המרצים מן החוץ במכללה האקדמית תל אביב-יפו, המאוגדים ב"כוח לעובדים", שובתים במחאה על תנאי העסקתם ובדרישה לשיפור התנאים. יואב קפשוק, מרצה מן החוץ בעצמו, מסביר את הרקע לשביתה ואת חשיבותה.
כמרצה מן החוץ במכללה האקדמית ספיר, ברצוני להביע הזדהות עם המרצים מן החוץ במכללה האקדמית ת"א-יפו השובתים כבר יותר משבוע, ולהיאבק ביחד אתם על כך שתופסק שיטת ההעסקה הפוגענית במכללות. לפי שיטה זו, שני שלישים מהמרצים במכללות הציבוריות בישראל (כ-5,000 מרצים ומרצות) מוחתמים מחדש על חוזה כל סמסטר, ובארבעת חודשי הקיץ לא מקבלים משכורת. מי שיכול מקבל דמי אבטלה מלשכת התעסוקה (מרבית המרצים לא יכולים לעשות זאת כל שנה בגלל תקנה הנקראת 'מובטל חוזר'), והרוב פשוט חי ללא כל הכנסה בתקופה זו.
המקור לצורת העסקה פוגענית זו הנקראת 'מרצה מן החוץ', נבע מצורך של מוסדות אקדמיים להעסיק אנשי מקצוע שמלמדים קורס בתחום עיסוקם. כל עוד מרצה מן החוץ היה בעל מומחיות, שמקום עבודתו העיקרי אינו בין כתלי האקדמיה, ניתן היה להבין את העניין. אולם כשהחלו לקום מכללות ציבוריות ברחבי הארץ, וכשגם האוניברסיטה פתחה את שעריה לאוכלוסיות רבות יותר מבעבר, בד בבד עם קשיים תקציביים הולכים וגדלים, הפכו המרצים מן החוץ לרוב בקרב המרצים המלמדים באקדמיה. הסיבה לכך היא שהעסקת המרצים בצורה לא-רציפה, במסגרת חוזים זמניים למשך סמסטר אחד בלבד, היתה אידאלית עבור הנהלות המוסדות להשכלה גבוהה ועבור משרד האוצר. בצורה זו לא נצבר ותק ולא ניתנות זכויות סוציאליות שונות. עד לאחרונה גם לא היתה הפרשה לפנסיה.
עם השנים התרחבה תופעה זו ולאורך העשור הראשון של שנות האלפיים כשני שלישים בערך מהמרצים במוסדות להשכלה גבוהה היו מרצים מן החוץ. כך פוטרו מרבית המרצים באקדמיה מידי ארבעה חודשים, וזאת במשך שנים.
כך קורה גם לי עד היום. יותר מעשר שנים אני משמש מרצה מן החוץ במכללה האקדמית ספיר (ולתקופות קצרות במכללות נוספות בשנים אלה), וכמו שאר המרצים מן החוץ, גם אני חותם על חוזה חדש לכל סמסטר, ובמרבית הקיצים נאלץ לחיות ללא משכורת.
בעיית המרצים מן החוץ נפתרה באוניברסיטאות בשנת 2008 לאחר מחאה ומאבק של הסגל הזוטר. מאז הפכו מרצים מן החוץ שם לעמיתי הוראה, והם זוכים לרצף תעסוקתי, ותק, קרן השתלמות וכו'. במכללות נותרה קטגוריית המרצים מן החוץ בעינה - בין היתר מפני שבמכללות לא הוקמו ועדי מרצים, שיכלו להוביל מאבק קולקטיבי. לאחר הקמת איגוד למרצים מן החוץ והמרצים במינוי במכללת ספיר לפני כחמש שנים, ולאחר מאבק שכלל השבתה של הלימודים, נחתם במכללת ספיר הסכם קיבוצי, שהביא לשורת הישגים ואף היטיב במידת מה את התנאים של המרצים מן החוץ. אולם לא חל שינוי משמעותי בצורת ההעסקה הפוגענית, שבמסגרתה נאלצים המרצים לחתום על חוזה חדש מדי סמסטר, ובארבעת חודשי הקיץ לחיות ללא משכורת.
בשנה האחרונה הוקמו איגודי מרצים של הסגל הזוטר במכללה האקדמית תל אביב-יפו ובמכללת שנקר במסגרת ארגון "כוח לעובדים". בשיתוף עם ארגון הסגל האקדמי של ספיר, פועלים שלושת האיגודים לשינוי שיטת ההעסקה הפוגענית ברמה הארצית. כתגובה למחאה זו ולקולות נוספים, הציגה לפני זמן מה ות"ת (הוועדה לתכנון ותקצוב) והעומד בראשה, פרופ' מנואל טרכטנברג, מתווה להעברת המרצים מן החוץ במכללות למעמד של עמיתי הוראה. זהו לכאורה מענה ראוי, אבל כשבוחנים את המתווה רואים, כי בניגוד לאוניברסיטאות התנאים המוצעים הינם דכאניים ביותר, שיפגעו אפילו עוד יותר במרצים מן החוץ במכללות הציבוריות.
בניגוד לעמיתי ההוראה באוניברסיטאות, שם משרת הוראה כוללת 12 שעות בשבוע, כמקובל כיום בכל מוסדות ההשכלה הגבוהה, מתווה טרכטנברג מציע 14-16 שעות הוראה שבועיות, כך שהעלאת השעות תוריד משמעותית את השכר לשעת הוראה. כך תוכל הות"ת לחסוך את העלויות של התנאים הסוציאליים החדשים והראויים שלהם זכאים המרצים והמרצות. כמו כן, כדי להיות עמית הוראה, המרצה יידרש להרצות לפחות בהיקף של שליש משרה ולהיות בעל ארבע שנות ותק. הבעיה היא, שההעסקה הפוגענית של המרצים מן החוץ גורמת להם ללקט "קורס פה וקורס שם" בכל מיני מוסדות, ובכך מונעת מרובם ללמד במכללה אחת במשך זמן ממושך ובהיקף משרה גבוה.
כמחאה על צורת ההעסקה הפוגענית של המרצים מן החוץ ועל המתווה המוצע, פתח הסגל האקדמי הזוטר במכללת תל אביב-יפו בשביתה ללא הגבלת זמן. השביתה נמשכת זה כמעט שבועיים ומטרתה להשוות את התנאים החלים על עמיתי ההוראה באוניברסיטאות גם על המכללות. דהיינו, 12 שעות הוראה בשבוע בסמסטר כמקובל כיום, החלת המתווה כבר מהקורס הראשון של כל מרצה, וכבר מהשנה הראשונה. אם לא יתקבלו תנאים אלה, יש חשש שהמכללות יפטרו מרצים בשיטת "הדלת המסתובבת", לפני שיצברו מספיק ותק להיות עמיתי הוראה.
כמרצה מן החוץ החבר בארגון הסגל האקדמי במכללת ספיר, שלא יכול לשבות בגלל הסכם קיבוצי שתקף עד סוף שנת הלימודים תשס"ה, המאבק והשביתה במכללת תל אביב-יפו מייצגים גם אותי. החשיבות של מאבק המרצים במכללת תל אביב-יפו נובעת מכך שהוא בעל השלכות עבור כ-5,000 מרצים מן החוץ ב-21 מכללות ציבוריות. היכולת של המרצים מן החוץ במכללת ת"א-יפו לשבות, יכולת הנובעת מהיותם מאוגדים בארגון יציג, היא הזדמנות לחידוד החשיבות של התארגנויות מרצים בכל אחת מ-21 המכללות הציבוריות.