לאחר ההרס התשיעי של אלעראקיב פנו מספר פעילים לאחדים מחברי דירקטוריון קק"ל, הנחשבים למייצגים תנועות בעלות רגישות אזרחית ודמוקרטית, ושאלו אותם, מה עמדתם ביחס למעשי הקק"ל באל-עראקיב: האם הם עומדים מאחורי מחיקת הכפר והשימוש בייעור כדי לעקור אנשים? פרופ' אלון טל, ראש התנועה הירוקה, ענה למכתב בנושא. חשוב לנו להגיב לתשובתו.



אלעראקיב, 17 בינואר 2011

הבולדוזרים מיישרים את הכפר ומכינים שממה חדשה

  1. פרופ' אלון טל מתייחס בתשובתו ל"שבט אלעראקיב". אין שבט כזה. אלעראקיב הוא שם של אזור. מי שכותב ומנסח גם מדיניות כדאי שיכיר את הנוף – ואת האנשים שחיים בו. אדמות אל-עראקיב מצויות בידי המשפחות מלפני קום מדינת ישראל, ובית הקברות שלהם נמצא במקום. בתחילת שנות החמשים הם נדרשו לעזוב את הקרקע לצורך תמרונים צבאיים. סילוקם מן המקום איפשר למדינה לבצע מהלכים חד–צדדיים כדי להעביר לרשותה קרקעות. הסוגייה נמצאת כיום בבירור משפטי שלא הסתיים, כמו במקרה של רבות מאדמות הבדואים. אך שום בירור משפטי אינו חשוב יותר מהעמדה הפוליטית-ציבורית בנושא: נעשה כאן עוול משווע לאזרחים, ואנחנו מצפים ממנהיגים פוליטיים בעלי רגישות דמוקרטית לנקוט עמדה כלפיו.
  2. אלון טל מנסה לטעון שקק"ל אינה צד בסכסוך. קק"ל נמצאת בלב הסכסוך: העברת האזור מידי מינהל מקרקעי ישראל לייעור מאסיבי בידי קק"ל היא זו שעוררה את תושבי אלעראקיב להגן על אדמתם, ועבודות הייעור של קק"ל הן אלה שהאחראי מטעם מינהל מקרקעי ישראל, ציזר, הציג כחלק מה"פתרון הסופי למתרחש באלעראקיב".
  3. אלון טל, איש התנועה הירוקה, מתעלם מהעובדה שר החקלאות היוצא, שלום בן-שמחון, הציג במפורש את הייעור באזור אלעראקיב כאסטרטגיית השתלטות, שאין לה דבר ועניין עם שמירת הסביבה. העצים הם שומרים על הקרקע – ואפשר גם לעקור אותם בעתיד, אמר.
  4. אולי יבוא אלון טל לאלעראקיב ויראה במו עיניו, מה השאירו הבולדוזרים העובדים בשירות הייעור המלאכותי של הקק"ל מעצי הזית והחרוב, מהשדות (שבעבר רוססו מהאוויר בחומרי הדברה כדי למנוע את עיבודם!), יראה את תצלומי האויר של המקום, ובהם בארות, עצי הרימונים והזיתים שהיו קיימים במקום עוד בשנת 1949, וגם את התיעוד הוויזואלי של הכפר ושדותיו, כפי שנראו עד לפני זמן קצר. אולי ימשיך לאחר מכן לשבת בכיסאו בדירקטוריון הקק"ל (מה הוא עושה שם?), אבל אז לפחות יקח אחריות לאחד ממעשי הנישול וההרס הסביבתי הקשים בתולדות ישראל.
  5. אלון טל מתהדר בפרויקטים המועטים – והחשובים – של הקרן הקיימת לטובת הבדואים. האם הבדואים, שליש מתושבי הנגב, זוכים לשליש מן המשאבים שקק"ל משקיעה בנגב? האם ההתיישבות המאסיבית בנגב שקק"ל ישראל בשיתוף עם קק"ל-ארה"ב מקדמת הולמת את החזון הסביבתי של התנועה הירוקה?
  6. כדי להבין את תפקידה של קק"ל במהלך הנישול, חשוב לראות מה קורה ממש ליד אלעראקיב, ממזרח לכביש 40. תוכניות הייעור שהגישה קק"ל לפני חודשים ספורים לאזור גבעות גורל יביאו שם לנישול דומה: הקק"ל יזמה הכפלת שטח היער מעשה ידי אדם מ-14,00 דונם ל-28,000 דונם – תוך התעלמות מקיומם של כפרים בדואים במקום ומצורכי הפיתוח של לקייה. כשיבואו הבולדוזרים והעצים – גם תגיד שהיא לא צד לסכסוך? לפי דו"ח עמותת "במקום", 11,000 דונמים מתוך 14,00 הדונמים שאותם מבקשת הקק"ל לכסות ביער, הם שטחים חקלאים מעובדים. את השממה צריך ליצור כדי לייער עליה.
  7. אלון טל הישווה בעבר את חוות הבודדים לכפרים הבדואים הבלתי מוכרים: "בכל מקום בנגב אפשר לראות פחונים ואוהלים של בדואים שבנו מבנים בלתי חוקיים, ואפשר בהחלט להכניס לקטגוריה הזאת גם את המתיישבים הבודדים היהודים, שתופסים שטחים גדולים". נראה שהוא מתקשה לראות הבדל בין תושבי הנגב המקוריים, שרבים מכפריהם הפכו בלתי-מוכרים כתוצאה מנישול מתמשך שבו נגזלה מהם רוב אדמתם – לבין בעלי הפריבילגיות מהמוצא הנכון, המקבלים מן המדינה נכסי ציבור כדי לשמור עליהם – לעצמם.
  8. אלון טל ממליץ בתגובתו 5 המלצות לפעולה מצד התנועה הירוקה. אף אחת מהן אינה מבקשת לעשות אפילו מעט צדק, חלקי, עם הבדואים שרוב אדמתם נלקחה מהם: אף לא אחת מהן אינה דורשת מהמדינה להכיר בתביעות הבעלות שלהם – המצטמצמות, נכון להיום, על בין 5% ל-7% משטח הנגב. לא: הוא דבק במדיניות הרשמית: קרקע שנגזלה (כן, אנחנו יודעים "על פי החוק" – על פי חוקי גזל מובהקים, כמו חוק רכישת מקרקעין) לא תוחזר, לכל היותר תקבלו קצת פיצויים. איזה מין ירוק כזה, שאין בו טיפה של צדק חברתי?


תצלום: אלעראקיב, 17 בינואר 20111, מאת קרן מנור, אקטיבסטילס.