מנהיג תנועת העובדים החקלאים מחוסרי הקרקע בברזיל, ג'ואו פדרו סטדילה: הפגנות המחאה ההמוניות מבטאות משבר של מערכת פוליטית המשרתת את ההון. זו לא ממשלה של מפלגת העובדים, אלא ממשלה הכבולה בבריתות פוליטיות.
פוא נואלה סקור, עבור העיתון פולה דה קשיאס, 24 ביוני 2013.
בתור מי שרגיל למחאות, איך אתה מנתח את המחאות הנוכחיות?
תפסו אותנו בהפתעה. הן ביטוי של בעיות מבניות של הערים הברזילאיות, של משבר עירוני, העדר ערוצים להעלאת דרישות ובעיות ופתרונן בהקשרים עירוניים. הניצוץ שהביא לפיצוץ היה העלאת מחירי התחבורה בסאו פאולו. זהו פיצוץ של חבית חומר נפץ שכבר היתה שם. הפתרון לא יהיה רק הורדת המחירים. אני מקווה שהמחאות יצליחו ללכוד את תשומת הלב החברתית, כי הממשלה.... הממשלות איבדו את הרגישות החברתית.
זהו משבר של הקפיטליזם?
הקפיטליזם כבר נמצא במשבר, כי הוא הופך כל דבר לסחורה ומעריך רק את מה שמביא רווח. אבל בתוך החברה הוא מזין בעיות ספציפיות כמו זו שהתפוצצה. אבל המחאות נוגעות גם לממשלות, כי אנחנו עדים עכשיו למשבר של הייצוג הפוליטי. המפלגות לא מצליחות לתעל עוד את התביעות העממיות. אז ההפגנות הן גם נגד מה שאחד הסוציולוגים כינה ה־פ.מ.ד.ב.־איזם (על שם PMDB, מפלגת מרכז ברזילאית, שלמרות שאינה המפלגה הגדולה, תמיד נמצאת בכל קואליציה) שהתפשט בכל המערכת הפוליטית הברזילאית. אתה מצביע, מצביע, ושום דבר לא משתנה.
אתה מתכוון גם למפלגת העובדים (PT, מפלגת השמאל שבראשה נשיאת ברזיל הנוכחית)?
ודאי, מפלגת העובדים היא בת ערובה של הבריתות הפוליטיות שהיא כורתת בעיריות ובמדינות השונות [ברחבי ברזיל]. ממשלתה של דילמה אינה ממשלת מפלגת העובדים: 13 מפלגות משתתפות בה. אפילו מלוף (פוליטיקאי ואיש עסקים ימני), סמל לאנשי הדיקטטורה הצבאית, שולט על שני משרדי ממשלה. ממשלת דילמה היא ממשלת בריתות - היא לא ממשלת מפלגת העובדים, ועוד פחות מכך ממשלת מעמד העובדים. במובן מסוים זהו גם מרד נגד הצורה הזאת של עשייה פוליטית מניפולטיבית, שהמפלגות מפעילות. הן בוחרות את המועמדים, והאוכלוסייה נקראת כל שנתיים להצביע. גם אם תצביע משהו שונה, אחר כך שום דבר לא משתנה.
תנועות המחאה הן לא-מפלגתיות. האם זה סימן לטרנד חדש?
לא. אני חושב שהעתיד הוא בדמוקרטיזציה של המפלגות. צורת הבחירה ותפקוד המפלגות הן אלה שבמשבר. עלינו להתחיל ברפורמה פוליטית. העיקר הוא הוא להבטיח שקמפיין בחירות ימומן מימון ציבורי. כל עוד תמשך צורת המימון הנוכחית, המועמדים יישארו בעצם של החברות העסקיות, לא של האוכלוסיה ואפילו לא של המפלגות. העובדה שהרבה צעירים מצהירים על עצמם כלא-מפלגתיים אינה אומרת שהם "לא-פוליטיים". להפך, הם עושים פוליטיקה ברחובות, נאבקים על רעיונות. הם אומרים שהמפלגות לא עושות פוליטיקה. בעצם הן רק מנהלות את הכוח הציבורי לטובת המעמד השליט.
ללא מנהיגות, האם יכולים להתחולל שינויים משמעותיים על בסיס המחאות?
אני חושב שזהו חלק מתהליך של התחדשות תנועת ההמונים. בתחילה צצות הפגנות ללא הרבה ארגון, אבל ככל שהאוכלוסייה מעורבת, מתפתחות צורות ומסגרות. יופיעו מנהיגים של התהליך הזה ואני תולה בכך תקוות. המחאות האלה באות בשעה טובה ויזרימו חמצן לפוליטיקה הברזילאית. זה יאלץ את הממשלות להוציא את הפקקים מהאוזניים ולהאזין.
הזכרת בעיות ספציפיות שעולות ממשבר הקפיטליזם. הרפורמה האגררית, תביעה עיקרית שלכם, אנשי תנועת מחוסרי האדמות, היא אחת מהן. מה מצב הרפורמה כעת?
היא משותקת כבר זמן רב. הממשלות והקפיטליזם עצמו העדיפו את המודל העסקי של חקלאות והפכו כל מה שנוגע בחקלאות לסחורה. בעלי האחוזות מגדלים רק מה שמביא להם כסף. מה שמביא כסף זה סויה ובקר. כיום ברזיל הפכה למונוקולטורה אחת גדולה (מודל חקלאי חד-ענפי) של סוכר, בקר וסויה. אנחנו מייבאים שעועית מסין, גרעינים לעופות מצ'ילה ועוד שורה של מוצרי מזון שיכולנו לגדל כאן.
האם תנועתכם האמינה, שהרפורמה האגררית תוגשם עם הגעת מפלגת העובדים לשלטון?
היתה לנו תקווה שממשלת לולה תיתן לה עדיפות, כי מדובר באחת התביעות ההיסטוריות החשובות של מפלגת העובדים. לצערנו, הדרך שבה לולה ניצח בבחירות, בברית עם גורמים בבורגנות ויחסי הכוחות שהתבססו במשך עשר שנים, הביאו את הממשלה להעדיף את החקלאות העסקית. כך המשקים החקלאיים המשפחתיים נשארו בצד. אבל התוצאות של החקלאות העסקית הולכות ומתבררות לכולם. זהו מודל שמאפשר רווחים לבעלי אחוזות, אבל מרכז עוד יותר את הבעלות על האדמה. כיום 58% מכל ענף קנה הסוכר לייצור כוהל נמצא בידי שלושה תאגידים רב-לאומיים, קרגיל, בורגה ושל. אנחנו משתמשים בחמישה ליטר של רעל לאדם. בסאו פאולו כל הקמח בסופרמרקטים הוא מגיע מזרעי חיטה שעברו מניפולציה גנטית. שימו לב! הפולנטה (מאכל המבוסס על קמח תירס) שלנו בסכנה.
התקשורת מתעלמת מתנועת מחוסרי הקרקע?
לא מתעלמת, נאבקת בנו. בתקנות הקיר של רשת גלובו [רשת התקשורת הגדולה בברזיל] יש הנחייה שאין לראיין מישהו הקשור לתנועה שלנו. ב-15במאי השתלטנו יחד עם אלף מאתיים איש על משרד המכרות והאנרגיה. השר לובאו ברח מברזיליה לריו דה ז'ניירו. הוא הוציא מכרז לנפט. הם רוצים למסור משאב ששייך לעם, אבל אף אחד לא נתן הרשאה ללובאו ולנשיאה דילמה למסור את הנפט לתאגידים... השתלטנו על המשרד כדי למחות, ידעת על כך? שמעת על זה? אפילו לא שורה אחת בתקשורת. הם לא רוצים לדווח על מאבק חברתי, כדי שהדוגמה לא תתפשט. עכשיו המדיניות הזאת נשברת, כמה זמן אפשר כבר להסתיר אלפי אנשים שיצאו ברחובות...
התקשורת הגדולה קשורה לממשלה?
זה בחירה במסגרת ברית של מעמדות. זו הבחירה בזכות החקלאות העסקית. לא רק אני טוען זאת. הסנטורית קטיה אבראו, מנהיגת בעלי האדמות, תמיד מתקבלת על ידי הנשיאה דילמה, בעוד שאנחנו - חברים היסטוריים במפלגת העובדים - לא. [....]
אבל הרפורמה האגררית לא היתה דגל של דילמה (הנשיאה הנוכחית)?
מפלגת העובדים והתנועה של מחוסרי הקרקע צמחו יחד. לולה היה מגיע לפעילויות שלנו והיתה מערכת יחסים של קרבה; אבל דילמה עלתה לשלטון לאחר שעבר מסלול פוליטי הרבה יותר טכנוקרטי. בכל אופן, מדיניות הממשלה אינה של דמוקרטיזציה של הבעלות על הקרקע. ממשלות לולה ודילמה גם לא עשו כלום, כי דאגו לחוואים הגדולים. המודל הזה של חקלאות עסקית צריך להשתנות כדי להפיץ את המשקים החקלאיים המשפחתיים.
הממשלה יוזמת אשראי למשקים חקלאיים משפחתיים...
אבל היא לא חושבת על מודל שיתאים לברזיל כולה. הגישה של השרים בברזיליה היא של פתרון בעיות מיום ליום. הם מנהלי העבודה של ההון ולא חושבים על פרויקט של חברה אחרת. יש שחיקה ועייפות בממשלה ובחברה כולה. אבל זה הולך להשתנות, זה מתחיל עם הצעירים האלה.