ממשלת ישראל יוצאת למלחמה על עזה. לא נהיה בני ערובה בידי אדוני המלחמה! »

שוב מלחמה. שוב משקרים לנו. שוב פוליטיקאים ציניים לוקחים עלינו טרמפ... לא למלחמה! »

הכיבוש הוא בעיקרו פרויקט קולוניאלי המתבצע בחסות כיבוש צבאי. יש זיקה עמוקה בין הקולוניאליזם הפנימי בתוך ישראל לבין התהליך הקולוניאלי שמעבר ל"קו הירוק", בחסות צבאית - אך גם הבדלים חשובים, שאין להתעלם מהם. »

חיים דו-לאומיים במדינה שתהיה גם יהודית וגם ערבית, מדינה שיהיה בה מקום לטיפוח של זהויות חוצות, לזהות יהודית-ערבית, וכמובן גם מקום לזהויות תרבותיות ואתניות אחרות... אם תרצו אין זו אגדה? »

נוכח תמרוני נתניהו וציפיותיהם של רבים בישראל "שמישהו יעשה כבר שלום בשבילנו", אנו מדגישים: אין תחליף למאבק רציני בתוך החברה הישראלית לסיום הכיבוש ולמען השלום. »

טבח כפר קאסם לא נשכח. האם היתה זו "תקרית מצערת"? מהי "תוכנית חפרפרת", שעליה רמזו הנאשמים במשפט כפר-קאסם? »

על הקשר בין חוזים שמנים ובסיסים צבאיים: חדשות האימפריה האמריקאית. »

כיצד יכול להיראות תהליך דה-קולוניזציה בתנאים של ישראל? הגיע הזמן לחשוב על זה. האם הכרה במאפיינים הקולוניאליים של החברה הישראלית עומדת בסתירה להכרה בזכויות הלאומיות של היהודים-הישראלים? »

'"אבא שלי נרצח כשהייתי בת כמעט ארבע, בהפגנה של שלום עכשיו מרימון נפץ שזרק יונה אברושמי". כך היו מתחילים כל היומנים שלי כילדה וכך הם גם היו מסתיימים. לא כתבתי בהם אחרי ההקדמה הזו. זה היה כואב מידי, מפחיד מידי, עצוב מידי. אני רוצה להוסיף ליומנים האלה פיסקה היום. אני רוצה ליצור המשך אחר לסיפור שלי'. ניבה גרינצווייג, בתו של אמיל גרינצוויג שנרצח בהפגנת שמאל לפני 30 שנה, תובעת ממדינת ישראל להכיר באחריותה כלפי אזרחיה – החל מדיור ציבורי, וכלה באחריותה להסתה פוליטית. »

שנה למלחמה בעזה - הפגנת ענק במוצאי שבת, 2 בינואר 2010 בתל-אביב »

מי מפחד מנצחון העם המצרי על הדיקטטורה? מי חושש משבירת הדיכוטומיה ששיתקה את החיים הפוליטיים במזרח התיכון - רודנות או פונדמנטליזם? תשובה לגנרלים (עם מדים ובלי מדים) המפרשים את המציאות במזרח התיכון כדי שלא תשתנה »

איך "מחממים את הגיזרה", איך מארגנים "תקרית", וכמובן "מגיבים" ו"מרתיעים": משחק ישן שנמשך ונמשך »

בחיפה מת בשבת תופיק טובי, לוחם חופש, קומוניסט, מסור לעמו הפלסטיני »

ברית נאט"ו לא מתערבת בלוב כדי לכונן דמוקרטיה או כדי לשמור על זכויות האזרח הנרמסות על ידי קדאפי. »

שירו של בוריס ויאן "העריק" - שירם של מתנגדי המלחמה וסרבני הגיוס מאז מלחמת אלג'יריה - מובא כאן בתרגום עברי מאת אבי עוז, המקדיש אותו לזכרו של ג'וליאנו מר-חמיס »

קדאפי נפל - עריץ נוסף הלך. אבל מי נכנס במקומו? מי עמד מאחורי המורדים - ומה הם רוצים בעצם? תחקיר מעורר מחשבה של דניאל ארגו »

ב-1956 פירסם רבי בנימין את הטקסט הבא המופנה, בלשון אנחנו, אל אחינו המסתנן: "לא שונא, אויב וצורר אתה לנו, כי אם אח ורע." ואנחנו, היהודים, הוא כותב לאחר 1948, לא חופשיים אלא משועבדים - לאלוהי המלחמה, לפרעה החדש, לחינוך לשפיכות דמים. כמה דברים שאפשר היה לחשוב ולהגיד בקול רם באמצע שנות החמשים מהשוליים הפציפיסטיים של הציונות. טקסט ליום הנכבה, 2012 »

יש מדינה אחת בסביבה שלא מזמן השיגה נשק אטומי ומאיימת בו על שלום האזור. יש לה, "לפי מקורות זרים", בין 150 ל-400 פצצות אטום, מימן ונייטרון. מספיק בהחלט לכל המזרח התיכון ולחלק ניכר מכדור הארץ. איך השיגה אותן? באופן "בלתי חוקי", כמו שאומרים: לפעמים הסכמים מזויפים וסודיים עם מעצמות קולוניאליות, לפעמים עבודה בעיניים על הפקחים, לפעמים סתם שקרים, לפעמים בחסות "עמימות". »

בדרום תל אביב, בשעת האזעקה, עם הילדים - ילדי מהגרי עבודה ופליטים - בחדר המדרגות: "כמה דקות אחר כך עוברת השמועה בין הילדים. הם חוזרים ואומרים, בלחש, ואחר כך בקול, שהרגו הרבה אנשים, וגם הרגו ילדים. הם שמעו שאמרו בחדשות. הם יודעים שזאת אמת, כי הם בדקו בעצמם, באתר החדשות. כמו גדולים. ילדה אחת שואלת למה אני עצוב. אני מופתע, ולא מספיק לענות." קראו את אלעד זמיר »

עבור אדוני המלחמה, סבל של אנשים טוב רק כתירוץ לעוד סבל, לא כדי להתמודד עם המצוקה. אבל למלחמה יש פוליטיקה, יש יוזמים ומהנדסים, והם יושבים ומחשבים: "האם נהרגו כבר מספיק? אפשר לעשות קצת משא ומתן, או להמשיך? האם כבר נצרבה התודעה? האם למדו סוף-סוף תושבי עזה שזהו עתידם, בעזה מגודרת, כשמישהו יושב במשרד ומחליט כמה יאכלו, כמה עפרונות יהיו לילדים, כמה דגים ידוגו הדייגים? האם נמחקה כבר התודעה החברתית שהתחילה להתעורר בישראל?" »

על חומות הפחד החוסמות מהעין ומהלב את המצוקה בישראל, את המצוקה בעזה ואת מה שעושה האימה לכולנו. רותי לביא: "אני מסרבת לצעוק 'גזעני'. אני מסרבת לצעוק 'ימנית'. הלב שלי כואב כשאני שומעת את הדיבורים האלה, אני חרדה – אבל אני מסרבת לשנוא ולהטיח. יותר משלושים שנה אני רואה, איך הולכת ונבנית אותה חומה – לא רק פיזית – שאינה מאפשרת לראות את הכאב והפחד שבצד השני. »

רישומים ממלחמה אחרת, דצמבר 2008. »

מה קרה שם, ב-1967? טיהור אתני כמעט מוחלט של רמת הגולן, יוזמות לגירוש ועידוד יציאתם של אלפים מרצועת עזה, מחיקת כפרים סמוכים לקו הירוק והרס שיטתי של קלקיליה. והעיקר: גירושם והברחתם של 250,00 בני אדם. עדויות. »

מה קרה שם, ב-1967? טיהור אתני כמעט מוחלט של רמת הגולן, יוזמות לגירוש ועידוד יציאתם של אלפים מרצועת עזה, מחיקת כפרים סמוכים לקו הירוק והרס שיטתי של קלקיליה. והעיקר: גירושם והברחתם של 250,00 בני אדם. עדויות. »

هذا المقال ليس عن الحرب. انه عن النضال الذي نقلل من أهميته ونسطحه بسرعة. يتناول مقال الاحتجاج الشعبي والحاجة الماسة للحراك الشبابي ان يُحتضن وان يحتضن جيدا. يتحدث عن الحاجة ان ننظر بتمعن, نتروى ونصبر ونتتبع هذا الحراك ونرعاه كبرعم جاءنا بغتة بعد شُح طويل. »

העימות הלא-סימטרי הנוכחי בין ישראל לחמאס וכוחות ההתנגדות הפלסטינים האחרים בעזה לא מבטא רק את מדיניות הכוחות השליטים בכל אחת מהחברות. יש לו מקורות עמוקים יותר, שמגיעים עד 1948 - ודווקא משה דיין ידע זאת היטב. »

אבל מה עם הפליטים? עזה 2014, יוני 1967, ומה שלפניהן »

בעוד הטבח בעזה נמשך, שר הכלכלה הגרמני מצהיר שהמצב נורא, אבל אין לגרמניה שום אמצעי לחץ אמיתיים על הצדדים. מיד לאחר מכן הוא מכריז שיש להפסיק מכירות נשק לרוסיה, ובכלל, מדגיש שסחר בנשק אינו ענין כלכלי אלא פוליטי ומוסרי. כל זה לא מפריע לגרמניה למכור נשק לכל העולם - וליהנות מחידושי תעשיית הנשק הישראלית. ואיפה מנסים את כלי ההרג החדשים? בעזה. »

הממשלה משתדלת לקרוא למלחמה בעזה "מבצע" כדי לא לשלם פיצויים על הנזקים שהיא גורמת לתושבי ישראל. אבל גם פיצויים לא יעזרו למי שהממשלה נלחמת נגדו - כל הזמן, לפני המלחמה המוכרזת ואחריה. למי שדורסים את זכויותיו. »

הנק זאנולי מהולנד, שמשפחתו הסתכנה סכנת מוות בהתנגדות לנאצים ובהסתרתו של ילד יהודי וקיבל את אות "חסיד אומות עולם", החזיר לישראל את האות. ניניו שכלו ששה מקרוביהם בהפצצה בעזה. הנק קורא למדינת ישראל לשים קץ לכיבוש ולוותר על עקרון העליונות היהודית לטובת שוויון פוליטי וחברתי לשני העמים. »

אין דרך קצרה ופשוטה לשלום. תפקידם של כוחות פוליטיים עקביים שמבקשים לחולל שינוי בתודעה הציבורית, הוא לומר אמיתות פשוטות, שמאתגרות את העמדות הרווחות. מי שלא מוכנים לשים את המצור על עזה במרכז הדיון הפוליטי, ומי שלא רוצים לשקף ליהודים בישראל, שזה עתה בוצע טבח איום, לא יובילו תהליך שינוי עמדות בציבור היהודי. »

כל העוצמה הצבאית של ישראל – המטוסים, הדחפורים, הטילים, מכשירי ההאזנה, הטילים החכמים, הפצצות, מכונות הירייה בשלט-רחוק, וגם כיפת הברזל המהוללת - לא יעזרו. הם לא יגרמו לפלסטינים להיעלם וגם לא להיות מרוצים מחיים מתחת למגף הכיבוש. כל עוד תימשך השליטה הצבאית על עם אחר, כל עוד יימשך המצור, כל עוד יחיו אנשים במחנות פליטים, תימשך גם ההתנגדות. רוצים לשים לזה סוף? שימו קץ לכיבוש. »

"כדי שבאמת יהיה שלום, כדי שישראלים ופלסטינים יוכלו להשלים ביניהם, יש צורך בשינוי חברתי עמוק, בתהליך דה-קולוניזציה, בביטול הגזל והנישול, החומרי והתרבותי. לכן אנחנו מנסים לבנות תנועת שחרור, לפני שבכלל ניתן יהיה לדבר על תנועת שלום". »

איך חיים אחרי טראומה? נסרין נאשף כותבת על הדברים שראתה וחוותה - על נפשות האנשים הפגועות לאחר טראומה, על הטראומות המקריות, היומיומית, וגם על הטראומות שמיוצרות שוב ושוב, שוב ושוב, וחורטות צלקות. ואיך אפשר לרפא בצל טראומה נמשכת? »

על הפחד. "הפחד משלטון, המגייס גם את מי ששלח אל מותם לחיזוק שלטונו. שלטון, המגייס את הפחד שלנו – שהוא עצמו יצר – לחיזוק שלטונו. הפחד מהצורך להשלים עם זה. ועל השנאה כלפי יצרני הפחד. »

הפרשנים והפוליטיקאים מזהירים עכשיו מ"מלחמת התשה", אבל הם מקפידים לא להזכיר, מה בעצם התרחש במלחמת ההתשה שבאמת קרתה. יש להם סיבות טובות להשכיח את ההפגזה השיטתית של ערי התעלה בידי ישראל ואת הפיכת מאות אלפים אזרחים מצרים לפליטים. וגם את הכשלון הגמור של אדריכלי ההפצצות. »

מערכת הבחירות של אביב 2015 התחילה בעצם כבר במיתקפה על הפלסטינים שנפתחה באפריל 2014. מערכת הבחירות הוכרעו בעזרת הפוליטיקה של הפחד והתשדירים האפקטיבים ביותר שלה החלו בקיץ שעבר, בהפצצות ובאזעקות במלחמה, שבמהלך הבחירות ניסו להתעלם ממנה. »