שלוש התפתחויות חשובות אירעו בשבועיים האחרונים בעניין מאבק עובדי התזמורת האנדלוסית:

  1. בפגישה של נציגי עובדי התזמורת ויו"ר ההסתדרות עופר עיני עם שרת התרבות לימור לבנת, שבה נכחו גם מיכה יינון, ראש מנהל תרבות (לשעבר) והמפרק הזמני עו"ד אופיר כץ, קיבלה השרה לימור לבנת החלטה, כי משרדה יכיר בתזמורת אנדלוסית אחת בלבד, התזמורת האנדלוסית החדשה הכוללת את 40 הנגנים והעובדים שפוטרו והתאגדו בחסות עמותת "קרן אהבת קדומים", והיא מקווה שתימצא הדרך המשפטית להעביר לה את התקציב.
  2. בשעה טובה פורסם דו"ח ביקורת העומק שחקר את התנהלות התזמורת בשנים האחרונות. דו"ח הביקורת, שנערך מטעם החשב הכללי, כולל ממצאים חמורים ביחס להנהלת התזמורת ולאחריותה לכישלון הניהולי. הוא כולל גם ביקורת קשה על התנהלותו של המנכ"ל מוטי מלכא ועל גובה השכר ששולם לו בשעה שהתזמורת כולה עברה תוכניות הבראה קשות.
  3. בשבוע שעבר הורה בית המשפט המחוזי על מינוי מפרק אחר מטעם כונס הנכסים של המדינה, ולאחר שלא הובעה התנגדות מצד הנהלת התזמורת (שני נציגים מטעמה נכחו שם ולשאלת השופטת ענו שאינם מתנגדים לפירוק), הורתה השופטת על פירוק התזמורת.

חשוב לציין כאן שתי עובדות: את הבקשה לפירוק הגישו שמואל אלבז, המנצח הראשי לשעבר, ויורם אזולאי, היועץ המוזיקלי לשעבר, יחד עם עוד שתי נגניות בשל חוב של 150,000 אלף ש"ח, והבקשה נעשתה בהסכמת הנהלת התזמורת. אגב, החוב לנגנים ולעובדי התזמורת המאוגדים בהסתדרות הוא מיליון וחצי ש"ח והחוב הכללי של התזמורת לנושיה מסתכם בכשלושה מיליון ש"ח. שנית: המפרק הזמני הקודם שמונה לתזמורת, עו"ד אופיר כץ, פרש בהסכמה מתפקיד המפרק, לאחר שבאורח פלא התגלה שהוא ולא אחר היה עורך הדין, שהשיב בשם מוטי מלכא והנהלת התזמורת על דו"ח הביקורת של החשב הכללי.

במילים אחרות: תכנית ההנהלה להשתלט על נכסי התזמורת באמצעות מפרק זמני ולהפעיל את התזמורת מחדש ללא הנגנים והעובדים "הסוררים" וללא התארגנות העובדים לא צלחה.

בעקבות כל השתלשלות האירועים הזו וקריסת תוכניותיו של ראש-העיר אשדוד להקים תזמורת תחת הנהלת החברה העירונית – ללא עובדי המנהלה של התזמורת (שחלקן עובדות בה 14 שנה, מיום הקמתה) וללא ועד העובדים והסכם קיבוצי, יצא ראש העיר לסרי בהודעה היסטרית לעיתונות, שהוא מתכוון לקיים מסיבת עיתונאים בת"א ולהאשים את לימור לבנת בפירוק התזמורת.

בהמשך מובאים קישורים לכתבות שהתפרסמו בעקבות מסיבת העיתונאים שערך ראש העיר אשדוד, יחיאל לסרי ובעקבות ההפגנה שלנו, עובדי התזמורת והנגנים מחוץ לבית סוקולוב (לא אפשרו לאף אחד מאיתנו להיכנס למסיבת העיתונאים שארגנה היחצ"נית של מוטי מורל, ואף הזמינו משטרה כדי לפזר אותנו, אבל זה לא עזר, כי את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק. עוברי אורח ונהגי משאיות עצרו בתדהמה כדי להקשיב לצלילי התזמורת שניגנה על מדרגות בית העיתונאים.

כאמור, ראש העיר מאשים ותוקף את השרה לימור לבנת ואת בית המשפט המחוזי על הפירוק ומאיים לתבוע את עיתון הארץ על הפרסומים בעניין התזמורת והדו"ח. באותה הזדמנות יוכל לתבוע גם את כל העיתונות המקומית, שלמעט עיתונאי חצר אחד, לא מיהרה לבלוע את הספין ופרסמה כתבות לא מחמיאות, בלשון המעטה, על מסיבת העיתונאים של ראש העיר (מומלץ מאד לקרוא גם מאמר דעה של ראובן קפלן, עורך אתר ashdodnews, תחת הכותרת: "מסיבת עיתונאים מיותרת").

בעבר האשימו יחיאל לסרי ומוטי מלכא את ראש העיר הקודם צילקר, את חברי ועד העובדים ואת ההסתדרות בפירוק התזמורת. טוב שיש את מי להאשים! האם לא פשוט יותר היה להכיר בהתארגנות העובדים, להגיע להסכם קיבוצי ולעשות הפרדה בין תפקידו ומחוייבותו כראש עיר לציבור לבין הנאמנות לחבר הילדות שכשל?

התמונות בכתבות מדברות בעד עצמן – אבל הן מספרות רק חצי מהסיפור. מצב העובדים והנגנים בכי רע. כבר חודשים הם חיים ללא שכר, ללא דמי אבטלה, ואלה שכן מקבלים אבטלה – בקושי יכולים לחיות מהם. מאחורי העובדים חודשים של מאבק עיקש ונחוש, אך סוחט ומתיש. לדעתי, מגיע לעובדים שלא נשברו הלכו עם הצדק עד הסוף ולא התפתו למלכודות הדבש שהציעו להם המפשרים למיניהם פרס ישראל לצדק חברתי.

ועוד משפט אחד לסיכום – לאחי ואחיותיי המזרחים: קל לנו יותר להתחלחל מהגזענות המבחילה השופט דרורי, מאשר להתחלחל מגזענותו, עבריינותו ושחיתותו של האברך המרוקאי, בנו של הרב הראשי של חדרה ו/או משחיתותם של שליחי המצווה, השר אלי ישי והרב הראשי עמאר, שניסו להטות משפט לטובת חברם, בן מפלגתם. קל לנו לזעוק חמס על גזענותו של השופט רון אלכסנדר, שקבע כי תרבות המאבק של הפנתרים השחורים היא תת-תרבות, מאשר להזדעזע מאמירותיו הגזעניות של יורם אזולאי, היועץ המוזיקלי לשעבר, על הנגנים הרוסים של התזמורת האנדלוסית (שהוקלטו ופורסמו בעיתונות), או למחות בגלוי על האופן העריץ והמושחת בו נוהלה התזמורת האנדלוסית הישראלית במשך שנות קיומה והיחס המחפיר שגילתה לזכויות אדם ולזכויות עובדים.

אם אנחנו כמזרחים לא נצא בפומבי נגד גילויים אלו של גזענות ושחיתות של בני קהילותינו, אז יישארו מזרחיות והמאבק המזרחי שבויים בתפיסה מהותנית, במקום קריאת תגר מתמדת על הממסד ומשרתיו, קריאה לצדק חברתי ותרבותי - או שהמזרחיות תישאר כלואה כשיח אקדמי פוסט-קולוניאלי מנותק מכל חיבור למציאות. הגיע הזמן לניקוי אורוות של הפוליטיקאים והצדקנים המזרחים שרכבו על גב המצוקות של אחיהם בדרך לצמרת – רק כדי להצטרף לכוחות הרומסים של הממסד ההגמוני.

תודה לכל הפעילים והפעילות שבאו לתמוך... ובבניין התזמורת האנדלוסית החדשה והנקייה ננוחם – אמן.

קישורים: