אוניברסיטה של אפרטהייד באריאל

כמה דברים שצריך לדעת על התנחלות אריאל. בתמונה היא נראית מלמטה, מהכפר הפלסטיני מרדה. למעלה, על הרכס, הגגות האדומים של ההתנחלות.

גזל

אריאל הוקמה בשנות השבעים על אדמות מופקעות – אדמות כל כפרי הסביבה שהוכרזו ל"אדמות מדינה". גזל פשוט. לא די בכך שהיא גזלה את אדמות הכפרים בסביבה – היא חוסמת כל אפשרות להתפתחותם.


הפרדה

אריאל מוקפת חלקית בגדר הפרדה המפרידה שבע כפרים פלסטיניים (חארס, כיפל חארס, דיר איסתיא, מרדה, קירי, ג'מעין, זיתא-ג'מעין) מהעיירה סלפית, שהיא המרכז העירוני המרכזי שממנו הם מקבלים שירותים. בכפרים האלה גרים למעלה מ-20,000 בני אדם. 

מובלעות
הקצה המזרחי של אריאל נמצא 21 ק"מ ממזרח לקו הירוק. קילומטרים ספורים ממזרחה לאריאל מתחילה כבר בקעת הירדן (עקרבה צופה כבר לבקעה). כשאריאל מסופחת לישראל, די במחסומים ספורים – צומת תפוח עד להתנחלות גיתית – כדי לחלק את הגדה המערבית.

ביוב

מי השופכין של אריאל זיהמו פעם אחר פעם את מערכת המים של סלפית. שלטונות הכיבוש אוסרים על הקמת מתקן לטיהור מי שופכין עבור סלפית – אלא אם כן תסכים העיירה (10,000) תושבים לכך שייעשו שימוש במיתקן גם לטיהור מי השופכין של אריאל.

כסף
לפי נתוני החשב הכללי של משרד האוצר לשנת 2007, מתנחלי אריאל קיבלו מן המדינה את התמיכה הכלכלית הגבוהה ביותר לנפש מכל היישובים שבשליטת ישראל – 9,035 שקלים חדשים לשנה: פי שבעה וחצי מאשר ממוצע התמיכה הממשלתית לנפש ביישובים אחרים (1200 ש"ח לנפש לשנה).

והאוניברסיטה?

כל תחומי ההתנחלויות - ובכללן אריאל - הן שטח צבאי סגור לפלסטינים תושבי השטחים. כל פלסטיני שמבקש להיכנס לתחומי התנחלות חייב בהתאם לכך לקבל היתר אינדיבידואלי מהמפקד הצבאי. הבסיס לכך הוא צו בדבר הוראות ביטחון (יהודה ושומרון) (מס' 378), התש"ל-1970, ועל סמך צו זה הוציא ב-1996 מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, האלוף אילן בירן, את הצו בדבר סגירת שטח (יישובים ישראליים); ההכרזה חודשה ב-1997 וב-2002. היא הורחבה לאזורי "מרחב התפר", לאזורי תעשיה הנמצאים בניהול ישראלים, ונמצאת גם עתה בתוקף.

הצו אוסר באופן גורף כניסה לכל ההתנחלויות פרט למי שמוגדר בצו כ"ישראלי", אך הגדרת "ישראלי" לצורך זה אינה זהה ל"אזרח ישראל": "ישראלי": תושב ישראל, מי שמקום מגוריו הוא באזור והוא אזרח ישראלי, או שהוא זכאי לעלות לישראל לפי חוק השבות, התש״י-1950, כפי תוקפו בישראל, וכן מי שאינו תושב האזור, ובידו אשרת כניסה בתוקף לישראל."

לפיכך הכניסה להתנחלויות מותרת לאזרחי ישראל, ליהודים בכלל שזכאים לעלות לישראל לפי החוק השבות, ואפילו לכל מי שנכנס לישראל כתייר (=מחזיק ב"אשרת כניסה בתוקף") – אבל לא לפלסטינים תושבי המקום.

אוניברסיטה הנמצאת ביישוב, שאליו אסור לילידים להיכנס  – מפרה את הכללים הבסיסיים ביותר של שוויון אנושי. זה המצב ביחס ל"מרכז האקדמי" באריאל, שקיבל הכרה כאוניברסיטה בחסדי ברק והימין המתנחל. ילדי כיפל חארס, סלפית, חארס, קירי ואיסכאכה, המשלמים את מחיר הקמת אריאל – לא יוכלו לעולם ללמוד באוניברסיטה הזו. כי הם פלסטינים.

אם זה לא מוסד לימודים, שהגישה אליו מבוססת על כללי אפרטהייד, במובן הפשוט ביותר של המושג, אז מה זה?

 

  • תמונה ראשית: אקטיבסטילס; מפה - בצלם; צילום רכס אריאל: POICA