בשבועות האחרונים מתקיימות מדי יום שישי הפגנות קבועות נגד גירוש תושבים פלסטינים מבתיהם בשכונת שייח ג'ראח. הפגנות לא אלימות אלו הן לצנינים בעיני המשטרה אשר מפעילה את כל האמצעים שברשותה כדי למנוע את קיומן. ביום שישי לפני שבועיים (11/12/2009) המשטרה נקטה באלימות יוצאת דופן בניסיון לדכא ולפזר את ההפגנה ולהשתיק את המחאה. מפגינים רוססו בגז פלפל לעיניהם כשהם כבר היו אזוקים, ואחד מהם נזקק לטיפול בבית החולים. 24 מפגינים נעצרו ל־36 שעות. הליך שחרורם בערבות של העצורים החל באיחור רב ונמשך עד לשעות הבוקר המוקדמות של יום ראשון, בניגוד לחוק הקובע כי עצור יובא לפני שופט תוך 24 שעות. כל העצורים הורחקו בהוראת השופט משייח ג'ראח ל־30 יום, החלטה שמשמעותה הברורה היא השתקת קולם.
ביום שישי האחרון (18/12/2009) נעצרו 28 אנשים ליותר מ־24 שעות. הליך השחרור השבוע הסתיים בחצות. כל העצורים שוחררו בערבות עצמית וללא תנאים מגבילים כלשהם.
הסיפור, לכאורה, פשוט: מתנחלים הפכו פלסטינים לחסרי בית בחסות בית משפט ישראלי.
העתיד מסוכן: הם מאיימים לעשות את זה בעוד הרבה בתים, ונראה כי בית המשפט והמשטרה מעניקים להם גיבוי מלא.
העבר כבר הראה איך גירוש של ערבים מכפריהם במלחמת 1948, ובשנים שאחריה גרמו לערבים רבים להפוך לחסרי בית. מי זוכר את זה בכלל היום, ב־2009?
רוב, אם לא כל, האנשים שהוצאו כבר מהבתים בשייח ג'ראח, ואלה שעדיין מרחפת עליהם סכנת הוצאתם מהבתים, הם פליטים מאז, מ־1948.
והנה שוב, אותה הגברת בשינוי אדרת, ובגיבוי מערכת המשפט והמשטרה, באה להוציא אותם מהבתים ולהפוך אותם שוב לפליטים.
הנה סרט קצר שצולם בהפגנה ביום שישי האחרון:
מה שמעניין ואבסורדי בהתנהלות ההפגנות בשייח ג'ראח בשבועיים האחרונים הוא שאחרי מעצר מכסה של כ־25 אנשים, המשטרה פחות או יותר עוזבת את המקום והמפגינים ממשיכים לשהות שם בדיוק כמו שהיה לפני שהתחילו המעצרים.
מי שלא יכול/ה או רוצה להגיע להפגנות אולי יכול/ה או רוצה להעביר מידע זה הלאה.
[מבוסס על פרסום של תנועת תעאיוש]