הרבה אזרחים בישראל שמעו על היישוב הבדואי חורה שבנגב רק בגלל ההפגנה הגדולה נגד חוק פראוור ב-30 בנובמבר. תנו מבט במפה הזו.
מיתר הוא היישוב היהודי הקרוב ביותר לחורה. בסוף 2011 חיו במיתר 6603 בני אדם. בחורה התגוררו אז כמעט 17000 נפש.
בדירוג החברתי-כלכלי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מיתר נמצא גבוה מאוד – בעשירון התשיעי (בעשירי נמצאים היישובים העשירים ביותר בישראל כמו סביון). מיתר הוא ישוב אקסקסלובי לא רק בגלל רמת החיים השוררת בו; הוא מגביל את ההצטרפות אליו על-ידי כך שהוא מוגדר באופן מלאכותי כ"יישוב קהילתי", כזה שמותר לו לעשות סלקציה במצטרפים פוטנציאליים. חורה נמצאת נמוך מאוד – בעשירון השני, קרוב מאוד לאשכול היישובים העניים ביותר.
תגידו, נו, אלה עשירים ואלה עניים – מה יש? מכירים, זה קיים לא רק בישראל. אבל תסתכלו עכשיו בשטחי השיפוט של חורה (למטה) ומיתר (למעלה):
שטח השיפוט של מיתר, יישוב יהודי מבוסס מאוד שבו חיים כאמור פחות מ-40% מיושבי חורה, הוא 16,696 דונם – יותר מפי שניים משטח השיפוט של חורה, היישוב הבדואי, 6,646 דונם. בחישוב לנפש: לכל נפש במיתר - 2.5 דונם; לכל נפש בחורה - 0.39 דונם.
גם אי-שוויון בשטחי שיפוט הוא תופעה מוכרת היטב בארץ: למשל בין עיירות פיתוח לבין קיבוצים ומושבים מבוססים, בין יישובים יהודיים לערבים. השטח הוא גם לא הכל: יש שטחי שיפוט עם אזורי תעשייה מניבי הכנסה, ויש כאלה שבהם חיים בצפיפות אנשים, שלהם צריך לספק שירותים, אבל כמעט שאין בהם עסקים, שמניבים הכנסות בצורת ארנונה.
לכן כדאי להסתכל שוב במפה: שטח השיפוט של חורה צמוד ממש לבתים האחרונים של היישוב – אין לאן לצמוח, אלא לתוך כמה איים שעדיין נותרו ריקים בתוך היישוב. לעומת זאת, שטח השיפוט של מיתר הוא עצום – והוא בעיקרו ריק: ראו את המרחבים הריקים הגדולים שמסביב ליישוב, שמחכים לפיתוח, לתעשייה, להכנסות מארנונה...
לא מדובר לכן רק באי-שוויון. יש תהליכים ומדיניות מאחורי המפה הזאת. מיתר הוא לא סתם יישוב קיים: הוא חלק מתוכנית התיישבות, ממהלך התנחלות. המרחב העצום שהוקצה לו מסמן את יעדי ההתפשטות והשליטה. וחורה היא לא סתם יישוב ערבי עני: היא יישוב הנמצא תחת משטר קולוניאליזם פנימי – תהליך קולוניאלי בתוככי המדינה, המכוון נגד אזרחיה. לכן חורה כלואה בשטח שיפוט צר (ועוד מבקשים להוסיף לה תושבים מכפרים בדואים שיפונו במסגרת תוכנית פראוור, כמו עתיר-אום חיראן). יש כמובן עוד סיבות לאי-שוויון כלכלי זועק, ורבות מהן קשורות בגזל אדמות הבדואים ובאפליה שיטתית ובאפשרויות חינוך ותעסוקה. אבל לכל אלה צריך להוסיף את מדיניות החנק השיטתית - חנק תכנוני. את אזורי השיפוט קובעים מלמעלה, בהחלטת משרד הפנים.
לפני שמדברים על אלימות בהפגנות – תחשבו על האלימות המבנית של מדיניות חנק. האלימות המבנית היא המדיניות שמייצרת – אפילו ביישוב מוכר כמו חורה – בנייה בלתי-חוקית מצד מי שאין לו אפשרויות לגדול. והבנייה ה"בלתי חוקית" מזמינה בולדוזרים כדי להרוס. ומאחורי הבולדוזרים מחכים שוטרים עם אלות.
* כל הנתונים - מבסיס הנתונים המעודכן ביותר של הלשכה הממשלתית לסטטיסטיקה.