן מפקד כוחות הביטחון הלאומי הפלסטיניים בחברון, הידועה כמעוז של חמאס, מסרו לי, שחיילים ישראלים נכנסים באופן שיטתי לשטחים שבפיקוח הרשות ומאלצים את החיילים הפלסטינים "הנעלבים והמושפלים" לחזור לבסיסם. תחושת התושבים כי כוחות הרשות משתפים פעולה עם ישראל ניזונה גם מהנוהג הישראלי לעצור אנשים מייד לאחר שהשתחררו ממעצר בידי הרשות הפלסטינית.
הפגיעה החמורה ביותר בשמם הטוב של כוחות הביטחון הפלסטיניים התרחשה במשך המלחמה הישראלית על עזה, שנפתחה בדצמבר 2008. קציני הרשות בגדה המערבית, חלקם במדים וחלקם בלבוש אזרחי, הקיפו את המסגדים, מנעו מהצעירים להתקרב למחסומים, עצרו מפגינים שצעקו סיסמאות של החמאס ופיזרו מפגינים באלות, תרסיס פלפל וגז מדמיע. האמון בין הכוחות הפלסטינים והישראלים היה כה גדול, טען דייטון, ש"חלק ניכר של הצבא הישראלי יכול היה להתרכז בעזה". ברק בן-צור, מי שהיה רכז לוחמה בטרור במודיעין הצבאי וכיהן לאחר מכן כעוזר מיוחד לראש השב"כ, סיפר לי, ש"ביישובים הערביים בישראל היו הרבה יותר פעולות מחאה נגד המלחמה מאשר בגדה המערבית הודות לשקט המוחלט, שנשמר על ידי כוחות הביטחון הפלסטינים". מאוחר יותר אמר שר החוץ, אביגדור ליברמן, ש"מחמוד עבאס אישית התקשר אלינו ולחץ שנמשיך במבצע ונפיל את חמאס".
כמה חודשים לאחר המלחמה בעזה הופיע דייטון לפני קבוצה רבת השפעה של פוליטיקאים ומשקיפים במכון ושינגטון למדיניות במזרח-התיכון והתפאר בהישגי כוח המשימה שלו: בניית כוח שפעל נגד חמאס ושיתף פעולה עם ישראל במשך המלחמה ויצירתם של "אנשים חדשים" באמצעות אימון חיילים פלסטינים על-ידי התיאום הבטחון. המפקדים הישראלים, כך סיפר לשומעיו, ביקשו לדעת, כמה מהר יוכל המרכז ליצור חיילים נוספים. דבריו עוררה מורת רוח בפלסטין, שם חיזקו את הדימוי של ארה"ב ושל ישראל כמושכות בחוטים. בחודשים שלאחר הנאום שיגרה הרשות תלונה רשמית לארה"ב בגין "הצהרותיו הבלתי-נסבלות" של דייטון: פקידים בכירים פלסטינים, כולל פיאד, סירבו להשתתף בפגישות עם דייטון, ולפי שבועון הבטחון ג'יינס, "כתוצאה ממתח ביחסים בין דייטון לבין ההנהגה הפלסטינית האזרחית, צומצם היקף תפקידו".
מבחינתו של פיאד, נאומו של דייטון פורסם בעיתוי הגרוע ביותר האפשרי: מייד
לאחר משאל דעת-קהל שמצא, שהלגיטימיות של הרשות בקרב התושבים נמצאת בשפל
שלא נודע כמוהו, ולאחר הפגנות רבות משתתפים של פלסטינים במחאה על ניסיון
לכאורה של הרשות להתנקש בחייו שייח' חאמד אל-ביתאוי, מנהיג חמאס בולט
בגדה המערבית. ביתאוי, חבר פרלמנט, יושב ראש התאחדות המלומדים
האסלאמיים ואיש-דת המוכר בעקבות דרשותיו במסגד אל-אקצא בירושלים, חמק
מממארב של תוקפים בלתי-מזוהים בסתיו 2008. בקיץ 2010 אסרה
עליו רשות לשאת דרשות ושניים מבניו נתונים במעצר מאז חודש יולי. אך
ביתאוי הצהיר, כי הוא סמוך ובטוח שממשלת פיאד לא תחזיק מעמד. "פת"ח
והרשות הפלסטינית מידרדרים בגלל שתי סיבות", אמר לי בשכם: "שחיתות ושיתוף
פעולה עם הישראלים".
בחודש דצמבר 2009, כאשר כוחות ישראלים, שפעלו על סמך מידע שנתקבל מכוחות הביטחון של הרשות, הרגו בשכם שלושה לוחמים פלסטינים החשודים ברצח רב בגדה המערבית, השתתפו למעלה מ-20,000 פלסטינים בהלוויה, שהפכה להפגנת מחאה אדירה נגד שיתוף הפעולה הביטחוני של הרשות עם ישראל. כעבור מספר ימים שידרה תחנת הטלוויזיה של חמאס סרטון מצויר, שבו שרה מקהלה: "אנו נשבעים שלא ניתן לדייטון להלך עלינו אימים". הדמות המרכזית, בהלול, הוא מפקד בכוחות הביטחון הלאומי הפלסטיניים הביטחוני המנשק את מגפי החיילים הישראלים, חובש כומתה שעליה הסיכה "דייטון", וטוען שאינו מייצג שום סיעה פוליטית, כאשר שמכנסיו נופלים ונחשפים תחתוניו בצבע הצהוב המזוהה עם פת"ח.
ביום שבו שודר הסרטון, הצהיר עבאס – המוצג בסרטון כבובה שמפעיל חייל ישראלי – בריאיון: "אנחנו לא משמרות הבטחון של ישראל". שבוע לאחר מכן הצהיר יוסוף אל-קארדאווי, המטיף הטלוויזיוני מדוחא שקהל של עשרות מיליונים צופה בו בטלוויזיה של קטאר: "אם יוכח שעבאס הסית את ישראל לתקוף את עזה, דינו אינו הוצאה להורג בלבד אלא מוות בסקילה".
ביקורת על דייטון וכוחות הבטחון אינה נחלתם של אסלאמיסטים בלבד. במאמר שהתפרסם בשנה שעברה תחת הכותרת "השטאזי של יריחו" כתב באסם עיד, ראש ה"קבוצה הפלסטינית למעקב אחר זכויות האדם" (PHRMG): "הייתי רוצה להציע שגנרל דייטון, יאמן סוכנים לא רק בשימוש בנשק, בהכאות ובעינויים... אלא גם ילמד אותם איך להתנהג בקרב בני עמם". כוחות הביטחון הלאומי המאומנים על ידי דייטון אינם מוסמכים לבצע מאסרים, אך הם מובילים בקביעות מבצעים משותפים עם שרותי הביטחון הפלסטיניים, שמפקדיהם הבכירים אומנו על ידי התיאום הבטחוני האמריקני – ואשר לפי דיווחים של Human Rights Watch ושל ארגוני זכויות אדם פלסטיניים – ביצעו עינויים. שנה לאחר תחילת כהונתו הראשונה של פיאד דיבר ממדוח אל-עקר, שעמד בראש המועצה הפלסטינית העצמאית לזכויות האזרח, על "מיליטריזציה" של הממשלה וקבע, ש"ממצב של הפקרות עברנו עכשיו לסוג של מדינת בטחון, מדינת משטרה".
מאז התגברו ההאשמות שמדובר בשלטון סמכותני. עבאס, שתקופת כהונתו הסתיימה בזמן המלחמה בעזה, שולט מאז מכוח צו נשיאותי. המועצה המחוקקת לא כונסה מאז יוני 2007, ושרותי הביטחון מתעלמים לעתים קרובות מפסיקות בתי משפט. עם כל מחויבותו של פיאד לנשיאה באחריות ולשקיפות, התברר בסקרים שפיאד נחשב פחות לגיטימי מאשר ראש ממשלת החמאס בעזה, אסמאעיל הנייה, והוא עומד בראש ממשלה שדירוג היושרה הגלובלי (Global Integrity Index) ממקום במקום השישי בין הממשלים המושחתים ביותר בעולם, יחד עם ממשלת עיראק.
גם היבטים אחרים של פעילות הרשות הפלסטינית זיכו אותה בביקורת חמורה. לפי מנהל ארגון זכויות אדם הפלסטיני אל-חאק, שהואן ג'בארין, בחודשים האחרונים הפכו העינויים שוב לעניין שבשיגרה. בסקרים שנערכו מאז נכנס פיאד לתפקידו מדווחים תושבי הגדה המערבית בקביעות על תחושת חוסר בטחון גדולה יותר מאשר העזתים, שחייהם תחת שלטון החמאס גרועים יותר במובנים רבים. המשרד לעניני דת קבע, שדרשות יום הששי ייקראו על ידי אימאמים. לפי אמנסטי אינטרנשיונל, נעצרו במהלך המלחמה בעזה עיתונאים פלסטינים ואיימו עליהם משום שדיווחו על מעשי דיכוי מצד הממשלה. מאז הפך פיאד לראש הממשלה, דורגה הרשות הפלסטינית פעמיים על ידי מדד חופש העיתונות של ארגון עיתונאים ללא גבולות במקום הנמוך ביותר מבין כל המשטרים הערביים. Freedom House מעניק כעת לרשות הפלסטינית אותו דירוג בסעיף זכויות פוליטיות כמו בסעיף הזכויות האזרחיות: "לא חופשית".
פיאד ניסה לחזק את אמינותו אצל הפלסטינים על ידי השתתפות בפעולות של "התנגדות בלתי-אלימה" – הפגנות נגד גדר ההפרדה ושריפת מוצרים שיוצרו בהתנחלויות הישראליות. אבל סאם באחור, יזם פלסטיני ופעיל זכויות אזרח, סיפר לי שהחלטה שהתקבלה לאחרונה על ידי הממשלה "לאמץ מרכיב אחד קטן" של חרם קיים ומקיף יותר אינה אלא "תפאורה", שתכליתה לכסות על פעולתה של "מדינת משטרה הפועלת ביד חזקה ושמטרותיה העיקריות הן לחסום את חמאס ולמנוע ביקורת נגד הממשלה". ב-25 לאוגוסט 2010, כאשר גופים שמאליים ועצמאיים קיימו הפגנה נגד השיחות הישירות עם ישראל שעמדו להתחיל שבוע לאחר מן, היא דוכאה באלימות על ידי כוחות הביטחון של הרשות.
במהלך חורף 2009 ואביב 2010 התכוננה הרשות הפלסטינית התכוננה לבחירות המוניציפליות של יולי, שחמאס הודיע שיחרים בגלל הדיכוי הפוליטי. ח'ליל שיקאקי, עורך הסקרים הפלסטיני הבכיר, אמר לי שמטרת הבחירות היתה "להחליש עוד יותר את חמאס ולחזק את הלגיטימיות של הממשלה". כאשר המחלוקות הפנימיות של פת"ח מנעו ממנו להסכים על רשימת המועמדים, ביטלה הרשות הפלסטינית את הבחירות, כשהיא מכחישה שעשתה זאת מחשש שפת"ח יובס. אבל שהואן ג'בארין סיפר לי שהכחשתה של הממשלה אינה אמינה:
במאי ויוני שמענו על עשרות ומאות מקרים שבהם תומכי חמאס תוחקרו על ידי כוחות הביטחון ביחס לבחירות המוניציפליות ונשאלו, אם הם רוצים לרוץ בבחירות, אם הם מתכוונים לבחור ועבור מי יצביעו.
במשרדו ברמאללה אמר שיקאקי, שמכיוון שאנשים בעזה מרגישים חופשיים יותר לגלות את דעותיהם הפוליטיות לסוקרים שלו, "אנו מקבלים דיווח יותר מדויק על הצבעתם של אנשים בבחירות האחרונות בעזה מאשר כאן".
בדיווח שהופץ בין עובדים בכירים בבית הלבן ובמטות הצבא מוקדם יותר השנה, כתב קולונל דרמר: "בעוד שגורמים ישראלים ואמריקנים – מתוך גישה קצרת ראות – רואים את הצלחותיה האחרונות של הרשות הפלסטינית בתחום הביטחון כניצחון נגד הטרור, פלסטינים זהירים רואים אותם כנסיונות מחודשים להגן על המשטר". לדעתו המגרעת של מאמצי ארצות הברית היא ש"לא הוגדרו משימת התיאום הבטחוני ומטרתו הסופית. האם המטרה היא שהרשות הפלסטינית תתעמת עימות צבאי עם החמאס ותביס אותו? תנקום על אובדן עזה? תשמור על הסדר למען ישראל? או שהמטרה היא להניח את היסודות הביטחוניים למדינה פלסטינית חופשית דמוקרטית ועצמאית?" גאנדי אמין, מנהל בוועדה הבלתי-תלויה לזכויות אדם – נציב קבילות של הרשות הפלסטינית, אמר לי: "אין לי שום תקוות ביחס לתוכנית פיאד. אני מסתכל על השטח וכל מה שאני רואה הוא שתפקיד מנגנוני הביטחון הולך ומתחזק".
באוקטובר 2010 יפרוש דייטון יפרוש ויוחלף על ידי גנרל בכיר מחיל האוויר האמריקני, מייקל מולר. במשך השנה הבאה אמור מולר לקבל את התקציב הגדול ביותר לו זכה התיאום הבטחוני האמריקני עד היום. עם התקרב תאריכי היעד של תוכנית פיאד וסיום המשא ומתן הישראלי פלסטיני, תפקידו יהיה לקדם שתי מטרות מנוגדות: לבנות כוח פלסטיני שיוכל לערוב לביטחונה של ישראל ובה בעת – להחליש את התחושה שארצות הברית תומכת במה שתושבי הגדה המערבית, כמו גם מדינאים עצמאיים כמו מוסטפא ברגותי, מתארים לא ככיבוש אחד אלא כשניים.
אנו מבקשים להודות לצוות המתנדבים שתרגם את הטקסט לעברית: ראובן קמינר, ענת מטר, מתן קמינר, יוסי זעירא, גילה נ' וגדי אלגזי.
הערות ואסמכתאות