היום מת פיט סיגר, בן 94. הוא שר נגד אפליית השחורים, הוא שר נגד מלחמת ויאטנם, הוא שר עם פועלות שובתות, ונגד מלחמת עיראק. כאן מביא סיגר את גירסתו שלו על התהוות השיר שהפך להמנון התנועה נגד הפליית השחורים ולזכויות האזרח בארה"ב, We shall overcome.
סיגר מספר כאן, איך "אני אתגבר" הפך ל"אנחנו נתגבר". איך הושמעה הגרסה האיטית שלו מפיה של פועלת הטבק השחורה לוסיל ב-1946, במשמרת מחאה של פועלות ופועלי טבק שובתים. איך שנים רבות לאחר מכן למד מקריאה בספר, שבתחילת המאה העשרים פועלים שחורים ולבנים באלבמה, שהתאגדו ונאבקו ביחד בשעה שהחוקים הגזעניים אסרו על שחורים ולבנים לשבת יחד, היו מתכנסים באולם כששולחן ביניהם כדי להערים על החוק. הם היו פותחים כל התכנסות בתפילה משותפת ובשיר "יום אחד אני אתגבר... יום אחד אהיה בסדר..."
איך אחד מחברי האיגוד שינה את הנוסח מ"אני" ל"אנחנו נתגבר" (סיגר בעצמו לא מזכיר כאן שגם לשיר-עם, שיר דתי עמוק, יש מלחין שחור, בן עבדים, כומר מתודיסטי – צ'ארלס טינדלי). ב-1947 סיגר הכליל את השיר בקובץ שירי מאבק, אבל רק ב-1960 השיר באמת תפס, בקצב החדש שניתן לו.
סיגר השתתף בסדנה של פעילות ופעילים של התנועה לזכויות האזרח, שהוקדשה כולה לשירים בתנועה. כי תנועה צריכה שירים. הסדנה נערכה בספריית היילנדר (Highlander Library) - בית-ספר לפעילים ומרכז לחינוך פוליטי ותרבותי ששימש את תנועת הפועלים ולאחר מכן את פעילות ופעילי התנועה לזכויות האזרח בשנות החמשים והששים. בסדנאות בהיילנדר השתתפו רבים וביניהם רוזה פארקס, מרטין לותר קינג והכומר ראלף אלברנאתי - מנהיגי חרם האוטובוסים במונטגומרי, אלבמה, ב-1955 (שלושתם בתצלום הבא מ-1957, עם פיטר סיגר וצ'אריס הורטון, ובתו הצעירה של מייסד בית-הספר, הפעיל הסוציאליסטי מיילס הורטון).
בסמינר לפעילים בהיילנד שמע פיט סיגר את השיר מושר שוב ושוב בקצב החדש, המוכר כיום, מפי גאי קראוואן. שבועות לאחר מכן, בכינוס ועדת התיאום הסטודנטיאלית לפעולה בלתי-אלימה (SNCC) השיר הפך להמנון התנועה.
שנה לאחר מכן, ב-1961 נשפט פיט סיגר לעשר שנות מאסר, כיוון שב-1955, כאשר נדרש בשעת ציד הקומוניסטים הגדול של מק'קארתי, סירב לענות על כל שאלה ביחס להשקפותיו ופעילותו הפוליטית. שנה לאחר מכן זוכה בערעור.
- אל תחמיצו: פיט סיגר בשיחה: מה למדתי ממרטין לותר קינג ורוזה פארקס