מערכת הבחירות של אביב 2015 התחילה באפריל-מאי 2014. על צריבת התודעה של הנכבשים – אבל גם של הכובשים
מערכת הבחירות של מרץ 2015 התחילה באפריל 2014, במערכה התוקפנית שהחלה בחידוש גלוי של תנופת ההתנחלות, הפרת ההתחיבות לשחרר את האסירים הפלסטינים ודיכוי מחאתם בבתי הכלא, נמשכה בפעולה צבאית מקיפה בגדה המערבית, והגיעה לשיאה הנורא ב"מבצע צבאי" נורא נוסף בעזה ביולי-אוגוסט 2014. מערכת בחירות שלמה התנהלה כאן כאילו עזה אינה קיימת, כאילו לא היתה מלחמה בקיץ. אבל תוצאות הבחירות נקבעו במידה רבה על-ידי מסע המוות וההרס של נתניהו וממשלתו מאז אביב 2014, מאז מהלך ההסלמה הגדול.
כתבנו אז, בקיץ, שלמלחמה בעזה, כמו לקודמותיה — ה"מבצעים" הצבאיים החוזרים ונשנים — יש שתי מטרות: המטרה העיקרית היא "לגזום את הדשא", כמו שאומרים הגנרלים, לזרוע מוות והרס בקרב הפלסטינים – שוב ושוב ושוב – כי אין למשטר בישראל פתרון לסבל ולהתנגדות שמייצר מצבם של הפלסטינים בכלל, ושל עזה בפרט, מחנה הפליטים הגדול בעולם.
מטרתה המשנית של המלחמה הקולוניאלית היתה "חינוכית": "לצרוב את התודעה" הפלסטינית, שוב ושוב, לצרוב בגופם של הפלסטינים את תודעת העליונות הצבאית הישראלית – ובמקביל, להרגיל את הישראלים למלחמה המתמדת, לחזק את תודעת "הם-או-אנחנו" בקרב אזרחי ישראל היהודים, ודווקא בקרב המוחלשים והמופלים שביניהם, כדי לחזק את שליטתו של המשטר בהם.
הם או אנחנו – זה היה לב הקמפיין של הליכוד בבחירות. התשדירים החשובים ביותר של הפוליטיקה של הפחד, אלה המשודרים אל לב התודעה החברתית, אינם תשדירי בחירות ברשת אלא הפצצות (ואזעקות), הרס ואימה. באוגוסט 2002 דיבר יעלון על "צריבת התודעה" כמטרת הלחימה בפלסטינים. זו המטרה האסטרטגית של האליטות השליטות בישראל. אבל צריבת התודעה של הישראלים היתה ונשארה גם היא מטרתם של השליטים: הקניית תודעה של עליונות מהולה בפחד בקרב אזרחי ישראל היהודים. ועליונות ופחד הם גם שני מרכיביה החשובים ביותר של הגזענות.