ניהול דמוקרטי של מאבק עובדים איננו רק יפה על הנייר, ומהווה אלטרנטיבה טובה לכל העובדים והעובדות בישראל. מתן בורד, חבר בהתחברות-תראבוט ובכוח לעובדים מדבר מניסיון אישי ומזמין אתכם/ן להצטרף לכוח לעובדים.
הקיץ האחרון, שממשיך בינתיים כבר עמוק אל תוך הסתיו, הוכיח לרבים מאיתנו שאפשר למצוא שותפים למאבק רחב על האינטרסים המשותפים לכולנו. חלק מהמאפיינים העיקריים של מאבק האוהלים התפתחו בשנים האחרונות בסדרה ארוכה של מאבקים, בהם ההתקוממות נגד המדיניות הניאו-ליברלית שהופכת אותנו לעניים או משאירה אותנו בעוני; הסולידריות בין קבוצות חברתיות – מקצועיות ומעמדיות; היכולת להתגבר על חילוקי הדעות בנושאים מדיניים, שבאופן מסורתי ובעידוד הממסד מקשים על ניהול של מאבקים אנטי-ממסדיים רחבים וחוצי-סקטורים בישראל; והדגש החזק על שקיפות ודמוקרטיות בניהול המאבקים.
אני חושב שמעורבות בפוליטיקה חייבת להיות מבוססת, לפחות במידה מסוימת, על האינטרסים של הפעילים והפעילות, ולא יכולה להיות רק למען מישהו אחר. זה מבוסס במידה מסוימת גם על הניסיון האישי שלי: המעורבות שלי התחילה ממודעות הולכת וגוברת לחוסר הצדק שראיתי סביבי בשנים שאחרי שהשתחררתי מהצבא, אבל הפעם הראשונה בה הרגשתי מחויב באמת למאבק פוליטי היתה במאבק הסטודנטים של 2007, בו לקחתי חלק במאבק על תנאי הלימוד והחיים שלי עצמי. בראש רשימת הדרישות של המאבק היתה הורדת שכר הלימוד, אבל (כמו שלמדתי אחר כך, דבר שקורה בדרך כלל במאבקים כאלה) תוך כדי התפתחותו הדרישות התרחבו גם להקטנת הכיתות, להוספת תקנים של מרצים ובאופן כללי לתיקון נזקי הייבוש וההפרטה החלקית שעברו על המערכת.
תוך כדי המאבק, במעגלי לימוד ושיחות עם פעילים תוך כדי השביתה, גם נחשפתי להרבה מאוד עוולות ומאבקים נוספים. בין היתר למדתי כי הייתי חלק מהרוב הגדול של תושבי ישראל – נשים וגברים, יהודים וערבים, עניים ובעלי הכנסות ממוצעות, עובדות קבלן ועובדות קבועות, תושבי מרכז ופריפריה – אשר עובדים למחייתם או שואפים לעשות זאת, אך נתקלים פעם אחר פעם בקשיים וכישלונות בניסיון האישי שלהם למצוא עבודה מספקת שגם מאפשרת פרנסה סבירה ותחושת ערך עצמי, עקב שחיקת השכר ותנאי העבודה בעשורים האחרונים. כמו כן למדתי כי חוקי העבודה שעדיין נותרו על כנם בישראל נותנים לגיטימציה לעובדים לדרוש שיפור בתנאי השכר והעבודה, כמו גם הגנה משמעותית על חופש ההתארגנות במקומות העבודה. כל זה תרם לכך שהתחלתי לראות את שוק העבודה כתחום המאפשר התארגנות ומאבק שהוא גם רחב וחוצה סקטורים וגם אפקטיבי ומאפשר הישגים משמעותיים וצמיחה לאורך זמן.
העובדה שהשביתה והמאבק שניהלנו באותה שנה הסתיימו בהסכם שהוצג על ידי ראשי ארגוני הסטודנטים כניצחון, אבל בפועל היה רחוק מאוד מהדרישות שבשמן הפגנו ונאבקנו, ויותר מכך – העובדה שראשי הארגונים יכלו פשוט להתעלם לחלוטין מדרישות השטח, חידדה מאוד את ההכרה שלי בדבר הצורך במבנים דמוקרטיים כדי לנהל את המאבקים החברתיים על בסיסם. בזמן מאבק המורים שהתרחש שנה אחר כך, והתנהל והסתיים לפי דפוס דומה מאוד, ארגון "כוח לעובדים" כבר היה בשלבי התפתחות ראשונים. הדינמיקה של מאבק עובדים רחב וחזק כל כך, שמסתיים בקול ענות חלושה בחתימה על הסכם קיבוצי גרוע על ידי הנהגת המאבק, באופן שלא מאפשר לציבור הרחב שנאבק להביע את אי-הסכמתו, איפשרה לי להבין לעומק את הטענות של מייסדי הארגון בדבר ההכרח בתקנון ובאתוס דמוקרטי לצורך הוצאתו של כוחם של העובדים מן הכוח אל הפועל.
באופן כזה הגעתי במהירות יחסית לפעילות במסגרת כוח לעובדים, שהתחיל לנסות ליצור בישראל, לראשונה, ארגון עובדים המחויב לאינטרסים של העובדים ומעגן מחויבות זו באמצעות תקנון דמוקרטי במיוחד. התחלתי במטלות אדמיניסטרטיביות חד-פעמיות ובהמשך הצטרפתי כמלווה להקמת סניף חדרה-נתניה של איגוד עובדי כללית רפואה משלימה, סייעתי בניהול השביתה ההיסטורית באוניברסיטה הפתוחה ב-2009 ועוד. למרות שבאף אחד ממקומות העבודה בהם עבדתי בשנים אלה לא קם סניף עובדים, בכל התפקידים אותם מילאתי בכוח לעובדים חשתי תחושת שותפות מלאה – שותפות ביצירתו של ארגון רחב המאפשר מאבק שהצלחתו תסייע בסופו של דבר גם לי, אפילו אם לא אארגן את מקום העבודה שלי.
כבר עכשיו הפעילות המגוונת הזאת – בין אם מדובר על משמרת אכיפת שביתה במרכז לימוד של האו"פ, על אסיפת בחירות בסניף מטפלות המשפחתונים בפרדיס, על ישיבת משא ומתן קשוחה עם הנהלת מחלקת הנוער של הפועל ירושלים ועוד ועוד – אפשרה לי לפעול לצידם ולזכות להערכתם של מאות אנשים יקרים שלא הייתי פוגש אחרת. תוך כדי כך גם יצא לי ללמוד המון על עצמי, על יכולותי ועל מקומי במערכת הכלכלית, הפוליטית והחברתית בישראל.
עוד לפני המאבק החברתי במאהלים, השנה האחרונה הוכיחה כי הלגיטימציה להסכמי עבודה גרועים הנחתמים מעל לראשם ונגד רצונם של חלק גדול מהעובדים הולכת ונחלשת. שתי הדוגמאות הבולטות בהקשר זה הן מאבק העובדות הסוציאליות ומאבק הרופאים: למרות שבשני המקרים הצליחו הנהגות לא-דמוקרטיות לחתום לבסוף על הסכם שכזה, המחאה נגד ההסכם היתה הפעם קולנית ורחבה, והולידה התארגנויות מחודשות שאם יצליחו, יהפכו את הארגונים לדמוקרטיים יותר או שמתוכן יקומו ארגונים חדשים, שהדמוקרטיה הפנימית תהיה בהם אחד המרכיבים המכוננים. גם את הצטרפותם של עובדי חיפה כימיקלים צפון לכוח לעובדים, בעקבות טענותיהם שההסתדרות מנסה לחתום מעל ראשם הסכם שלא מקובל על מרבית העובדים, צריך להבין בהקשר הזה: למרות שאיננו גדול כמו ההסתדרות הכללית עדיין, בחרו העובדים בכוח לעובדים בגלל האוטונומיה שהובטחה להם בניסוח דרישותיהם ובניהול מאבקם.
אלפי עובדים נוספים שהצטרפו השנה לכוח לעובדים בחרו בכך גם הם, ושמונת ההסכמים הקיבוציים שחתם הארגון השנה, אשר אושרו כולם על ידי רוב חברי הארגון שההסכם נוגע אליהם באסיפה כללית או בהצבעה אינטרנטית, מהווים את ההוכחה לכך שניהול דמוקרטי של מאבק עובדים איננו רק יפה על הנייר, אלא גם יכול להביא לתוצאות עבור העובדים המתארגנים. בכך הוכיח כוח לעובדים השנה את עצמו כאלטרנטיבה טובה לכל אותם עובדים בישראל שאינם מאורגנים, או שאינם מרוצים מהייצוג אותו הם מקבלים מארגון העובדים שלהם. בין אם יבחרו להתארגן בכוח לעובדים ובין אם מסיבות כאלה ואחרות יבחרו בארגונים אחרים, ברור שהיכולת של ההנהגות של ארגוני העובדים – ואולי גם של ארגונים אחרים – לחתום על הסכמים גרועים שאינם מוסכמים על מרבית העובדים הולכת ופוחתת. לכוח לעובדים יש חלק מרכזי בהתגבשותו של שינוי זה.
למרות שהמאבק של הקיץ האחרון ממשיך כשלעצמו, אני יודע – על בסיס היכרות אישית ועל בסיס הניסיון שלי אותו תיארתי כאן – שיש גם א/נשים שנכנסו לאחרונה לפעילות ולא מוצאים את עצמם בהתארגנויות השונות הקיימות, או מעוניינים להוסיף עליהן. אנחנו מזמינים את כולם להמשיך את המאבק לצדק חברתי באמצעות פעילות בכוח לעובדים. פנו לרכז המטה האזורי הקרוב אליכם – זה משתלם!
לפרטים, צרו קשר עם כוח לעובדים