עובדי מכון שכטר – מוסד חינוכי – שובתים בעקשנות. הדרישה שלהם פשוטה: מלינים את שכרם. ההנהלה חייבת חייבים לעובדי העמותות של מכון שכטר כ-600,000 ₪ – כסף שקוצץ מן המשכורות של העובדים ללא הסכמתם. האם נקרא לקיצוץ כזה גזל. מישהו במכון שכטר, המתמחה בלימודי יהדות, לא ממש קורא את הדברים הברורים בספר ויקרא:
לא תעשוק את רעך ולא תגזול, ולא תלין פעולת שכיר איתך עד בוקר (ויקרא יט, יג)
העובדים מאוגדים ב"כוח לעובדים" (קראו עוד בבלוג המאבק). אחרי שההנהלה תחזיר את הכסף, אומרים נציגי העובדים, אפשר יהיה לגשת למו"מ על חתימת הסכם קיבוצי.
ומה ההנהלה אומרת? שהעובדים יחכו. מה יש, בסך הכל משכורת! חכו "עד שהמצב יתבהר" ובינתיים: "אתם נדרשים לחתום על חוזה ל-5 שנים, להקפיא שכר, להקפיא דרגות, ולקבל את הכסף בחזרה במשך השנים הללו בהדרגה בלי הצמדה וריבית". סחתיין!
ההנהלה של מכון שכטר אומרת לעובדים: אין כסף. אבל למכון יש נכסים בשווי של כ-25 מיליון שקלים, מלבד הרכוש הקבוע –כולל בניין יפה ומפואר ועוד בניין מפואר בשכונת היוקרה נווה צדק בתל-אביב. ההכנסות של מכון שכטר, מזכירים העובדים הנאבקים בבלוג המאבק, גדלו לא רק עד שנת 2008 – שנה לפני הקיצוץ. גם מאז גדלו הכנסות מכון שכטר, ובנוסף לכך עוד קיבל המכון תרומה גדולה – חצי מיליון דולר. לא פחות.
ועכשיו לסוכריה: בשעה שלעובדים אומרים שאין כסף, מוציאה ההנהלה הרבה כסף – 200,000 ש"ח – על חברת ייעוץ פרטית שמסייעת לה להתגבר על המשבר – כלומר, על העובדים. כדאי לחשוב על זה רגע.
עידן היועצים
חברות ייעוץ הן הלהיט האחרון של הקפיטליזם. יש להן תפקידים מגוונים: הרבה פעמים תפקידן הוא להגיד את מה שההנהלה רוצה – אבל לא בעצמה, וכך לאפשר לה לחמוק מאחריות. רוצים להפריט שירותים במשרד ממשלתי? קחו חברת ייעוץ חיצונית. רוצים לבצע קיצוצים ולחמוק מאחריות? קחו חברת ייעוץ חיצונית. למה בדיוק מומחים היועצים של חברת הייעוץ? לשום דבר במיוחד שקשור למקצוע הספציפי, לחינוך או לתחבורה או לבריאות. נתניהו וממשלתו הציעו מכרז לגיבוש "אסטרטגיה כלכלית-חברתית למדינת ישראל" ל-15 השנים הבאות. המכרז מוצע לחברות ייעוץ חיצונית. שלמה סבירסקי הסביר כאן בדיוק למה זה חשוב ומה זה אומר.
ואם ייצא מכרז – מה, חברת הייעוץ הבינלאומית מקינזי לא תיגש? אחרי שנתנו למקינזי תפקיד מפתח בתיכנון עתיד הנגב במקום להקשיב לתושביו, לבדואים, לתושבי הפריפריה – לא שווה שניתן לה סיכוי לתכנן את כולנו לדעת?
אז הנהלת מכון שכטר לא לבד בפנייה ל"חברת ייעוץ חיצונית". חברה כזו לא מכירה את הפנים של אף אחת ואף אחד במקום העבודה. בניגוד להנהלה, היא לא תצטרך להתמודד עם הנזקים לטווח ארוך. אין לה שום מערכת יחסים עם הוועד או בכלל עם אנשים חיים ונושמים שנותנים חלק ניכר מחייהם למקום העבודה שלהם: העקרון הוא פגע וברח.
ואם חברת הייעוץ נותנת עצות – אלה עצות איך להעביר הפרטות ולשבור התנגדות ציבורית, איך לפרק שביתות ולבלבל את העובדים. יש חברות ייעוץ כאלה בישראל? בטח שיש. הנהלת מכון שכטר שכרה את שירותיה של חברת הייעוץ "חברת יזמות ניהול וייעוץ בע"מ" של יוסי קוצ'יק. לפי בלוג המאבק של העובדים, "רוב הזמן עסקו עורכי הדין ו'חברת הייעוץ' בסדרת פעולות של הטרדות, רדיפות ומעשים אחרים שנועדו להקשות ולשבש את עבודתו של הוועד ולגרום להשהיה ולשיתוק תהליך המו"מ. במשך כל חודשי הקיץ 2010 ניהלה הנהלה משא ומתן בכאילו עם נציגי ועד העובדים, כשעמדתה ברורה: "לא יהיה הסכם קיבוצי!" וכל הזמן הזה קיבלה חברת קוצ’יק ליזמות ניהול ויעוץ בע"מ את שכרה.
דרך יועצים לאוזני השליטים
אז מי זה יוסי קוצ'יק? בין 1991 ל-1994 הוא שימש כממונה על השכר במישרד האוצר. בתוקף תפקידו, הוא היה אז, כך כתבה סמדר שמואלי, " האיש הרע במשרד האוצר, שמתווכח עם עובדים בסקטור הציבורי על חצאי אחוזים במשכורתם". הוא נאבק נגד עובדי הרשויות המקומיות ששבתו ב-1997, וגם נגד הכבאים באזור חיפה ששבתו כדי לקבל גמול הולם על עבודה בשבתות ובחגים. הוא גם התייצב מול השביתה הגדולה באוניברסיטאות ב-1994. על בסיס "חוק יסודות התקציב" הוא בא וביטל הסכמים שנחתמו בין ועדים והנהלות.
אז כך נראית הדרך לפיסגה בישראל: קוצ'יק היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת אהוד ברק. זהו מסלול קלאסי באליטות: ממפלגת העבודה (עד 1989), לעמדה בכירה בסוכנות היהודית (1991–1994) משם לממשלה, וממשרד האוצר – למשרד ראש הממשלה, ובסוף – מתוק-מתוק, בשוק הפרטי. בין 2001 ל-2005 הוא גם היה מנכ"ל חברת מנפאואר. הוא בלי ספק יודע כמה עולים עובדים ואיך להוזיל את מחירם. יש לו ידע חשוב למכור למעסיקיו, אין ספק. והאתר בויקיפדיה מוסיף: "קוצ'יק חבר בהנהלת המכון הישראלי לדמוקרטיה ומתגורר בהרצליה פיתוח. סחתיין!
ומה בשוק הפרטי? זה האתר של קבוצת החברות שלו. כנסו. מה שמוצע הוא לא רק ייעוץ אסטרטגי "בתחום יחסי עבודה, בניהול משאבי אנוש" – כל מה שלומדים היטב במשרד האוצר. הוא גם שותף בחברת CR קשרי קהילה. גם היא מספקת שירותים חשובים, וכך היא מציגה את עצמה: זוהי
"חברה העוסקת בניהול קשרי ציבור והסברה, שמטרתם שיתוף ציבור ויצירת עמדות חיוביות בקרב הציבור, הקהילה וכלפי ארגונים שפעילותם משנה את הרגלי הציבור או עלולה באופן כזה או אחר לעורר התנגדות." (הדגשה שלי).
בתרגום לעברית: יש לכם גלולה מרה? קיצוצים בכוח-אדם, מפעל מזהם, הפרטה פוגענית? אנחנו יכולים לעזור בריכוך התנגדויות, בהמתקת הגלולה. החברה פיתחה שיטת עבודה, כך היא טוענת, "ייחודית וראשונה מסוגה המאפשרת למזער התנגדויות, להסיר חסמים ולמנוע נזקים לטווח ארוך". כמה חבל, למשל, כאשר חברת כביש 6 ספגה הפסדים בגלל ההפגנות ופעולות המחאה שעיכבו אותו, שלא שכרו את שירותיה! היא היתה מפלגת אותנו, מבלבלת אותנו, בכיף. כמה חבל שמינהלת ההקמה של גדר ההפרדה לא חשבה לשכור את שירותי חברת CR קשרי קהילה!
אתם באמת מתפלאים, שברשימת הלקוחות באתר החברה מופיעה רכבת ישראל (שבה מובילים עכשיו מהלך הפרטה עצום)? האם באמת מפתיע אותנו שגם חברת מקורות היא לקוחה (איזה מזל שהפרטנו את תאגידי המים!). ומה עושה שם החברה לפיתוח הרצליה בע"מ? והאמת היא שמנהלת החברה והבעלים יחד עם קוצ'יק, ברוריה נעים-ארמן, באמת היתה בעבר "יועץ בכירה לשר התחבורה ולסגן שר הבטחון" ומספרת על עצמה שטיפלה במשברים שונים, כמו למשל ב"מאבקי הירוקים נגד כביש חוצה ישראל"...
מחנה השלום צועד?
לכל זה יש עוד מרכיב אחד, שאסור לשכוח אותו. לפעמים מדברים על "מחנה השלום". מחנה? עם גדרות? עם ש"ג? אז מי זה בדיוק "מחנה השלום" – מי מחוץ למחנה ומי מנהיג את ה"מחנה"?
הנה למשל דמות בולטת במחנה השלום מודל 2011: יוסי קוצ'יק. הוא היה איש מחנה אהוד ברק ב-2001. ב-2008 הוא כבר אחד ממובילי המהלך להחייאת מרצ והקמת תנועת שמאל חדשה שהבטיח "להביא תקווה למצביעים". זה לא כל כך הצליח. אבל יש מי שמתעקשים: ב-2010 דיווחו העיתונים, שיוסי קוצ'יק שותף שוב להקמת "תנועת שמאל חדשה". שמאל אמרתם? שמאל כמו אברום בורג, שניסה לרכוש מהמדינה חברה בטחונית שעמדה בפני הפרטה? כנראה.
אם כך נראה השמאל, עדיף שנדע זאת. ואם זה מחנה השלום ואלו ראשיו – שיילכו לחפש אותנו. ואם במקרה תפגשו אותו באיזו עצרת בכיכר רבין, תשאלו אותו בבקשה, איזה ועד עובדים נמצא אצלו בתפריט השבוע.