עובדות (קשה) ללא מעביד: מאבק עובדות המשפחתונים

בסוף שנות השבעים הוקמו המשפחתונים הראשונים בישראל: מסגרות חינוכיות לתינוקות ולפעוטות, המתקיימות בבית המטפלת ומעניקות לילדים יחס חם, ארוחות, שינה ומשחק. המטרה היתה לספק מערך ציבורי, מפוקח ומסובסד לטיפול בתינוקות ובילדים עד גיל שלוש, אשר בניגוד למעונות היום יציע לילדים סביבה ביתית ואינטימית, בקבוצה קטנה.

המשפחתונים אכן הפכו למערך רווחה חיוני, המהווה פתרון ללא תחליף עבור משפחות רבות. היום קיימים בארץ כ-2400 משפחתונים מוכרים. הם פרוסים ביישובים שונים, ברובם המוחלט באזורי הפריפריה. התשלום למשפחתונים מסובסד בחלקו בהתאם לצרכים של ילדי רווחה ושל אמהות עובדות. המשפחתונים במקום יישוב או באזור מסוים מפוקחים לרוב על ידי רכזות מטעם העירייה (במקומות יישוב מסוימים הופרט לאחרונה תפקיד זה של העירייה, והפיקוח הועבר לידי גורמים לא-ממשלתיים, כגון החברה למתנס"ים, מכללת סכנין ו"נאות מרגלית").

החשיבות החברתית והחינוכית של מערך זה ברורה. אך לאורך השנים עלתה בעיה אחרת: מהו מצבן של עובדות המשפחתונים כעובדות?

טיפול בילדים הוא עבודה קשה. עבור מטפלת במשפחתון נמשכת העבודה הזו שנים ארוכות; שנה אחר שנה היא יוצרת קשר קרוב עד כאב לתינוקות ולפעוטות, עליה להינתק מהם מדי יום, לדאוג בשבילם את כל הדאגות, החרדות והתקוות, לראות אותם גדלים – ואז להיפרד מהם ולקבל חדשים, וחוזר חלילה. גם בהיבטים אחרים חודרת העבודה לחייה של המטפלת ומשליכה על סדר היום שלה ושל משפחתה, מעצם העובדה שזו עבודה המתקיימת בבית. בה בעת, הסביבה הביתית והמשפחתית אינה בהכרח מכירה בכך שהמטפלת נמצאת בעבודה, והמטפלת נדרשת לעתים להיענות לצרכי משפחתה בתור "עקרת הבית" בזמן עבודתה.

לאלה יש להוסיף מאפיינים מיוחדים הנובעים מצורת ההעסקה של עובדות במערך המשפחתונים בישראל. עבודתה של מטפלת משפחתון מוגדרת עד לפרט האחרון בידי הממשלה: אופן ההפעלה של המשפחתון, מספר הילדים, שעות העבודה, תעריפי התשלומים, האביזרים הנדרשים, ימי החופשות, תקני הבטיחות, הכשרת המטפלות ועוד היבטים נקבעים באופן מדוקדק על ידי משרד התמ"ת. למעשה, המטפלת היא עובדת שכירה לכל דבר ועניין, מה גם שההכנסה המקסימלית שלה מוגבלת באופן קשיח. אבל פורמלית מוגדרת המטפלת כעצמאית.

וכך, למרות שיש למטפלת "בוס גדול" בדמותו של משרד התמ"ת, אין אף גורם שנושא באחריות כלפיה כמעביד שלה. בידי המטפלת נשארת האחריות לצייד ולשפץ את הבית, לדאוג לביטוח, להפריש לעצמה תנאים סוציאליים, לפצות את ההורים במקרה של אובדן ימי עבודה ולשאת באחריות מולם בכל מקרה של תקלה.

הקמת מערך המשפחתונים יצרה שירות ציבורי חשוב של חינוך ורווחה – ובאותו זמן גם חסכה כסף רב למדינה, בכך שיצרה דגם חדש של ניצול: מערך תעסוקתי עצום, שבו מאות עובדות הן בעצם שכירות – אבל נחשבות לעצמאיות; מאות עובדות עושות עבודה קשה תחת מגבלות חמורות, מבלי שיש להן מעביד.

לפני שמונה שנים הועברה האחריות על המשפחתונים ממשרד העבודה והרווחה למשרד התמ"ת. משרד חדש זה – תוצאת חיבור מאולץ בין המסחר והתעשיה לבין העבודה (שעכשיו נקראה "תעסוקה") – הזניח את מערך המשפחתונים. בשמונה השנים האחרונות חלה שחיקה של תעריפי התשלומים. במקומות רבים סבלו העובדות מהלנת תשלומים – בעצם, מהלנת שכר! – משך חודשים. במקביל החל תהליך ההפרטה של הפיקוח, כך שבמספר יישובים העיריה אינה אחראית עוד לפיקוח על המשפחתונים.

תעריפי התשלומים שנשחקו והוצאות המשפחתון השונות כפו על רוב העובדות הכנסה נמוכה מאד – וזאת, בעבודה קשה ללא הפסקות, אשר נמשכת לרוב מעבר לשעות העבודה הרשמיות. בעקבות מאבק של עובדות המשפחתונים נכתב דו"ח על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, אשר מפרט את המאזן הכספי הטיפוסי של משפחתון. גם דו"ח זה, שהוא די שמרני מבחינת הערכת ההוצאות, מראה, כיצד כופה השיטה על העובדות לעבוד בפועל בשכר הנמצא מתחת לשכר מינימום. לאחר שנות עבודה רבות נשארות רבות מהמטפלות ללא פנסיה ועם חובות בבנק. בפועל נאלצות המטפלות להתמודד בעצמן עם הקשיים של הורים שאין להם כסף לשלם או של ילדים עם צרכים מיוחדים. הן צריכות להתמודד עם סכנות בריאותיות לילדים ועם הפחד הגדול מתאונה. וכל זאת תוך מחויבות רגשית חזקה, של מעין-אמהוּת, שעומדות להיפרד מהילדים יום אחד ולקבל אחרים במקומם.

כך מצאו עצמן המטפלות כאחת הקבוצות המנוצלות במשק בישראל: "כמעט-אמהות" אבל לא אמהות "ממש"; עובדות שכירות שאינן מוכרות כשכירות; עובדות תחת בוס גדול וקפדן, שאינו לוקח אחריות כמעביד.

לאורך השנים קמו מנהיגות לעובדות המשפחתונים ונאבקו כנגד הגזרות השונות. בקיץ של 2008 קמו כמה מהן ועשו מעשה: הן הקימו התאגדות ארצית של עובדות משפחתונים.

ההתאגדות, שנעשתה במסגרת ארגון העובדים "כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי", מונה היום כ-1000 חברות ונאבקת בימים אלה על שינוי של תנאי העבודה. ההתאגדות מחולקת באופן גיאוגרפי לסניפים, שבהם קמו מנהיגות מקומיות, וחברות רבות נוספות הצטרפו למאבק. הסניפים מנהלים דיון פנימי ומתמודדים עם בעיות מקומיות. במקביל הם משתפים פעולה במטה ארצי, שמקיים הפגנות משותפות ברוסית, בערבית ובעברית וכן מאבק פרלמנטרי ותקשורתי. סניפי המשפחתונים גם לוקחים חלק בפעילות הכללית של "כוח לעובדים" ובמוסדותיו.

המטרות הראשוניות של מאבק העובדות הן:

  • העלאת תעריפי התשלום המסובסד למשפחתונים
  • הפסקת הלנות השכר
  • הפסקה מיידית של תהליך הפרטת הפיקוח
  • פתיחת משא-ומתן רציני בין נציגות העובדות לשר התמ"ת
  • ניסוח של אוגדן הפעלה אחיד שלא יאפשר הטלת גזירות מקומיות על העובדות

בהדרגה מצליחה ההתאגדות של עובדות המשפחתונים לשנות גם את הדיון הציבורי בנושא, לשנות את המסגרת שבה נתפשים יחסי העבודה שלהן. גורמים שונים – מוניציפליים וארציים – נאלצים להכיר בנציגויות של העובדות ולהתרגל לעובדה, שלא ניתן עוד להטיל עליהן גזרות באופן חד-צדדי. ודאי ייקח עוד זמן עד שיושגו כל המטרות העקרוניות של המאבק. אבל בימים אלה עומדות העובדות לעשות צעד חשוב: לדרוש את השתתפותן בוועדת התעריפים שתתקיים בקרוב.

בתאריך 13.7 בשעה 10:30 תתקיים הפגנה ארצית של עובדות המשפחתונים מול משרד התמ"ת בתל אביב (דרך מנחם בגין 125, ת"א-יפו, על יד קניון עזריאלי). לפרטים: דני, 050-7581239

קישורים:

דני סלוצקי מלווה את סניפי המשפחתונים באשדוד ובראשל"צ במסגרת מטה המשפחתונים ב"כוח לעובדים"